דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן כא
להרב ח"ג מו"ה שלמה טובי' הל הלוי פרידלענדער ער נ"י החוב"ק ראטנא (פלך וואלין) בעמח"ס תפארת שלמה.
ע"ד אשר דרש במכתבו להשיבו דבר, כאשר מע"כ נתקבל לרב בעירו זה כתשעה שנים ואח"כ נתגרשה בת הרב הקודם מבעלה ונשאת לאיש הראוי לרבנות ונתקבל לרב להצד שכנגדו ועתה ששחל"ח בא אברך צעיר בן אחות הרב הקודם בטענת חזקת ירושה מאבי אמו ז"ל, ובעת פטירת אבי אמו ודודו הרבנים ז"ל הי' הוא עדיין נער קטן ובכח חזקת ירושה מקפח פרנסתו ויורד לגבולו גם בעניני הכנסה מהצד שלו, והביא כבודו ממ"ש התוס' בנזיר ד' מ"ז ד"ה בשלמא, כשגלה או חלה כה"ג ומינו אחר תחתיו, ובעת שנתקבל מע"כ לרב לא הי' איש מיו"ח הרב ז"ל שיהא ראוי לאותה אצטלא, שלא היתה בתו עומדת להתגרש ולהנשא להראוי לכך.
הנה לכאו' הדבר מפורש בב"ב ד' י"ב שמקודם "אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדיפתי ברישא" ורק אחר שדרש מר בר רב אשי בפני עשרה מרבנן קיימא ליה שעתא שהושיבו אותו בראש, וכמ"ש "אמר מאן חתים טביומי ברבנן אנא ש"מ לדידי קיימא לי שעתא", הרי דהגם שמר בר רב אשי הי' שקול בתורה לרב אחא מדפתי, וכדקאמר בברכות ד' מ"ה, דכרכי ריפתא בהדי הדדי לא הוה בהו חד דהוה מופלג מחבריה", ופרש"י מופלג בחכמה ובזקנה", מ"מ רצו להושיב לר"א מדפתי בראש ומשום דבתר דשכיב רב אשי אביו כבר מלך אחר בינתים, ועמ"ש התוד"ה כל שמתחלה קרי רב אחא אנפשי' כל המריעין לו לא במהרה מטיבין לו "שהיה מצפה שיחזירוהו לגדולתו" ע"ש ובודאי לא הי' מצפה ח"ו למיתתו של מר בר רב אשי (גם דא"כ מאי קאמר "דכשראה שלא החזירוהו" כו') רק שהי' מצפה שיעשה חיל בתורה ושיכירו מעלתו ויחזירוהו לגדולתו הגם דמר הי' בר רב אשי שלא הי' כמותו מימות רבי, כמ"ש בגיטין ד' נ"ט וע' בפרש"י ד"ה זילו אמרי ליה לבר מר.
ובגוף הדבר כתב המ"א ס"ס נ"ג בשם מהרשד"ם דבחכם הממונה להרביץ תורה או לדין ליכא תורת ירושה וכדקאמר ביומא ד' ע"ב דכתר תורה כל הרוצה ליקח יבא ויקח, וכ"כ הח"ס או"ח תשו' י"ב, ומצינו בסוף הוריות דקאמר "נימא ליה גלי עוקצים דלית ליה וכיון דלא גמר נימא ליה מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו למי נאה למלל גבורות ה' מי שיכול להשמיע כל תהלתו, ניעבריה" כו', הרי שהיו מעבירין ומסלקין אותו מנשיאותו אם לא הי' יודע לדרוש במס' עוקצין הגם שכבר הי' נשיא שהיתה לו הנשיאות בירושה דור אחר דור, ומכ"ש שאין למנותו לכתחילה כדאיכא דעדיף מיניה, ובלשון הרמב"ם (פ"א ממלכים ה"ז) ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינוין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהי' הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו", וכדי שלא יהיו הדברים סותרין למ"ש מקודם "ממלא מק"א בחכמה וביראה", צ"ל דהכונה דדוקא כשהוא גדול בחכמה רק שאינו ממלא בחכמה היינו שבחכמה אינו שקול לאבותיו "מעמידין אותו ומלמדין אותו" כדי שימלא מקום אבותיו גם בחכמה, וממילא נשמע שאם הוא קטן בחכמה ומעלות התורה, שלא יגיע גם אחר שילמוד למעלת יתר החכמים וע' חולין ד' כ"ד "שתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה' שנים שוב אינו רואה" אין לו דין קדימה ועדיפות על הגדולים ממנו במעלת התורה, ומכ"ש בענין התמנות רבנות שמוטל עליו לדון ולהורות ואי אפשר להמתין עד שיראה ברכה בלמודו, וע"פ הרגיל ע"י התמנות רבנות לא לבד שלא יוסיף אומץ בתורה אך אדרבה משכח תלמודו, ומשום דכל מילי דמתא עלי' רמיין, וכמ"ש במד"ר קהלת עה"כ כי העושק יהולל חכם וכן במד"ר וארא שאמר ריב"ל "ס' הלכות כו' וכולן נשתכחו ממני בשביל שהייתי עוסק בצרכי צבור", (וגם נוסף עליו הטרדות שהוא נאלץ להעמיס על עצמו כדי שימצא מחיתו ופרנסתו), וגם כשיש לו היתר הוראה וסמיכה מרב כזה שבודק וחוקר היטב (ולא כדרך הסומכין עצמן על חזקה דאבהתא ובחינה קלה, שלא יצא תקלה מתח"י), יש קדימה למי שגדול יותר בתורה ומבין להעמיק במעמקי ים התלמוד והפוסקים, שלא יצטרך להורות ולדון מספרי הקצורים כדרכי אלה אשר ילכו באפלה ולא ידעו במה יכשלו, ואחת מהסיבות הגורמות השפלת קרן התורה הוא מה שגדולי הכשרון והמעלה במעלות התורה ישבו בשפל המדרגה, וקטני תורה "חסירי מדע ויתירי כח' ינחלו כסא כבוד בערים נכבדות, וגם לא מיירי הרמב"ם אלא מהתמנות שיש בזה ענין שררות, והגם דקאמר (הוריות ד' י') "עבדות אני נותן לכם" לפי שמוטל עליו עול רבים, אכתי הי' זה בעצם ענין שררות, משא"כ הרבנות בזה"ז שכל עיקרה להורות ולהשיב כהלכה לכל דורש דבר ד', והכל פונין אליו מצד ידיעתו בתורה, ממילא הגם שההמונים אינם יודעין להבחין, העיקר בעצם הוא מעלת התורה והיראה, והנה בד"מ יו"ד סי' רמ"ה העתיק לשון הרמב"ם, והיינו כמ"ש שע"י מה שמלמדין אותו ימלא מקום אביו גם בחכמה, וזכות אבותיו ויראתו מסייעתו לראות ברכה בלמודו (וע' מגילה ד' ו'), ומזה נשמע דגם מ"ש הרמ"א שם בהג"ה וז"ל אפי' בנו וב"ב לעולם קודמים לאחרים כ"ז שממלאים מק"א ביראה והם חכמים קצת, רמב"ם פ"א מה' מלכים עכ"ל, כונתו שאינם שקולין עדיין לאבותיהן בחכמה, ואין כונתו לסתור דברי הרמב"ם כיון שמקור דבריו המה מהרמב"ם רק שקיצר בלשונו ומ"ש בהג"מ ממ"ש בת"כ "ובנים לא הי' להם הא אם היו להם בנים היו קודמין אע"פ שלא היו שקולין כאלעזר ואיתמר", יש לפרש דהיינו שאם הי' להם בנים הממלאין מקום אבותיהם היו קודמין אע"פ שגם אבותיהם לא היו שקולין כאלעזר ואיתמר וכמ"ש בת"כ ובילקוט שיכול אף הראשונים ת"ל הנותרים הנותרים שקולין בו בכבוד ואין הראשונים שקולין בו בכבוד", והיינו דסיים בהג"מ וז"ל יכול אע"פ שאין ממלא מקום אביו ת"ל ואשר ימלא את ידי כו' אם אינו ממלא מקום אביו יבא אחר וישמש תחתיו עכ"ל, וכן בריב"ש סי' רע"א (שהובא בשו"ע) כתב וז"ל שמהר"ר יוחנן ממלא מקום אבותיו ביראת חטא כו' ואם יאמר אליו מהר"ר ישעי' בהדי דידי קא מינצת דאי ח"ו נשתכחה תורה מישראל מהדרנא לה מפלפולי יוכל להשיב מהר"ר יוחנן בהדי דידי קא מינצת דאנא עבידנא דלא משתכחא תורה מישראל כו' ע"ש שמבואר מלשון הריב"ש שלא כתב זה להעדפה בעלמא (מדלא כתב זה בסוף אחר שהביא דברי הרמב"ם) אלא שהדין קדימה הוי דוקא כשהוא גדול יותר ביר"ח, ודוקא לפי שמי שישב על כסא אבותיו הצטיין ג"כ במעלה יתירה על מהר"ר ישעי' במה שהוא קבע ישיבות והרבה גבולו בתלמידים, ולהלן כ' הריב"ש שם דכיון שכבר החזיק במשרתו אין מסלקין אותו אע"פ שהבא לנוטלה גדול ממנו, משא"כ בדין הקודם כשבא רק מצד טענת ירושה צריך שיצטיין בעצמו באיזה מעלה יתירה, וע' ריטב"א מכות ד' י"ג דדוקא כשראוי לכך הוא קם תחת אבותיו, ולכאו' קשה מ"ש הריב"ש דכיון שכבר החזיק במשרתו כו', מההיא דסוף הוריות, וצ"ל דמ"ש "ניעבריה" היינו דכדנימא לי' "למי נאה למלל" כו', מחמת כסופא יסלק א"ע מהנשיאות, וכדמשמע הלשון "אתיא מילתא לידי כיסופא אי לא גמירנא כסיפיתנן" (וע' שבת ד' קי"ד תד"ה ואפי' במסכת כלה) והנה מ"ש בכתובות ד' ק"ג "אע"פ ששמעון בני חכם גמליאל בני נשיא אמר לוי צריכא למימר אמר ר"ש בר רבי צריכא לך ולמטלעתך כו' ור"ג אינו ממלא מקום אבותיו כו' ביראת חטא ממלא מק"א הוה", היינו דכל מה שהוצרך רבינו הקדוש לומר "שמעון בני חכם", ולומר זה בקדימה למ"ש גמליאל בני נשיא", עכצ"ל דקמ"ל להורות הדין שיש קדימה להבכור הגם שאחיו הצעיר ממנו חכם, והוקשה ללוי דזה מילתא דפשיטא, ומתרץ דר"ג לא הי' ממלא מק"א בחכמה ור"ש הי' גדול ממנו רק שר"ג הצטיין ביותר ביראת חטא, ומש"ה לא הי' בדברי ר"ש ענין גאוה ח"ו ואדרבה השמיענו בזה שאחיו גדול יותר ביר"ח, ואולי ז"ש "צריכא לך ולמטלעתך, שלא בא ח"ו לגנותו בהא דאחוי קידה ואטלע", רק שרמז לו מעלת הנשיאות דדוקא רשב"ג אחוי קידה (וכמ"ש בסוכה ד' נ"ג שאין כל ברי' יכולה לעשות כן) וכמ"ש בשבועות דט"ז וברכות ד' ל"ד ממ"ש ותקד בת שבע וגו' ומצד שהיתה קרובה למלך ושרשב"ג מצד נשיאותו הי' ממקורבי ממ"ה כב"י, והיינו מ"ש "דהא והא גרמא ליה הא דאיטלע, שנענש על מה דאחוי קידה הראוי רק למי שהוא מקורב ביותר, וכעין מה שנענש על מה שהטיח דברים כו', ומצד עוצם מעלת הנשיאות הוצרך רבינו הקדוש להשמיענו כ"ז, ושהוא יודע ומכיר בבנו ר"ג שמצטיין ביותר ביר"ח (ולא היו שקולין וגם א"א לצמצם) והנה מ"ש הרשב"א (ת' ש') שאם ראוי הבן להיות ש"צ אע"פ שאינו ערב בקולו ויש אחר טוב ממנו הבן קודם, היינו כמ"ש הרשב"א בלשונו שם "כי לפי מה שאני רואה ממנהג אותן המקומות הבנים מתמנים מדעת הציבור חזנים תחת האבות כו', ודהגם שאינו מינוי של שררה כהא דשוטרי הרבים כו', דחשיב לה בירושלמי (כמ"ש הח"ס ממ"ש התוס' בסוטה ד' מ"א, וכן גבאי צדקה הוי ענין שררות כמ"ש בב"ב ד' ח'), מ"מ מצד המנהג הוי כעין אסתומתא דמהני אפי' בדשלב"ל, וגבי כאו"א מהצבור הוי מתנה מועטת וכעין נדר וצדקה והוא נתקבל ע"ד המנהג (וע' גיטין ד' מ"ז תד"ה ולביתך) וכיון דעריבות הקול אינו מעכב בעצם רק שהציבור מקפידין ע"ז, מהני המנהג דהוי כאילו התנו ופירשו דסברי וקבלי גם כשלא יהא קול הבן ערב כ"כ, וזה שייך לענין עריבות הקול, ולא לענין מעלת התורה שכל ענין הרבנות תלוי בזה, וגם כשההמונים אינם יודעין להבחין או שיאמרו מאי אהנו לן רבנן ולא ימצאו חפץ וצורך לקבל רב גדול בתורה, אין זה רצונם בעצם, וכעין מ"ש הרמב"ם (פ"ב מגירושין) דכשתקפו יצרו לבטל מצוה הוא אנס עצמו בדעתו הרעה, ורצון כל איש מישראל בעצם הוא לילך בדרכי התורה (ובכלל מ"ש התוס' בסוטה ד' ל"ז היתה ספוקו בידו להחזיק ולא החזיק ה"ז כו', מוכלל מה שאינו מחזיק בגדולי תורה, ויתן משפט הקדימה לענינים טפלים) ואך מחסרון ידיעה והבנה יעזבו להם מקור מים חיים לחצוב להם בארת נשברים ועכ"פ אפי' אילו הי' בזה מנהג קבוע לא מהני דלאו כל כמינייהו להתנות מה שיביא לידי מכשול, ומכ"ש שאין בזה מנהג קבוע ומכ"ש לפמ"ש הרשד"ם שלא עלתה על דעת הרשב"א לומר לענין מינוי התורה השייכת רק ליודעים אותה
והנה מ"ש הח"ס תשובה י"ג לחזור בו ממ"ש בתשובה הקודמת, די"ל דשאני בימי רז"ל שהי' כעין מינוי קדושה לבד וז"א בירושה אך עכשיו הוא כמשועבד לקהל לעשות צרכיהם בשכר ולא גרע מש"ץ ואטו מפני שהוא ג"כ שר בתורה מגרע גרע עכ"ל, לענ"ד צ"ע דהא מצד השעבוד אינו מנחיל לבניו אחריו, וגבי ש"צ הוי רק מטעם המנהג כמ"ש הרשב"א ולא שייך זה בענין רבנות כמבואר למעלה, ואדרבה בימי הש"ס הי' זה טפי ענין שררות וכמ"ש אפיקו לי מנא חנותאי מקל רצועה" כו' (סנהדרין ד' ז') וממילא הי' אז שייך טפי ענין ירושה, ובלא"ה השעבוד לקהל בזה"ז ג"כ הוי להורות ולדון כהלכה והוא טפל למינוי של קדושה כעין מ"ש התוס' בשבת ד' כ"ד שהצורך הדיוט טפל לצורך גבוה, ובפרט שעיקר השעבוד הוא ג"כ בענין הוראה וכדומה, וגם בימי הש"ס אמרו "עבדות אני נותן לכם", ובב"מ ד' צ"ז דשאיל להו ביומא דכלא, רק שאז הי' ענין שררות ג"כ וע' יומא ד' ע"ב ת"ל בי מלכים ימלכו וע' ב"ב ד' י"ב ובלא"ה אפי' אם הי' מנחיל לבניו אחריו זכות השעבוד, היינו משום שאין לאחר שום זכות בזה, משא"כ הכא שמצד המינוי בעניני קדושה יש זכות וקדימה למי שהוא גדול בתורה, אין הבא בטענת זכות השעבוד יכול לסלק זכות הגדול ממנו, והנה גם בתשו' י"ג כתב הח"ס שבענין רבנות המדינה כשיש במדינה גדולים ממנו לא יתכן לומר שיש לו דין קדימה, ולפמ"ש הח"ס בתשובה הקודמת הדין הזה נוהג גם ברבנות עיר קטנה שאינו בירושה כשיש גדול ממנו (וע' סוטה ד' מ' כיון דחזי לר"א דמן עכו דנפישי ליה בעלי חובות כו', ומ"ש בברכות ד' כ"ז גבי ראב"ע היינו לפי שהיו צריכין להוציא הרבה לעבודת המלך וע' שבת ד' נ"ד תד"ה הוה, ומ"ש בנדרים ד' ל"ח לא הי' הדבר תלוי במינוי הציבור].
והח"ס שם הביא מהמדרש פ' פנחס עה"כ יפקוד אלקי הרוחות, שהי' מרע"ה סבור שבניו יטלו שררתו כו' א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור כו', ובודאי י"ל שאין ללמוד ממה שהי' ע"פ הגבורה אך באדר"נ פי"ז שמרע"ה ראה בעצמו שאין בבניו שיעמדו בנשיאות, ומ"ש בשם הגאון שם ארי' ז"ל דכיון שאמם בת יתרו לא היתה מישראל, ולפמ"ש התוס' בסוטה ד' מ"א צריך שיהא אביו ואמו מישראל, עכצ"ל דמה שהי' סבור שבניו יטלו שררתו הוי לפי שמגיע להם בירושה, לענ"ד מפורש בפרש"י סנהדרין ד' פ"ב ד"ה בת יתרו מי התירה לך וז"ל משה קודם מ"ת נשא וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות וערב רב עמהם עכ"ל, ודכל אותן שנכנסו לכלל מצות בשעת מתן תורה לא הי' להם שום גריעותא מכל ישראל שכל ישראל היו מקודם בני נח ונכנסו לכלל מצות וע' פרש"י ביבמות ד' מ"ו עמ"ש ה"ז גר שכן מצינו באבותינו שמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה עכ"ל, וא"כ כל בני ישראל היו גרים באותו שעה ומ"מ לא הי' להם דין גרים אלא דין ישראלים גמורים, וע' יומא ד' ע"ה על עסקי משפחותיו שנאסרו להם כו' ולא הי' להם דין גרים דכקטן שנולד דמי כמ"ש יבמות ד' צ"ח (וע' או"ת סי' ל"ג סק"ד עמ"ש ביומא ד' ס"ו עה"כ האומר לאביו וגו' דהא בעי יד עדים בראשונה) וגם לשיטת הסוברין שישראל קודם מ"ת לא היו בכלל ב"נ אלא להחמיר, אכתי צ"ל כן, ועכ"פ לא היתה לצפורה דין גיורת כיון שקבלה התורה יחד בשעת קבלת כל ישראל, וכן מפורש בב"ב ד' קנ"ט "דאלת"ה משה ואהרן לחותנם כו' גזירת מלך הוא שלא יעידו להם" ואס"ד שהי' לו דין גר לא הי' דין קורבה (וע' או"ת לענין מ"ש בירוש' דמשה אין מעיד לפנחס לפי שצפורה היתה דודתו), ומ"ש בפרש"י נדה ד' י"ג ד"ה כספחת שלא נתערבו על הגרים וכ"כ התוס' קדושין ד' ע', צ"ל דדוקא לענין קבלת ערבות לא קבלו עליהן, וגם שאני ערב רב שהצטיינו לגריעותא והחטיאו לישראל וכמ"ש והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל וע' יבמות ד' ע"ו שלא קבלו גרים בימי דוד כו' שלא היתה הגירות לש"ש משא"כ צפורה שהיתה בת יתרו, ובמו"ק ד' ט"ז שהיתה משונה במעשיה שהיתה צדקת גמורה, וע' פרש"י נצבים עה"כ מחטב עציך וברמב"ן ודמ"ש וגרך היינו הערב רב וע' שבת ד' קמ"ה. והנה הרמ"ה ז"ל כתב וז"ל ואי משום דא"ל בת יתרו מי התירה לך הול"ל ליה ניתנה תורה ונתחדשה הלכה ולא אסרה תורה אלא מכאן ואילך אבל מי שהי' נשוי ועומד קודם מ"ת לא נאסרה עליו עכ"ל, והינו דגם לפי מה שבא זמרי בטענת שקר לומר שגם כזבי פירשה מע"ז ונתגיירה, אכתי שאני כשהי' נשוי ועומד קודם מ"ת (ואין זה שייך להאיבעיא דחולין ד' י"ז באברי בשר נחירה כו' ולהפלוגתא בקדושין ד' כ"א לענין כהן ביפ"ת בביאה שנייה, וע' יבמות ד' ס"א דדוקא כשאירס האלמנה ונתמנה כו' אצטריך קרא שיכנוס, ופשיטא דגם לרב דקאמר בזבחים ד' ק"א דמרע"ה כה"ג הי' מ"מ היתה צפורה מותרת לו אפי' אילו היה לה דין גיורת, וע' שבת ד' פ"ז) ולכאו' מוכח מדברי הרמ"ה שחולק על פרש"י ודהגם שצפורה היתה בעת מ"ת בכלל ישראל מקבלי התירה לא היה לה דין ישראלית גמורה, מדהוצרך לומר דמטעם שהי' נשוי ועומד קודם מ"ת לא נאסרה עליו, אך י"ל דכיון שכל מה שהוצרך להשיב לזמרי הי' רק להשיב לפי טענת שקר שלו שגם כזבי נתגיירה מכבר, הו"ל להשיבו דבר המתקבל גם לפי דבריו ועכ"פ מבואר שלא הי' גריעותא בבני מרע"ה מצד אמם הצדקת, וגם עמ"ש בנדרים ד' ל"ח שלא נתנה תורה אלא למשה ולזרעו משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל", וא"כ הי' מהראוי שבניו יטלו שררתו, וגם הא התוס' בסוטה ד' הא ש מ"א כתבו דוקא לענין מלך דחזר ושנה כו' משא"כ גבי נשיאות דאפי' אמו או אביו מישראל.
והנה מ"ש בברכות ד' כ"ח "מזה בן מזה יזה", היינו לפי שגם מצד עצמו הי' ראוי יותר, וכדמוכח ממ"ש "ושאינו לא מזה ולא בן מזה" כו', ולעדיפות קאמר שהוא ג"כ בן מזה, והתם ראב"ע לא הקפיד ומתחילה ידע שקרוב הדבר שיתפייסו ויחזירו את ר"ג לנשיאותו, וכמ"ש א"ל דלמא מעברין לך א"ל לשתמש אינש יומא חדא בכסא דמוקרא" כו', וכן מוכח ממ"ש נעבריה גמירי מעלין בקודש ואין מורידין ולא קאמר דבלא"ה כיון שכבר החזיק בנשיאות אין מסלקין אותו, ועכצ"ל שמצד זה היו יכולין לסלק אותו כיון דנחית אדעתא דהכי שישתמש בנשיאות רק לפי שעה, וממילא לא הי' כמינוי חדש רק שכשנתפייסו חזר ר"ג למינוי הראשון, וכמ"ש בירושלמי פ"ג דהוריות נשיא שחטא מלקין אותו בב"ד של ג', מה מחזירין ליה" כו, הגם דממילא לא הי' ראוי להתמנות לכתחילה מצד מה שחטא (הגם דכשלקה הרי הוא כאחיך), לפי שחוזר למנויו הקודם, וע"ש בירוש' ה"ג שכל שכל אותן ו' חדשים שהי' דוד בורח מפני אבשלום בנו הי' מתכפר לו בשעירה כהדיוט ומ"מ כשחזר לא הוצרך למשיחה חדשה, ועכ"פ הא דקאמר שמזה בן מזה, הוי לעדיפות בעלמא, וכן מ"ש סוף הוריות "נהי דאהני לך קמרא דאבוך למהוי אב"ד", ולפי שהי' ממלא מקום אביו וראוי לכך זכות אבותיו מסייעתו וכתבתי הנלע"ד להלכה ולא למעשה ובפרט בהענין של כבודו אשר לא נדרשתי מהרב שכנגדו, ולא אוכל להשיב בזה הלכה למעשה, יום ב' ח"י אדר שנת תרע"ב לפ"ק, אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין.