אור ברסלב
גשמי ברכה שיר השירים פרק א › פסוק ג

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

שיר השירים פרק א · פסוק ג

פסוק ב

שחורה אני ונאוה כאהלי קדר כיריעות שלמה. עיקר הכונה כאן הוא כמו שהי' כתוב שחורה אני כאהלי קדר ונאוה כיריעות שלמה, והיו התוארים והמשלים מקבילים זה כנגד זה, אך כמו שכתוב לפנינו הוא מדרך המליצה, וכמו בפ' האזינו:

הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם, ועיקר הכונה הוא כמו שהי' כתוב:

הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם:

הם כעסוני בהבליהם ואני אכעיסם בגוי נבל, זה לעומת זה. - ועוד שם: אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה, מראש פרעות אויב. תחת הסדור המכוון:

אשכיר חצי מדם - מדם חלל ושביה, וחרבי תאכל בשר מראש פרעות אויב, אך כמו שמסודר לפנינו הוא מדרך המליצה. וכן יתפרשו עפ"י זה בישעיה נ"ד פסוקי ו', ז' וח':

כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך, ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך ולמען ההמשך הרצוי יתפרשו בסרוס כזה. כי כלאשה עזובה (מבעלה) ועצובת רוח קרא לך ה' לאמר, ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך, וכלאשת נעורים כי תמאס (בעונה) אמר אלהיך לאמר בשצף קצף הסתרתי פני ממך ובחסד עולם רחמתיך:

ובכלל סרוס הלשונות בפסוקים, הוא חזון נפרץ, וכמו בפ' בשלח: וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, ושעורו להיפך:

ויבקעו המים וישם את הים לחרבה, כי בקיעת המים היתה סבה לחרבת הים, ולא להיפך. ועוד שם:

וירם תולעים ויבאש, ושעורו להיפך, ויבאש וירם תולעים, כי הבאישה היא סבה להרמת תולעים. - ובפ' אמור (כ"ב ב'), דבר אל בני ישראל וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה' - תחת וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי אני ה'. ובישעיה (מ"ד ד') הן אתה קצפת ונחטא, ופירושו, לפי שחטאנו קצפת. ובאה הסבה לאחר המסובב. ובאיוב (י"ד י') וגבר ימות ויחלש - תחת וגבר יחלש וימות, כי החלישות באה קודם מיתה, והיא גורמת מיתה. וכן כתב רש"י בפ' חקת (י"ט ח') וכבס בגדיו הכהן וגו', ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב. וכתב רש"י, שהלשון הפוכה, וכמו:

וטמא הכהן עד הערב ואחר יבא אל המחנה, כי סבת בואו אל המחנה הוא מאשר הי' טמא עד הערב, ואז נטהר.

וחז"ל קבלו סגנון זה במקראות לכמה דרשות בהלכה ואגדה, ובפירוש אמרו: סרס המקרא ודרשהו (ב"ב קי"ט ב'), והלשון "סרס" הוא כמו שרש (בחלוף זסשר"ץ) ובאורו כמו עקר ממקומו (מלשון וצאצאי ישרשו איוב ל"א).

ולדוגמא דרשו הפסוק דפ' פנחס בענין נחלות, ונתתם את נחלתו לשארו - כמו ונתתם את נחלת שארו לו, ומפרשי:

שארו זו אשתו ומכאן שהבעל יורש את אשתו.

(בטעם הכרח דרשה זו בכלל י"ל, דקשה להו לחז"ל, איך יתכן, שאשתו של אדם, אשר בחייו היתה נחשבת כגופו, לא תתייחש כלל אליו לאחר מותו לענין ירושה, ואיך לא זכרה התורה מזה, ולכן מצאו לנכון למצוא רמז לזה בתורה, וכמו שדרשו):

ובזבחים (כ"ה א') דרשו הפסוק בפ' ויקרא (ד' ה'), ולקח הכהן המשיח מדם הפר כמו דם מהפר (כלומר, ישר מן הפר, ולאפוקי אם נשפך ואספו בכלי, שאין זה ישר מהפר. ועוד הרבה:

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה