דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן י
ב"ה יום ד' כ"ר אדר שנת תרע"ב, כבוד הרב הה"ג חו"ב ושנון עדיו לגאון מו"ה נח ני' ראגאזניצקי בוארשא:
הנני בזה להשיב לכת"ר על מה שהקשה במכתבו עמ"ש הרמב"ם (פ"ד מגרושין ה"ד) וז"ל הי' הגט חקוק על ידו של עבד כו' והי' יוצא מתחת ידה כו' ה"ז מגורשת אע"פ שאין לה עדי מסירה כו', אפי' היו מוחזקין בעבד שהוא שלו כו' והוא יוצא מתחת ידה והיא אומרת בעדים נמסר לי הרי זו ספק מגורשת שמא מעצמו נכנס לה שהגודרות אין להן חזקה, וביאר בב"י (סי' קכ"ד) דאע"ג דמשום שאין להן חזקה מפקי' להו מיד השני כו', מ"מ לענין גט אשה מידי ספיקא לא נפקא, והק' כ"ת דכון שהעבד שייך לבעל משום חזקת מרא קמא אין שום ספק גירושין דהא קיי"ל ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ולק"מ, דהא האשה אומרת שבעדים נמסר לה וא"כ בשעת קבלת הגט הי' העבד שלה. ורק עתה אח"כ כשהלכו העדים למדה"י נולד הספק לענין שאינה נאמנת לענין קנין העבד ומ"ש ותיפוק לי' דכתב שיכול להזדיף הוא, הגם שאומרת שנמסר לה בעדים, י"ל דהינו דכיון דפשיטא דמידי ספיקא לא נפקא, אלא דקמיבעי לי' לרמב"ח דדלמא מגורשת בתורת ודאי. א"כ תיפוק דדלמא תנאה הוה בגיטא ומחקתי' (והנה גם להסוברין דכיון שגט יוצא מתח"י הוי כאילו מעידין על המסירה, לא שייך זה בגודרות דליכא הוכחה וא"כ לכ"ע צריך ע"מ),
ומה שהקשה כ"ת עמ"ש הרמב"ם (פ"ט מגירושין ה"ב) שכשאומר ה"ז גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר ל' יום, לא הגיע גט לידה בתורת גירושין אלא בתורת פקדון עד הזמן שקבע ואינה מגורשת אלא לאחר ל' יום, והקשה דהא הו"ל כאומר ה"ז גיטך והנייר שלי. דכיון שלא קנתה הנייר מיד. גם אחר ל' יום אין הנייר שלה וכהא דמשוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' יום דלא קנה (פ"ב ממכירה ה' ט')
י"ל דכל שאין הבעל אומר שהנייר שלו, נעשה הנייר טפל להגט ולהכתב של הגט, והבעל מסלק עצמו מקנינו בהנייר. וכל שחל הגירושין גם הנייר שלה. כדמוכח מדריח הגט פוסל מכהונה וע' ד' פ"ד דקאמר הואיל וקנאתו לפסול בו לכהונה. ולכאו' יקשה דנימא דהיכא שהבעל המגרש לא ידע הדין והי' סבור שיהא כדבריו שתהא מותרת לכל אדם ע"מ שלא תינשא לפלוני לא גמר והקנה הנייר להאשה אלא ע"ד כן שתהא מותרת להנשא, וממילא כיון שאינה מותרת לכל אדם (וכל כמה דאגידא ביה לא יהבי לי' אחריתא. ע' כתובו' ד' ס"ד) איכא אומדנא לבטל המתנה וקנין הנייר, וממילא גם מכהונה לא יפסול לפי שאין נייר הגט שלה, ומהכתוב ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה ליכא הוכחה משום די"ל דקרא איירי היכא שיודע המגרש שאין הגט בא להתירה לשום אדם. דממילא גמר והקנה לה נייר הגט על דעת כן. הגם שיודע שאין ממשות בגט אלא לפסלה מכהונה. ומדקיי"ל דריח הגט פוסל מכהונה בכל גונא גם היכא שהמגרש הי' סבור שע"י הגט תהא מותרת להנשא. ההכרח לומר כמ"ש שענין הגירושין גורר אחריו הקנאת הנייר. ודענין פסול רה"ג מכהונה הוי חלק של ענין הגירושין וגורר ומושך אחריו הקנאת הנייר (ואולי זה בכלל מ"ש ד' פ"ד תוד"ה אפי' דאם לא הוי גט סברא הוא כו'. דמדהוי ריח הגט מוכח שקנתה נייר הגט ודהוי רה"ג חלק של ענין הגירושין) וכל צורך קנין הנייר הוי כדפרש"י דנמצאו אותיות פורחות באויר ולא שייך היכא שלא שייר הנייר לעצמו) ומסלק א"ע מזכותו מהרי שנעשה טפל להכתב ולהגט.
ויותר י"ל דשאני משוך פרה זו. שצריך מעשה המשיכה. וכבר כלתה משיכתו, ולאחר ל' איננו עושה מעשה המשיכה. משא"כ לענין קנין וזכי' בנייר הגט דצריך רק שיהא הגט ברשותה וכל שהגט בא מרשות הבעל לרשותה הוי כאילו נתנו לה, ממילא ה"נ כיון דלא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע שכבר נתן לשם גירושין וע' כ"מ. אינה צריכה לעשות מעשה רק שיהא ברשותה וכן כשיחדה במקום שאינו ר"ה. והינו מ"ש המ"מ וז"ל דפרה במה הוא קונה אותה במשיכה ולאחר ל' יום כבר כלתה משיכתו כו' אבל הגט בכתב היא מתגרשת והכתב עדיין הוא קיים ביום ל' והוא במקום קניה אפי' בעלמא כו'. הכונה שא"צ עשית מעשה רק שיהא הגט ברשותה. אליהו קלאצקין החפ"ק לובלין.