אור ברסלב
דבר אליהו (קלאצקין) ספר דבר אליהו › סימן יז

דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין

ספר דבר אליהו · סימן יז

סימן טז

כבוד הרב ה"ג חריף ובקי וכו' מו"ה אברהם העניך ברילל ני' בטשענסטחוב.

מ"ש כת"ר בנדון אשה אחת אשר החליטו הרופאים שאם תתעבר תהא בסכנה גדולה, אם מותר לעשות נתוח קצת בגופה כעצת הרופאים והבעל מסכים ע"ז וכבר קיים מצות פו"ר, והביא מ"ש הריטב"א יבמות ד' ס"ה דבמקום חשש סכנה אפי' אם הות מפקדא אפו"ר ג"כ היתה מותרת, ומ"ש הח"ס אה"ע ת' כ' לכאו' נתוח בגופה חמיר טפי משתיית כוס עקרין, דהא המשקה כוס של עקרין אין לוקין עליו והא דפריך הש"ס (שבת ד' ק"י) עמ"ש לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר, ומי שרי והתניא מניין לסירוס באדם שהוא אסור כו', היינו דממ"ש שהוא אסור מוכח דאיסור הוא דאיכא ומלקות ליכא ועכצ"ל דלא מיירי בסירוס בידים אלא ע"י כוס עקרין וכדפרש"י ד"ה לא תעשו קרי ביה לא תיעשו, ודליכא מעשה בידים ומוכח דגם כה"ג אסור מה"ת, וא"כ נהי דהמסרס את הנקיבה פטור, מ"מ גם בנקיבה קיל טפי כשאין מסרס בידים וא"כ כדאפשר ע"י שתית כוס עקרין אין לעשות נתוח בידים, דאפשר שפוגעין באברי הזרע אך ז"א, דהא אין האשה בעצמה עושית הנתוח ובפרט כשעושה רופא עכו"ם, דלא קיי"ל כר' חדקא ואיכא רק משום אמירה לעכו"ם שבות הגם שהוא פועל בשכרו, (ואפי' לר' חדקא לא שייך בב"נ כשעושה נתוח באשה לצורך רפואה) ובפרט שקודם הנתוח משקין אותה סם המפיל תרדמה שלא תרגיש כאב ולא תעשה שום תנועה ולא קעבדה מידי, וקיל טפי משתית כוס עקרין ששותית בעצמה רק דליכא סירוס בידים, והכא הרופא הוא שעושה, ואין אף שום סיוע מצדה.

והנה מ"ש בספר יראים לרבינו אליעזר ממיץ מצוה שפ"א וז"ל שעיקר סם בדרבנן מדשרי בזקנה ועקרה ואפי' למ"ד נשים נצטוו על פו"ר כו' לכאו' מוקשה דהא הש"ס דריש לה מקרא, ועכצ"ל דמיירי לענין כוס של עקרין מדפריך מינה עמ"ש תרין בשכרא ומיעקר, וי"ל דכונת ס' יראים היינו לענין נקיבה, וקאי עמ"ש מקודם שהכתוב לא דיבר אלא בזכרים כו' וע"ש מ"ש וז"ל ולר' יוחנן מוקמי' לה בזקנה ועקרה שמעי' מהתם אע"ג דאסרי' נותק אחר כורת לא אסרי' אלא בישראל שכיוצא בו ראוי לבנים אבל זקנה ועקרה שאין כיוצא בהן ראוי לבנים שרי עיקור סם כו', ואיסור עיקור ע"י סם מה"ת הוי רק במקום דאיכא משום סרוס משא"כ באשה דאיכא רק מטעם פו"ר אליבא דריב"ב, ומש"ה פריך עמ"ש אלא בסריס כו', דכיון דחייב מסרס אחר מסרס ה"ה שיש איסור בשתית כוס עקרין, כיון דגם זה אסור מה"ת.

ולכאו' מאי פריך דהא שאני נותק אחר כורת שעדיין לא נגמר ענין הסריסות, הגם שכבר אינו מוליד, משא"כ היכא שכבר הוא נתוק, וצ"ל דדייק הש"ס מהלשון "לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר", דמשמע לי' דהיינו שמותר לשתות הסם הזה גם כשעושה בשתייתו פעולת העיקור, (וגם כשאין הכרח לצורך רפואה, דהא קאמר ואי לא לייתי תלתא קפיזי כו' ודאפשר להתרפאות באופנים אחרים, ומלשון המשנה חוץ ממי דקלים וכוס עקרין כו', מוכח דבחול שרי אף לבריא), וכשהוא סריס לגמרי, אין שתיית הכוס של עקרין פועל העיקור שכבר נשלם ענין הסריסות, ועכצ"ל דמיירי בסריס שלא נגמר הנתיקה, דאז אפשר שע"י הכוס של עיקרין הן נתקין, או שפועל להפסיד אברי הזרע, ושפיר פריך דכה"ג אסור משום מסרס אחר מסרס, ובזה מתישב מ"ש לתרץ אלא בזקן וביארו התוס' דל"ש למיסר משום מסרס אחר סירוס דזקנה לאו סירוס הוא, ולכאו' יפלא דאדרבה כיון שלא נסתרס מקודם מכ"ש שיאסור שתיית כוס עיקרין, ועפמ"ש יש לומר דלהס"ד שמצד הזקנה אין לו רפואה כבר נפסדו פעולת אברי הזרע לגמרי, ושאני כורת כשלא נתקן שלא נשלמה הפעולה, ודמ"מ מתישב מ"ש "ומיעקר" משום דפעולת זקנה הוי רק ע"י חולשה, והכוס עיקרין פועל לעקר, ויש גם מקום לומר, דהגם דקאמר ביבמות ד' ע"ט דסריס אדם אין לו רפואה היינו כשנגמר ענין הסריסות, וגם י"ל דנהי שאין מצוי שיתרפא אפשר שיתרפא במציאות ע"י תחבולות, יע"ש בפרש"י ד"ה לר"א "דהא ודאי סריסות של מיתה אין לו רפואה", הגם דגוסס ג"כ אפשר במציאות שיחי' וישוב לאיתנו (וע' סנהדרין ד' ע"ח תד"ה בגוסס וע' פ"ת אה"ע סי' י"ז ס"ק קל"א בענין מה שאין מעידין על הגוסס), ועמ"ש לענין נוטל ביצה אחת ע"י רופא שיודע לאמן ידיו ודמש"ה כשנותק אחר כורת איכא משום מסרס אחר מסרס משא"כ בזקן להס"ד, ואי נימא כן יתבאר מ"ש התוס' דאפי' אי לא אסור סירוס תיפוק לי' משום בבקר זרע זרעך וגו', דהגם דבודאי אסיק אדעתי' המקשן דמצי אוקי בסריס, אכתי כיון דדייק ממ"ש "ומיעקר" שלא נסתרס לגמרי ודיש מציאות רפואה, הדר איכא משום בבקר זרע זרעך וגו', אך מלשון התוס' גבי זקן לא משמע כן, וגם הא י"ל דמטעם סירוס הוי מה"ת ואסור אף כשאינו מכוין ולא ניחא לי' שיתעקר.

והנה לפום הס"ד דבעי לתרץ על הא דפריך והתניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו דברי ר' חנינא, "הני מילי היכא דקא מכוין הכא מעצמו הוא דא"ר יוחנן הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאיליו", ההכרח לומר דגם כשמכוין לכך שרי כל דלא הוי בידים, דהא קאמר "הרוצה שיסרס" וכן מבואר מדפרש"י ד"ה ומסתרס מאיליו "ואע"ג דסירוס אסור בידים", וא"כ עכצ"ל דלהס"ד מפרש מ"ש מניין לסירוס באדם שהוא אסור, דמוכח דאיסור הוא דאיכא ומלקות ליכא, דמיירי בסירוס בידים לענין המסתרס שהוא אינו עושה מעשה, והיינו בכלל מ"ש "קרי ביה לא תיעשו" וכעין מ"ש במכות ד' כ' דאחד המקיף ואחד הניקף וע"ש במפרש דשמעי' לקרא הכי לא תקיפו לא תניחו להקיף, ודלא לקי היכא שאינו עושה מעשה בסיוע, וא"כ ממילא גם להמסקנא דדוקא משום "דרמות רוחא הוא דנקיטא ליה" אבל בסירוס אפי' ממילא אסור, דהדר י"ל דברייתא איירי לענין כוס עקרין, אכתי י"ל דה"ה המסתרס הוי בכלל מ"ש "קרי ביה לא תיעשו", ואכתי יקשה מ"ש "ה"מ היכא דקא מיכוין", דהא לא תלי הדבר בכונה דבכל אופן שרי גרמא להס"ד, (וקצת י"ל שבנטילת כרבלת מסתרס מאיליו לאחר זמן וס"ד להוכיח מזה דליכא בגרמא כגון כוס עיקרין איסור מה"ת מדשרי נטילת כרבלתו אפי' מדרבנן, ודכדהוי רק מדרבנן ממילא דוקא בכונה ע' תו' יומא ד' ל"ד, ודוחק), והגם דקאמר בב"מ ד' צ' שרק לצורך חרישה מועיל הסרוס, מ"מ ממ"ש הרוצה כו', מבואר שרוצה בכך וע' יו"ד סמ"ו שהדרך לסרס תרגולין זכרים כדי להשביחם, וגם הא קיי"ל דפסיק ראשי' דלא ניחא לי' ג"כ אסור בשאר איסורין וע' מ"א סי' ש"כ ס"ק כ', וכ"כ התוס' כאן דאתיא אפי' כר"ש משום דהוי פס"ר משום דודאי יסתרס בשתית כוס עיקרין.

והנה גם אי נימא דהמסתרס ג"כ הוי בכלל האיסור, אכתי לא חמיר טפי משתית עקרין, וגם מסתבר דכיון דקרא כתיב גבי בהמה ויליף מינה דה"ה באדם הוי דומיא דבהמה ול"ש האיסור אלא במסרס (ואינו ענין להא דאין דנין משא"א) ועמ"ש הריטב"א דדוקא מצד שהניקף בכלל הלאו מהני הסיוע, א"נ מצד שמסייע הרבה ועמ"ש הט"ז או"ח שכ"ח כשפותח פיו כדי שיוכל הא"י להוציא השן, ובנ"ד הוי הכנה בעלמא ולא קעבדה מידי, ובפרט כשמשקין מקודם סם המפיל תרדמה וקיל זה טפי משתיית כוס של עיקרין, ובפרט שהרופאים בזמנינו אינם יודעין להכין סם וכוס כזה שתהא תרופה בטוחה שלא תתעבר, וא"כ לכאו' יש עדיפות בזה משתשמש ע"י מוך או תחבולה אחרת, דהגם דשרי מדינא כמ"ש בספרי אמ"ש סי' כ"ט, ונוסף לזה הוי ענין פסיק רישי' דלא ניחא לי' כשאין עושה זה בכונה, וכדמוכח בשבועות ד' י"ח שעי"ז ממעט הנאתו, אכתי כיון שלא הותר אלא משום דא"א בע"א, שלא כל הגופים שוויין בענין עשיית אפעראציא, ושיש עדיפות בהתחבולות האחרות שאז יש תקנה שלאחר זמן תתרפא ותוכל להוליד שלא תמיד יחליטו הרופאים שאין תקנה לעולם, שאני היכא שאין תקנה לעולם, והגם דלא מצינו שסומכין על החלטתם במה שיהי' לאחר זמן רב, מ"מ הרשות לעשות אפעראציא, שהוא תרופה היותר בטוחה מכל התחבולות האחרות, ושלא יצטרך להכניס א"ע בענין חשש איסור אחר כיון דעכ"פ לא חמור משתית כוס עיקרין,

והנה בתשו' הגרע"א זצ"ל (סי' ס"ד) כתב וז"ל דחזינן דבדליקה בשבת לא התירו אמירה לנכרי בהדיא ומ"מ גרם כבוי שרי הרי הגרם קיל יותר מאמירה לנכרי וכן בבכורות ד' ל"ד דאמרי' זה הכלל לאתוי' גרמא הרי דקתני במתני' דע"י נכרי אסור ואח"כ מייתי בזה הכלל גרמא משמע דגרמא הוא פחות מאמירה לנכרי וכיון דגרמא במום דאורייתא ע"י נכרי ג"כ דאורייתא, וע"ש שסתר זה מדברי הרא"ש ב"מ ד' צ', וא"כ לכאורה היכא דאסיר גרמא מה"ת אסור ג"כ ע"י פועל עכו"ם בשכר כעין מ"ש בנה"מ סי' קפ"ח דכשנעל וגדר ע"י פועל עכו"ם מהני כיון דאפי' הניח אבן מרחוק והי' גורם תקון השדה קנה, וה"נ כיון דאפי' ע"י כוס עקרין הוי מה"ת גבי אנשים ה"ה ע"י רופא עכו"ם בשכר, ומד' הרא"ש בב"מ לא מוכח לענין פועל בשכר, אך לענ"ד יש מקום לומר דמ"ש בזה הכלל לאתויי גרמא, היינו משום דלענין מה שאינו נשחט ע"י המום שהטיל, מטעם קנס וכדי שלא יעשה כן תמיד, שייך טפי להחמיר באמירה לעכו"ם שיוכל לעשות כן תמיד, משא"כ הנחת בצק ודבלה ע"ג אזן הבכור כדי שיבא הכלב ויטלנו, וגם אדרבה מצינו דבמה דקיל טפי חיישי' ביותר שיעשה כן תמיד, ע' סוטה ד' ז' תד"ה א"ל וכן י"ל שלא כל הגורמות שוויות, ודוקא הנחת בצק ודבלה כו' אסור מה"ת וכדמשמע ממ"ש ריש סי' שי"ד וז"ל "אם עשה דבר שנראה כמערים כגון שנתן לבכור שעורים בסל בענין שכשיבא לאכלם יפגם שפחו' כו', דמשמע דכה"ג הוי רק ענין הערמה וכעין גורם דגורם [ולכאו' יל"פ לפ"ז מ"ש בביצה ד' כ"ז "א"ל הוה שדיין שערי בהך גיסא דהוצא כו' א"ל דלמא את גרמת לי' א"ל לא", דמשמע שסמך על דבריו, ולא נזכר שהביא עדים ע"ז, דבענין גרם קל כזה א"צ העדאת עדים וכמ"ש "שיולי קא משייל' ושלא יצטרך לטרוח ביו"ט לחקור ולדרוש מפי עדים שנראה כישיבת ב"ד, ומ"ש ומנא תימרא דגרמא אסור כו', היינו דכיון דגרם ממש שלא יביא בצק כו' אסור מן התורה יש לאסור גם גרם כזה, אך מלשון הטוש"ע משמע דגם כה"ג צריך העדאת עדים], וגם לפום דפרש"י ד"ה גרמא, אם הניח בצק ודבלה כו', יש לפרש דהיינו דקמ"ל דגם היכא שהעכו"ם לא עשה מום בידים אלא ע"י גרמא אכתי כיון שעשה כן העכו"ם מדעת הישראל אסור, וגם שאני הטלת מום בבכור דאסור ע"י גרמא מה"ת משא"כ הכא די"ל דהוי כגרם מחיקת השם, ודוקא שתיית כוס עקרין יליף ממ"ש קרי בי' לא תיעשו, ומשום דהוי מעשה בידים בגוף האדם, וגם בנטילת כרבלת איכא להס"ד מעשה בגוף המסתרס, משא"כ גבי הטלת מום שאסור מה"ת אפי' נתינת דבלה ע"ג אזנו כדי שיטלנה הכלב כו' הגם שאינו עושה מעשה בגוף הבכור, וממילא סירוס ע"י רופא עכו"ם אפי' באנשים לא דמי לשתיית כוס עקרין ואסור רק מטעם אמירה לעכו"ם, והרופא אדעתא דנפשי' קעביד הגם שנוטל שכר בעד מלאכתו. כתבתי הנלע"ד יום ה' ו' מר"ח תרע"ג, אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין.

תוכן העניינים

דבר אליהו (קלאצקין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה