אור ברסלב
גשמי ברכה שיר השירים פרק ז › פסוק יד

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

שיר השירים פרק ז · פסוק יד

פסוק יב

הדודאים נתנו ריח. בתלמוד מס' עירובין (כ"א ב') על הפסוק בירמיה (כ"ד) והנה שני דודאי תאנים טובות ורעות, דרשו, טובות אלו צדיקים, רעות אלו רשעים, ושמא תאמר אבד סברם (תקותם) ובטל סכוים (הגנתם וחסותם, מלשון סכות לראשי (תהלים כ"ד)), תלמוד לומר הדודאים נתנו ריח, אלו ואלו עתידים לתת ריח. והכונה בדרש אגדי זה לחזק נכשלים שנטו מדרך הטובה ורוצים בתשובה, שלא יפול לבם עליהם לחשוב, כי אין להם עוד תקוה ותקומה, ואשר על כן, כמתיאשים, ידחו בחטאתם הלאה עמוק עמוק, אך ידעו כי עוד לא אבדו דרך, ואם אך ישובו יש תקוה לאחריתם. ועפ"י אגדה זו יש לפרש ולהסביר שני מאמרים בחז"ל, אשר לכאורה נראים כסותרים זה את זה. האחד הוא במשנה י"ג פ"ב דאבות, אל תהי רשע בפני עצמך, כלומר, שלא יחזיק אדם את עצמו כרשע, והשני הוא במס' נדה (ל' ב'). ומשביעין אותו (להילוד) תהא צדיק ואל תהא רשע, ואפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, תהא בעיניך כרשע. והנה נראה סתירת המאמרים. אך לפי שבארנו האגדה דעירובין הנ"ל שני המאמרים אמת, כי המשנה באבות הנ"ל תכוין לומר, שהאדם החוטא לא יתיאש מתקונו ולחשוב שאין לו תקומה ותקון, ואשר על כן עליו להשתקע בחטאו, כמבואר למעלה, אך יתאושש ויחזק רוחו ויחשוב, כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה ותשובתו נכונה לפניו, ועל כן ישתדל ויוסיף אומץ להטיב מעשיו ולתקן דרכיו, ושלום לו. והמאמר בגמ' נדה הנ"ל מורה רק, כי לא יחשב האדם, שכמה שהוא עומד, במדרגת במדרגת עבודת ה', כבר יצא ידי חובתו ואין לו מה לעלות עוד במעלה, אך יחשב, כי עוד רב הדרך לפניו לעלות במסלת קודש, וכמ"ש חז"ל, חייב אדם לומר (כלומר, לחשב דרכיו ולומר) מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב

ואומרים בשם הגר"א מווילנא, כי פעם אחת נודע לו, כי הוא מכונה בעולם בשם "החסיד" ויצר לו על זה מאוד, והסביר דבר הצער ויאמר, "כי לוא גם יחשבו בעולם שאני חי כולי עפ"י השלחן ערוך, גם אז אפשר לקרוא לי רק "ישראל כשר", אבל למדרגת "חסיד" עדיין רב הדרך מאוד. ואין פלא בדברים אלה, כי הן חז"ל הגבילו והעריכו את מדרגת "חסידות" לערך רם ונשא, עד שאמרו, שחסידות מביאה לידי רוח הקודש (משנה סוף מס' סוטה, בנוסחת המשניות), וגם מצינו דשם "חסיד" הוא אחד מתוארי ה', כמש"כ (ירמיה ג') כי חסיד אני נאום ה', ומובן הדבר, כי לא דבר נקל הוא להגיע לערך רוח הקודש ולהתעטר בעטרה שעטרה לו הקב"ה. ואמרו על אחד החכמים שהי' מכונה בשם "חס ד" על כי מעולם לא נמצא כתב ביד עכו"ם, מחשש שמא יוליכנו בשבת חוץ לתחום (שבת, י"ט א'). ועוד אמרו, כי התואר "חסיד" יונח רק על זה שלא חטא מעולם (סוכה, נ"ג א', ועיי"ש ברש"י על המאמר אשרי ילדותי וכו'). ובימי אנטיוכוס נתיחש השם "חסידים" אל הקדושים אשר התנדבו למסור נפשם על קדושת ה' (ספר חשמונאים, א' ב' ז' י"ב). ודוד המלך התנצל עצמו על מה שקרא לעצמו בשם חסיד (שאמר שמרה נפשי כי חסיד אני), ועיין ברכות ד' א'. ובזוהר פרשה נשא (בפסוק כה תברכו) מבואר, דאדם שיש בו חסידות ראוי להקרא מלאך. ומכל אלה מתבארים דברי הגר"א, כי "להגיע למדרגת חסיד רב הדרך מאוד". וכדברי הגר"א אומרים בשם אחד מגדולי צדיקי החסידים (רבי ישראל מרוזין), שהי' אומר כי המקיים כל התורה מן בראשית עד לעיני כל ישראל הוא במדרגת ישראל כשר, אבל מדרגת צדיק וחסיד עין לא ראתה. (וליכא מידי דלא רמיזא בתלמוד, וגם לדברים אלה של הגר"א ור"י מרוזין רמז ניכר בתלמוד, במס' חולין (ק"ל ב'), על המשנה דמס' פאה (פ"ה משנה ד'), בעל הבית העובר ממקום למקום (והוא עני באותה שעה ובאותו מקום) נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני ולכשיחזור לביתו ישלם דברי ר"א, אמר רב חסדא, מדת חסידות שנו כאן, כלומר, שרק ממדת חסידות ישלם אמר לי' רבא, תנא תני ישלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן? ומתבאר, דהעושה דבר שחיובו לעשות מצד הדין איננו עוד במדרגת חסיד. ומה טוב ואמת יתבאר בזה המשנה באבות, פ"א מ"ה, כשיהיו בעלי דינים עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, ולכשיקבלו את הדין יהיו בעיניך כזכאים, ולא אמר כצדיקים היפך רשעים), יען כי בקבלת דין אינם עדיין במדרגת צדיקים, רק זכאין.):

חדשים גם ישנים בתלמוד מס' עירובין (כ"א א') דרשו, חדשים אנו מצות קלות, ישנים אלו מצות חמירות. ודרשה זו צריכה באור, ועיין במהרש"א. וקרוב לומר בפשיטות, משום דמטבע האדם לקבל כל דבר חדש באהבה וברצון, וכמ"ש במ"ר פ' ויחי (פרשה צ"ז), מה דגים שבים אעפ"י שגדלין במים אעפ"י כן כשיורדת טיפה מלמעלה (גשמים) הם מקבלים בצמאון, כך ישראל אעפ"י שגדלין בתורה, כיון ששומעין דבר חדש הם מקבלין אותו בצמאון. ועל כן אמרו, לעולם יהיו דברי תורה עליך כחדשים, כלומר, שיתקבלו עליך באהבה. ולא כן דבר ישן. וכן מצות קלות, שאין בהן חסרון כיס וטרחה יתירה, וכמ"ש בע"ז ג' א', ואמאי קרי לה מצוה קלה, מפני שאין בה חסרון כים, אלה מתקבלות באהבה, ולא כן מצות חמורות ומטרידות, הן מתקבלות רק מגזירת התורה, וכמ"ש במס' יומא ס"ז ב', על הפסוק את משפטי תעשו אני ה', אני ה' חקקתים ואין לך רשות להרהר בהן, עיי"ש. וזהו שאמר, חדשות אלו מצות קלות, ששתיהן מתקבלות באהבה וברצון, וישנים אלו מצות חמורות, ששתיהן מתקבלות אך מפני מצוות התורה.

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה