דבר אליהו (קלאצקין)· רבי אליהו קלצ'קין
ספר דבר אליהו · סימן יד
בעז"ה יום ה' ז' אלול אעת"ר לובלין, לכבוד גיסי הרב הגאון המפורסם. בתורה ויראה מו"ה יעקב זלמן ליבשיץ נ"י מבריסק באטוואצק
מ"ש כתר"ה במכתבו לתמוה על הא דפרש"י סוף סנהדרי בהא דקאמר הש"ס על המשנה דכתבי הקדש יגנזו מתני' דלא כר"א דתניא ר"א אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנא' ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל והיכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתי' לא תעשון כן לד' אלקיכם, ופרש"י "ובמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות א"א לשרפה משום קרא דלא תעשון כן ואנן בעי' שללה וליכא דהאי שלל שמים הוא", ותמה כת"ר דכיון שמתקיים מצות שריפה בהשלל של הדיוט שפיר קרינן בה ואת כל שללה, ומה בכך דאיכא בה נמי שלל שמים וכמ"ש במשנה דמכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו כו' ואדרבה דווקא משום דמזוזה הוי שלל הדיוט הוא דקאמר ר"א דלא מתקיים בה מ"ש ואת כל שללה הנה כדברי כתר"ה מבואר בחדושי הרמ"ה ז"ל לעיל ד' ע"א ד"ה תניא רא"א וז"ל וכיון דאיכא מזוזה שהיא ממון הדיוט דאי בעי מזבן לה ואכיל להו לדמים והרי היא בכלל משמעותא דאת כל שללה וכיון דלא אפשר לקיומי בזה מצות את כל שללה תקבוץ ושרפת מפני האזכרות שגה שאסור לאבדם כו' איעקר לי' דינא דעה"נ מהכא כו' יע"ש
וכדי לישב לשון פרש"י נלע"ד דדייק לה מדמייתי הכא מסיפא דקרא דכתיב ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל, ולעיל ד' ע"א מייתי מדאמר קרא ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה ושרפת באש דהיינו מרישא דקרא, ומזה דייק פרש"י לפרש דהאי שלל שמים הוא ושלל שמים נתמעט מסיפא דקרא כמפורש במשנה, והיינו דפרש"י לעיל ד"ה ואפי' מזוזה, אחת, "וכ"ש אחד מן החומשין או ספר מכל הנביאים שאזכרת השם כתובה שם כו', ולא הזכיר רבותא טפי שאפי' פסוק אחד שאזכרת השם כתובה שם, משום דדוקא ספר אחד יש בו שיווי דמים ודאי בעי מזבן לה (וע' ב"ב ד' קנ"א ובפרט ספר מהנביאים), משא"כ פסוק אחד שאין בו שיווי דמים ולא נתבטל ע"י מה שא"א לשרפו מ"ש ואת כל שללה, וה"ה מזוזה כשאינה קבוע בדלת הויא ככתבי הקדש דעלמא דהויא שלל הדיוט, משא"כ כשכבר קבועה בדלת שעומדת למצותה דוקא לא הויא בכלל שלל הדיוט (דמצות ללהנ"נ וכ"ז שדר בבית מחויב בזה הגם דאפשר להפקירן), ומדקאמר סתמא אפי' מזוזה אחת משמע דמיירי בכל גונא (אין לדייק מלשון "אפילו" דהיינו דכ"ש כשיש כה"ק, די"ל דהיינו דכ"ש כשיש הרבה מזוזות) ודהגם דהויא שלל שמים ומתקיים ואת כל שללה בשלל הדיוט, מ"מ י"ל דס"ל לר"א דאינה נעשית עה"נ, כהא דקאמר לעיל ד' קי"ב "תקבוץ ושרפת כתיב מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה" וה"נ אין הבית שיש בה מזוזה קבועה בדלת נשרפת קודם שיטול המזוזה ממקום קביעותה וחיבורה דהוי ענין חסרון מעשה, בפרט לר"א לטעמי' דס"ל (ב"ב ד' ס"ו) שכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע, וכיון דנתמעט משום דיצא זה שמחוסר מעשה נטילה ועקירה כו' ממילא לא מתקיים בה מ"ש את כל שללה, וממילא גם כה"נ דהויא שלל שמים נתמעט (ועכ"פ לא מתקיים מצות שריפה בהבית דהוי שלל הדיוט).
ומה שהוצרך פרש"י לומר "דהאי שלל שמים הוא", י"ל ע"פ מה שהקשה הת"ח אמאי לא אתי עשה דואת כל שללה תקבוץ ושרפת באש ודחי ל"ת דלא תעשון כן, וההכרח לישב דכיון שבודאי אין כונת התורה לשרוף כתבי הקדש שבנקל לטלם משם ואפשר לקיים המצוה אחר שיטלו משם הכה"ק שלא יצטרך לדחות הל"ת, אלא דממילא נעקר עי"ז דין עה"נ אליבא דר"א, ובעצם שריפת כה"ק ליכא מ"ע לא דחי כעין מ"ש בעירובין ד' ק', ומשום דבעצם אפשר בלא דחיית ל"ת ורק שבמקרה היו בה כה"ק, ואכתי יקשה היכא שהמזוזה קבועה בדלת הבית דממילא א"א לקיים שניהם וכעין מ"ש התוס' ביבמות ד' ו' ד"ה כולה, דגבי שריפת ב"כ סד"א דלדחי דא"א להמתין עד למחר כו' יע"ש ודה"נ א"א להמתין עד שיטלו המזוזה ממקום קביעתה, ודכיון שהיא קבועה בדלת הבית איננה מובדלת ומופרדת מכל העיר והיא בכלל עצם המצוה והדר יקשה אמאי לא אתי עשה ודחי ל"ת, ולזה הוצרך פרש"י לומר "דהאי שלל שמים הוא" ודכיון שהמזוזה הקבועה בדלת שעומדת למצותה הויא שלל שמים שאינה בכלל מצות את כל שללה, ל"ש לומר שידחה העשה לל"ת ומש"ה סתם ר"א ואמר דכל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת כו' בין מזוזה שאינה קבועה בדלת דהויא שלל הדיוט (ודמש"ה מוכיח דמתני' דלא כר"א) בין הקבועה בדלת משום דממילא נתמעט יצא זה שמחוסר כו', ודמש"ה מייתי כאן מסיפא דקרא שנתמעט מינה שלל שמים ודמש"ה ה"ה כשקבועה בדלת כמ"ש.