אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן כג

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן כג

סימן כב

כבוד הרב הגאון מו"ה בנימן בישקא לאזמאן אבד"ק קנישין (ואח"כ אבד"ק טרעסטינא זלה"ה)

מה שדרש כת"ר במכתבו להשיבו בענין מ"ש הנודב"ת חא"ח סי' קל"ז בהא דכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל כו' ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג וכו' (שבת ד' כ"א), שמצד שהי' פי הפך צר ואין בא לכלל מגע וגם אין עומד להפתח אין מטמא בהיסט ומצד חותמו של כה"ג דהיינו מוקף צ"פ מהני להציל מאוהל המת, והקשה כבודו דהא אין הקדש ניצול בצ"פ כדקיי"ל בחגיגה ד' כ"ה, ומוכח התם דאפי' חולין הנצולין בצ"פ א"י להקדישן אח"כ וכמ"ש בטו"א שם, הנה בפשוט י"ל דכיון דהוי רק מעלה בקדש מדרבנן היינו דוקא היכא שבודאי נטמא ולא כדהוי רק ספק וחשש, ולכאו' ליכא חשש אלא מצד מה שגזרו על העכו"ם להיות כזבים ולא מצד טומאת מת וכמ"ש ברמב"ם פ"ד מביאת מקדש הי"ב שלא נדחית בצבור אלא טומאת מת בלבד וכדקאמר בזבחים ד' כ"ב, ועמ"ש הפנ"י דכיון דטומאה הותרה בצבור לא היה צורך בנס ורק כדי להודיע חיבת המקום לישראל, ולכאו' עפמ"ש י"ל שהי' צורך לנס וע' בחידושי הרא"ם על הסמ"ג שכתב וז"ל ואע"ג דהדלקת הנרות דוחה את הטומאה כדנפק"ל מלהעלות נר תמיד ה"מ בהדלקה דכתיב בה להעלות נר תמיד ולמדו מכאן שההדלקה דוחה את השבת ואת הטומאה אבל שמן שהוא ממכשירי ההדלקה לא, שהרי גבי מילה דכתיב בי' וביום השמיני ימול ולמדו מכאן שמילה דוחה את השבת לא אמרו אלא במילה עצמה אבל בסכין שהוא ממכשירי מילה כו' עכ"ל, וכבר תמה הח"צ סי' פ"ז דהא שאני הבאת הסכין דקעביד איסורא בהבאתו וכיון שאפשר להביאו מע"ש לא דחי משא"כ הכא דכיון שטומאה הותרה בציבור לא קעביד איסורא, וכתב דעכצ"ל דאף שדוחה את הטומאה רצה הקב"ה להראות חיבתם ועשה להם נס ע"ש ולענ"ד יש מקום לבאר דברי הרא"ם עפמ"ש הפנ"י דלענין שמן למנורה אפשר דל"ש לומר טומאה הותרה בצבור כיון דלאו עבודת מזבח היא, והדלקה לאו עבודה היא (וכשירה בזרים ע' רמב"ם פ"ט מביאת מקדש ושהטמא ששמש במקדש א"ח אלא על עבודות שהזר חייב עליהן מיתה), רק דילפי' ממ"ש להעלות נר תמיד דאפי' בשבת ובטומאה ע"ש, וא"כ י"ל דהיינו דוקא כשיש שמן טהור להדליק דוחה שבת וטומאה משא"כ כשאין שמן טהור, והביא דוגמא לזה החילוק ממה שאין מביא הסכין בשבת לצורך מילה אפי' מחצר לחצר, וכמ"ש ביבמות ד' צ' שהעמידו חכמים דבריהם בזה לעקור מצות מילה בשוא"ת, הגם שלא עקרו מצות מילה מצד גזירת שמא יעביר התינוק ד"א ברה"ר, ועכצ"ל דהיינו כמ"ש הט"ז או"ח ס"ס תקפ"ח דכיון שהתורה רבתה בפירוש וביום השמיני אפי' בשבת אין לעקור זה משום גזירה, וא"כ יקשה מדוע נשתנה הבאת האזמל, והגם שמתקיים מצות מילה בשבת כשיש אזמל בבית התינוק, אכתי נימא דכיון שא"א לבטל המצוה משום גזירת שמא יעבירנו, מה נשתנה אזמל מגוף המילה, ומזה הכריח הרא"ם ז"ל דעכצ"ל טעם החילוק דכשאין איזמל בבית התינוק הוי כמו שאין לנו סכין, כיון דמכשירין לא דחי שבת וממילא הוי מניעת המילה מצד שאין סכין, ודוגמת זה כדליכא שמן טהור דהוי כמו דליכא לשמן ולא הוי דוגמת מ"ש דאפי' בשבת שהמניעה רק מצד איסור שבת, וממילא לא דמי למה שהמנחות ונסכים קריבין בטומאה דשאני התם דהוי ק"צ ועבודת מזבח משא"כ הדלקה דלאו עבודה היא וכמ"ש, ועפמ"ש הרא"מ הדר י"ל שהי' צורך ונחיצות בהנס.

והנה מה שהקשו דהא ספק טומאה בר"ה טהור דעזרה הוי ר"ה וכמ"ש בפסחים ד' י"ט, ובתוספתא גבי לשכת בית שמניא עמ"ש הריטב"א ריש חולין גבי טמא במוקדשין דדוקא כששחט ואמר ברי לי שלא נגעתי בבשר, דהגם דס"ט בר"ה ספיקו טהור שאני ספק דגבי שמירת מוקדשין דכיון דבעי למיעבד בהו שימור ואפי' היסח הדעת פוסל בהם לא שרינן בהו ספק שימור, ומכבר נתעוררתי מכבוד הרב ה"ג מו"ה אברהם פנחס נ"י אבד"ק ראמאנאווא (פלך מינסק) דזה הוי כרשב"ל דאמר (פסחים ד' ל"ד) דהיסח הדעת פסול הגוף הוי משא"כ לר' יוחנן דהסה"ד פסול טומאה הוי, והשבתי דמדקאמר "פסול טומאה הוי שאם יבא אליהו ויטהרנה שומעין לו", ולא קאמר דממילא ברה"ר ליכא פסול, עכצ"ל דלענין זה ליכא נפקותא בין ר"י לר"ל, ומשום דגזה"כ שיהא ודאי שימור, ודוקא כשיבא אליהו ויטהרנה שומעין לו, וכמ"ש בחולין ד' ל"ו פרש"י ד"ה לעולם וע' ד' ה' ד"ה ע"פ הדבור וע' שבת ד' ק"ח ובפרש"י ובפסחים ד' ט"ו, והכא כל חסרון השמירה היינו רק מחשש נגיעה בבשר דהוי חשש טומאה, וא"כ לכאו' י"ל דמש"ה חששו גם לספק טומאה אך כבר כתב התוס' בחגיגה ד' כ"א דל"ש היסח הדעת לפסול רק כשהיו בידו ואסח דעתיה הימנה משא"כ כשאין בידו כגון שאבד, וע' צל"ח פסחים שם שכתב כן מדעת עצמו וצ"ע שלא הביא ד' התוס' בחגיגה, ועפ"ז צ"ע אי שייך פסול היסח הדעת כה"ג שהי' ביד היוונים ולא הי' אפשר לשמור, ואולי הוי דוגמת מ"ש נמצא בעזרה אברים עולות כו', וע' ירוש' דשבועות פ"ב "דכל ספק ר"ה ספיקו טהור ואין מתירין לו לעשות כו' מה דמר ר' יוחנן בדבר שבא מחמת הזבח", והיינו לענין לכתחילה, ועכצ"ל שלא הי' חשש וספק אלא שהי' ודאי טומאה וכמ"ש הלשון "טמאו כל השמנים שבהיכל", ועמ"ש הרא"מ דא"א בלא תקרובת ע"ז ומטמאה באהל כו' אבל משום ספק שמא הכניסו שם טומאה אחזוקי ריעותא לא מחזקי'

ולפום תירוצא קמא שהביא הרא"מ ובב"י שחלקו השמן שבפך לשמונה חלקים ובכל לילה היו נותנין במנורה חלק א' ונעשה נס שדלק עד הבקר, עכצ"ל שלא הי' ענין הידור בעלמא דאלת"ה הי' להם ליתן שמן כשיעור שתדלק כל הלילה, ובפרט אליבא דרבא דקאמר בפסחים ד' ס"ד נוטלין תנן ולא סמכי' אניסא ועמ"ש הח"צ (תשו' ק"ו) בשם הרדב"ז דכיון דקיי"ל אין מעבירין על המצות, המצוה ראשונה שתבא לידו יעשנה הגם שעי"ז יהא מוכרח להתבטל למחר מעשיית מצוה חמורה וגדולה ממנה וכדפרש"י במנחות ד' מ"ט דמוספין שיקרבו היום מקודש טפי מתמידין שלא יקרבו עד למחר, והגם שאם היו מריקין כל השמן מהפך לא הי' הברכה שורה שיתמלא, שצריך שיחול הנס והברכה על מה שאינו ריק לגמרי וכדמצינו באלישע (מלכים ב' ד') וכמ"ש הט"ז, אכתי יקשה לרבא דלא סמכי' אניסא, ועכצ"ל כמ"ש הרא"מ וז"ל דאע"ג דאמרי' תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר ושיערו חכמים חצי לוג בכל נר כו' היינו למצוה אבל לא לעכובא עכ"ל וא"כ יקשה דאס"ד שמדינא היו יכולין להדליק גם ביתר השמנים הדק"ל שלא הי' להם לחלק השמן שבפך והו"ל ליתן כשיעור שתדלק כל הלילה, כדי לקיים המצוה כתקונו, ואטו בשביל מה שלא יתקיים המצוה למחר בדרך הדור, ידחה בשביל זה הדור וקיום המצוה היום (וגם היו יכולין לשייר בפך משהו שמן שיהא על מה לחול הברכה ולא לחלק לח' חלקים) אעכצ"ל שמדינא לא הי' אפשר להדליק ביתר השמנים, ומש"ה חלקו לח' חלקים כיון דלא הוי לעיכובא, לפי שחששו שאם יוריקו כל השמן, לא יתקיים המצוה למחר כלל אף מה דהוי לעיכובא ועמ"ש המ"א סי' תרע"ב סק"ג וז"ל בש"ג למד השיעור לשמן חצי שעה ממה דאמרי' חצי לוג שמן למנורה ללילי טבת הארוכים ע"ש ובאמת הכל לפי עובי הפתילה עכ"ל, ולענ"ד מוכח מתירוצא קמא של הרא"מ והב"י שחלקו לשמנה חלקים, ושנעשה נס שהי' דולק עד הבוקר, דעכצ"ל דלא הי' אפשר לעשות פתילות דקות ביותר כדי שידלקו כל הלילה ומ"ש התוס' במנחות ד' פ"ט ד"ה ושיערו, ממ"ש בירוש' דבימות הקיץ היו עושין פתילה גסה ובימות החורף פתילה דקה, וששיערו מתחלה בפתילה בינונית (ע' פי"ז דכלים משנה ו') היינו דלגבי הפתילה שהיו עושין בימות הקיץ היתה דקה (ובא"י אין ההבדל גדול כ"כ כידוע), ולעשות דקה יותר לא הי' אפשר דהוי לעיכובא שיהא האור מבהיק (וע' מנחות ד' פ"ו זך כתית למאור), ודוקא מה שתהא דולקת עד בקר היינו למצוה כמ"ש הרא"ם ונעשה הנס כדי שיוכלו לקיים המצוה כתקונו, ודמש"ה מהדרינן ביותר במצות נ"ח, הנלע"ד כתבתי ו' דחנוכה שנת תר"ן לפ"ק אליהו קלאצקין החופ"ק ברעזי.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה