דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן טו
קבלתי מכתב כת"ר והנני להשיבו כי כבר כ' הח"צ ת' י"ד דכיון דספק ח' להחמיר שהוא מדאו' ממילא אם אנו מסופקין אם כונתן הוא להתדיין בב"ד פה או בעיר אחרת צריכין אנו להחמיר כו' יע"ש. וכבר ביארתי בתשובתי מכבר להד"ג בענין חדר"ג. והכא קבלו עליהם בעצמם במה שנכתב בקה"ת שהקנס לא יפטור כו', וגם אי נימא דלענין תביעת דמי קנס, נחשב המבטל קשר השדוכין לנתבע, יש לו דין תובע לענין מה שרוצה לבטל ולהפקיע החיוב והח' שהי' מוטל עליו. ומאן דכאיב לי' כאיבא כו'. וגוף התקנה שהתובע הולך אחרי הנתבע, הגם דקאמר מי שנושה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה (סנהדרין ד' ל"א) היינו מצד מ"ש הרא"ש דלבדה"ג אין שומעין אלא לנתבע דאל"כ יתנו העניים עיניהם בעשירים ויתבעו אותם ויתנו להם כל תביעתם כדי שלא יצטרכו לילך למרחוק, ולא שייך זה בנ"ד שהחפץ בקיום השדוך אינו רוצה ליקום בדינא ודיינא וכל חפצו הוא רק שמצד השני לא יעשו חדשות ולא יהרסו וינתקו הקשר שנעשה ביניהם ומ"ש כ"ת ממ"ש בת' רש"מ סי' רכ"ב. עיינתי וראיתי שהביא בשם הנוד"ב וכמה גאונים שהמבטל הקשר צריך לילך לב"ד שבמקום הרוצה בקיום הקשר. ולא נתברר שיש חולקין ע"ז אלא ע"פ השמועה מפי פנקס שלא נתקיימו החתימות. ומ"ש שם מד' הר"נ ס"פ מי שהי' נשוי שהבא בכח תקנ"ח עליו הראי' צ"ע דאטו המוחזק מצד תק"ח יש לו דין תובע ובפרט שקבלו עליהם בעצמם בחתימתם בקה"ת (ובפרט לפי המנהג כאן ועמ"ש התוס' גיטין ד' מ"ז).
וע' שער משפט סי' י"א שהקשה עמ"ש הרמ"א דכשהולך הב"ד למקום אחר צריך לילך אחריהם כו' והשמיט דין הש"ס (בר"ה ד' לא) דהגם שיש ב"ד בעיר אלא שהראב"ד הלך למקום אחר כותבין פתיחא, ולענ"ד י"ל שלא הוצרך להשמיענו שמחויבין לילך להראב"ד כיון שהב"ד שבעיר קטן ממנו, אלא דקמ"ל, דההיא איתתא דאזמנוה לדינא קמיפ דאמימר בנהרדעא אזל אמימר למחוזא ולא אזלה בתרי' כתב פתיחא עילווה", וקמ"ל דהגם שכבר עשתה כפי ההזמנה והלכה לנהרדעא ואחר הזמנה הוא שנתחדש מה שהלך אמימר למחוזא מ"מ כתב פתיחא עילווה, ודדוקא לענין עדות החדש אין העדים מחויבין לטרוח לילך למקום הראב"ד באשר הוא שם, ומשום "דא"כ נמצאת מכשילן לע"ל", משא"כ הכא דעבד לוה לאיש מלוה מחויב לטרוח עוד הפעם ולילך למחוזא הגם שכבר טרח מקודם לילך לנהרדעא, ובזה מתיישב מה שהוצרך לומר אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה", ולכאו' קשה דתיפוק לי' דלא דמי לעדות החדש מצד הטעם הקודם, ועפמ"ש י"ל דלענין עדות החדש תקנו שלא יהיו העדים הולכין אלא למקום הועד, גם כשיודעין מתחילה מקום הראש ב"ד, וכדי שלא יבא איזה פעם לענין מכשול, וכמ"ש דא"כ נמצאת מכשילן לע"ל, וממילא נשמע דבעלמא צריך לילך אחר מקום הראב"ד, ואכתי סד"א דהיכא שאח"כ נתחדש הליכת הראב"ד למק"א א"צ לחזור ולילך אחריו, ומש"ה הוצרך לסיים "אבל הכא עבד לוה לאיש מלוה" ומש"ה מחויב לטרוח עוד הפעם, וממילא בכלל מ"ש הרמ"א דכשהלך הב"ד למקום אחר צריך לילך אחריהם הגם שמקודם הזמינוהו למקום שהי' הב"ד מקודם, מוכלל ג"כ דה"ה כשהלך הראב"ד למק"א מחויב לטרוח שנית ויל"פ ג"כ דדוקא כשלא נשאר ב"ד בעיר, ודס"ל לרב אשי דדוגמת עדה"ח יש לתקן שיהא מקום קבוע ושא"צ לילך למקום הב"ד לפי שעה, וימתין עד שישוב ב"ד למקומו הקבוע, ומה שהוצרך לומר טעם עבד לוה כו' היינו מש ם דסד"א דאדרבה דוקא גבי קבלת עדה"ח דחוי ענין הכרחי אצטריך לטעם משום דא"כ נמצאת כו' משא"כ הכא.
והנה כבר הביא מ"ש הגאון מצאנז זצ"ל בד"ח ח"ב חח"מ סכ"ה שכונת מתקני חרם הקהלות הי' שהרוצה לבטל השדוך צריך לילך לב"ד שבמקום הרוצה בקיום השדוך דאל"כ כאו"א יהרוס השדוך בטענה כל דהו ויאמר יבא הלה לכאן לשפוט עמי, ולזאת חלילה להמחותן להכניס עצמו בענין ספק וחשש חרם, ובפרט שהוא איש אמיד ולא תכבד עליו הוצאת הנסיעה לד"ת, ויוכל לשלוח מורשה בכו"ה (טבת אעת"ר) אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין