גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
שיר השירים פרק ב · פסוק ח
מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, בתלמוד מס' רה"ש (י"א א') אמרו (ע"ד דרש) מדלג על ההרים - בזכות אבות, מקפץ על הגבעות - בזכות אמהות.
וצריך באור ביחושים אלה.
וי"ל עפ"י מה שאמרו במס' ב"ב ע"ד ב', כל מה שברא הקב"ה בעולמו, זכר ונקבה בראם, כלומר, ואפילו דוממים וצמחים, וכמ"ש רש"י בשבת קנ"ז א', ארזא ושוחא, ארז זכר וארזא נקבה, ובפסחים נ"ו א', דקל זכר ודקל נקבה, והבאור הוא, שכל נברא שבעולם יש בו כח המשפיע וכח המושפע, ומכונה כח המשפיע בשם זכר, וכח המושפע - נקבה. ויתבאר לפי זה הלשון במס' בכורות נ"ה א', זכרותא דמיא פרת, כלומר, כח המשפיע מים הוא נהר פרת, ועוד שם:
זכרותא דירדנא - מערת פמייס, זכרותא דדמא - כבדא, כח המשפיע דם להגוף הוא הכבד. והנה אמרו בחגיגה ט"ו א', כל מה שברא הקב"ה בעולמו ברא כנגדו, ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא (כנגדו) נהרות וכו', ועל זה נאמר (קהלת) גם את זה לעומת זה ברא אלהים, והמפרשים נדחקו בבאור המאמר, ולפי מש"כ י"ל דהלשון "כנגדו" הוא כמו עזר כנגדו, והכונה, שנבראו בדוממים נקבות כנגד זכרים, והם גבעות כנגד הרים ונהרות כנגד ימים.
ומכל זה תתבאר האגדה שלפנינו, מדלג על ההרים - בזכות אבות, מקפץ על הגבעות - בזכות אמהות, דהרים הם בערך זכרים וכנגדם גבעות נקבות. וכדרשה זו איתא בירושלמי סנהדרין (פ"י ה"א), על הפסוק בישעיה, כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, ההרים ימושו, זה זכות אבות וגבעות תמוטינה זה זכות אמהות. וכבר נתבאר ענין זה.
והנה בגמרא דרה"ש שהבחנו מביא ראי' מפסוק זה מדלג על ההרים וגו' ללשון הפסוק במיכה (ו') שמעו הרים את ריב ה', דהרים היינו אבות, כמו כאן:
ויש להעיר, כי במ"ר פ' בא (פרשה י"ד) מביא ראי' לפסוק שלפנינו דמדלג על ההרים, דהרים היינו אבות מפסוק דמיכה הנזכר, ולכאורה קשה, שמביא ראי' מפסוק זה על זה, ושוב מהפך הראי' מזה על זה, מראשון לאחרון ומאחרון לראשון, ולכאורה זה פלא.
אך אמנם ראה זה מצאתי, דאמנם כן הוא מדרכי הדרשות להסמיך שתי דרשות זו בזו וזו בזו, ושתיהן קיימות - ולדוגמא, בברכות כ"ו ב' על הפסוק בפ' חיי ויצא יצחק לשוח בשדה, אמרו, אין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ב) ולפני ה' ישפוך שיחו, ובמס' ע"ז (ז' ב') על הפ' ולפני ה' ישפוך שיחו, אמרו אין שיחה אלא תפלה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה. וכן במגילה (י"ג א') על הפסוק ויהי אומן את הדסה, אמרו, אין הדסה אלא צדקת, שנאמר (זכריה א) והוא עומד בין ההדסים, ובסנהדרין (צ"ג א') דריש הפסוק והוא עומד בין ההדסים, אין הדסים אלא צדיקים, שנאמר ויהי אומן את הדסה (ועיין מש"כ בזה בהערותינו למגילת אסתר בפסוק זה). וכן במס' סוטה (י"ג ב') על הפ' בפ' ברכה, כי שם חלקת מחוקק ספון, דרשו, מכאן דמשה נקבר בנחלת בני גד, כלומר, מפני שמשה נקרא מחוקק, ופסוק זה כתיב בגד. ובב"ב (ט"ו א') דרשו מכאן שמשה נקרא מחוקק, מדידעינן שנקבר בנחלת בני גד. וכן בגיטין (נ"ג ב') על הפסוק והלבנון באדיר יפול (ישעיה י') דרשו אין לבנון אלא בית המקדש, שנאמר (ר"פ ואתחנן) ההר הטוב הזה והלבנון, ובספרי שם על פסוק זה ההר הטוב הזה והלבנון דרשו אין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר והלבנון באדיר יפול. ועוד כהנה.