גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
שיר השירים פרק א · פסוק ב
מנשיקות פיהו. הנה באמת פעולת הנשיקה תבא בשפתים, וכמו שכתוב שפתים ישק משיב דברים נכוחים (משלי, כ"ד), שהבאור הוא, שכל השומעים דבריו ישק שפתיו, ואם כן הי' צריך כאן לומר ישקני מנשיקות שפתיו, אך מפני כי אות
פ הוא קול ממפתח השפתים, הי' פה לשם פתחון השפתים.
מנשיקות פיהו. פיהו ולא פיו, וזה מפני שהברת הה"א קלה מהברת כל האותיות, וכמ"ש במ"ר בראשית על הפסוק בהבראם, בה"א בראם, ומפרש, בקלות כקלות הה"א (בהברתו) ברא הקב"ה את העולם. ומפני קלות הברתו נוח להתוסף לתפארת הלשון. וכן למינהו (פ' בראשית) תחת למינו: מקנהו (פ' ויצא) תחת מקנו; יסובבנהו, יבוננהו, יצרנהו (פ' האזינו) תחת יסובבנו, יבוננו, יצרנו; וכן ופילגשהו (שופטים י"ט כ"ד) תחת ופילגשו, באחיהו (איוב, מ"א ט') תחת באחיו; וכן ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו (שמות, ד' ט"ו).
כי טובים דודיך מיין. במשנה ממס' ע"ז (כ"ט ב'), שאל ר' יהושע את ר' ישמעאל, האיך אתה קורא, כי טובים דודיך מיין, או כי טובים דודיך מיין, אמר לי', כי טובים דודיך מיין (כך הגירסא בש"ס כת"י בדק"ס), אמר לי', אין הדבר כן, שהרי חבירו (פסוק הבא) מלמד עליו, לרוח שמניך טובים.
כמה עמלו המפרשים בבאור כל זה. אבל יתפרש בפשיטות, כי לאות המ"ם שתי הוראות, מ' היתרון, ויהי' הפירוש כי טובים דודיך יותר מטובת היין, ועוד הוראה, יחס שממנו, ויהי' הפירוש כי טובים דודיך הבאים מן היין, כלומר, מתוך משתה ושמחה (כי אין שמחה אלא ביין), ואמר לי', כי הפירוש כהוראה שניה, ואמר לי', שאין הפירוש כן, שהרי חבירו מעיד עליו לריח שמניך טובים, ומוסב התואר טובים על גוף השמן, וגם כאן מוסב התואר טובים על גוף היין, וזה כהוראה ראשונה.