גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
שיר השירים פרק ב · פסוק ה
סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים. במס' סופרים פרק ט"ז דרשו, סמכוני באשישות אלו הלכות, רפדוני בתפוחים אלו אגדות.
ויש לפרש היחושים שבזה ובזה, משום דכידוע, אם מוצאים דבר הלכה נחלטת בספר פוסק ישן (מראשונים) מתקבל הדבר ביתר ודאית ובטחון מאשר בספר חדש (מאחרונים), וכל מה שהמחבר יותר קדום בזמן, ישן נושן דעתו יותר מתקבלת ורצויה, וזה ידוע לכל בעל הוראה ולהיפך האגדה תדרש בכל זמן לפי רוחו ולפי טעמו ולפי מהלך החיים שבו, כמו למשל היו זמנים ששקדו לפרש האגדות על דרך הסוד והנסתר, והיו זמנים שהשתדלו לפותרן על דרך המחקר וההגיון, ועוד זמנים שפתרון על דרך משל ומליצה, הכל לפי המצב המוסרי בעם ועמדתו בחיים. ומתבאר, שהאגדה היא היפך מוחלט מהליכות ההלכות, כי בעוד שההלכות כל מה שהזקנה יותר חופפת עליהן הן יותר רצויות ומתקבלות, הנה האגדות יותר רצויות אם מתפרשות לפי הרוח החדש השורר בעולם ביחש באורן, כמו שכתבנו.
והנה ידוע הוא, כי היין כל מה שהוא ישן ביותר הוא יקר ומכובד ורצוי ביותר מאשר יין חדש, ומבואר במס' מגילה ט"ז ב', שיוסף שלח ליעקב מתנה יין ישן, וכנגד זה התפוח, כל מה שהוא יותר חדש בלקיטתו מאילן ויותר באבו הוא יותר מוטעם ויותר חביב ורצוי.
וזהו שאמר, סמכוני באשישות, ביין (עיקר שם "אשישות" הוא דבלת עסיס פרי, צמוקים וענבים, והוראת שרשו "אשש" חזוק, אומץ, עצום, ובא ממנו במקרא רק בהתפעל, זכרו זאת והתאוששו (ישעיה מ"ו) שענינו התחזקו, התאמצו, התגברו, וכתרגומו, ואתקפו, ועיי"ש ברד"ק. ולהלן במ"ר שה"ש (ג' י"א) איתא הלשון הלכות המאוששות", שפירושו הלכות מקוימות.) אלו הלכות, שבשניהם עולה הזקנה במעלה רצויה, ואת האגדות לתפוחים שבהם עולה במעלה הנוער והצעירות.
וגם יש לפרש מאמר זה (סמכוני באשישות אלו הלכות, רפדוני בתפוחים אלו אגדות) עפ"י הידוע, דבדבר הלכה והוראה צריך לחזר שלא תהי' איזו סתירה ונגוד לה מן איזה מקום שהוא, מתלמוד או ממפרשים ופוסקים וכדומה, יעו כי אם תסתר ההלכה מן איזה מקום שהוא תסתר כולה והיתה כלא היתה. ולא כן האגדות, אפשר שאגדה אחת תדרוש באופן ובסגנון זה, ואחרת באופן ובסגנון אחר, מהופך מהקודם, וסופן ששניהם קיימות, יען כי כן דרך האגדות, וכמו שרגילים לומר מדרשות חלוקות הן, ועל כן אמרו בירושלמי חגיגה (פ"ב) אין למדין מן האגדות וגם אין משיבין על האגדות (כלומר אין מקשין)
והנה היין בהכרח צריך להיות בכלי שלמה, שאין בה כל נקב וכל סדק, ויען כי בנקב דק ובסדק קל לאט לאט יגרה היין כולו; ולא כן תפוחים, אפשר שישתמרו בסל קלוע ומלא נקבים וחלולים. ועל כן המשילו את ההלכות ליין, שבשניהם אי אפשר להיות נקב וסדק, ואת האגדות לתפוחים, שבשניהם ישתמרו בנקבים וסדקים, כמבואר. - והנה אעפ"י ששני הבאורים בענין זה בכלל רצוים, אעפ"י כן יש להעיר, כי יתרון להבאור הראשון, מפני שהמשלים אשר בו מכוונים לגוף האשישות ולגוף התפוחים, ולא כן לפי הבאור השני, המשלים אינם לגופם, כי אם לקנקניהם ולכליהם.