גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
שיר השירים פרק א · פסוק א
ספר גשמי ברכה הקדמה
אפשטיין, ברוך בן יחיאל מיכל הלוי אפזטיין ז"ל (בעל תורה תמימה): הקדמת המחבר ספרי "גשמי ברכה" ו"תוספת ברכה".
בבאורי ובחדושי ובהערותי אשר בזה בספרי "גשמי ברכה" ו"תוספת ברכה" (זה האחרון כולל הערות להספר הנאור "מגילת ספר" להגאון המו"ל שליט"א) הלכתי בעז"ה בדרך קצרה וברה המכוונת לדרך האמת:
ואעפ"י שאיזה מהחדושים זכרתי ענינם בספרי "תורה תמימה" ומקור ברוך וביתר ספרי אשר כתבתי בס"ד אעפ"י כן לא מנעתי לקבעם כאן, יען ששם באו מפוזרים ומובלעים בתוך המון ענינים שונים, וכאן באו במדור לעצמם על מקומם, וגם כי נשתלבו ונשתכללו בבאורם:
וקראתי את הספר הזה בשם "גשמי ברכה" מפני כי שמי בקרבו (ברוך ברכה, ו' בה', כאשר כן רגילות אותיות אלה להתחלף זב"ז (כחק לאותיות אהו"י) ויט אהלה (פ' לך) תחת אהלו ובדם ענבים סותה (ויחי) ת' סותו בנות צעדה (שם) ת' צעדו:
ובנוחה יאמר (בהעלותך) ת' ובנוחו ולא נס לחה (ברכה) ת, לחו, ועוד הרבה.):
ובצירוף לשון הכתוב ביחזקאל (ל"ו) גשמי ברכה יהיו. ואת החלק השני (הן ההערות לס' מגילת ספר, כנ"ל) בשם "תוספת ברכה", מענינו של הראשון:
וזכות נשמת התורה אשר התהלכה בלבות אבותי מעולם וזכותם שלהם שגרמה לי להעשות אכסניא לתורה אם כי במדור קטן ודל הזכיות האלה תגוננה עלי לכוין את לבי ולכונן את דעתי בדעת התורה באורח ישר ונכון, אמת ויציב:
ואחתום בברכה לכל אשר ידבנו לבו להביא הספר הזה אל ביתו ויתברך בגשמי ברכה עם תוספת ברכה, ישכיל בכל עניניו ויצליח בכל קניניו בזה ובבא:
ברוך הלוי עפשטיין:
מחבר ספרי חומשי תורה תמימה, מקור ברוך דירושלמי, מקור ברוך, זכרונות, נחל דמעה שפה לנאמנים ועוד. בן אבא מרי הגאון מהרי"ט ז"ל, מחבר ספרי "ערוך השלחן", ועוד.
שיר השירים פרק א פסוק א
ידוע מאמר חז"ל ששיר השירים נחשב לגבי יתר ספרי שלמה לקודש קדשים. ואמנם לא נתבאר טעם יתרון זה.
ויתכן לומר, משום דיתר ספרי שלמה, משלי וקהלת, אעפ"י שיש בהם כונות פנימיות ואציליות, אעפ"י כן יש בהם גם פנים חצונים, כלומר, אפשר לעבור עליהם ולפרשם כפשוטם, דברים ככתבם, ואם כן. הם קודש מצד אחד, מצד פנימיותם, וחול מצד אחד, מצד פשטותם. ולא כן ספר שיר השירים, חלילה לפרשו ולהבין דבריו כפשוטם, יען כי פשוטם אינם רק דברי אהבים ופטפוטי עגבים. ולכן יתפרש אך ורק בכונות פנימיות, כונות קודש, ואם כן, קדושתו כפולה, מבפנים ומבחוץ, שאין בו צד חול כלל, ולכן נחשב לקודש קדשים.
אשר לשלמה, דבר ידוע הוא, עד כמה הוקירו וגדלו חז"ל את מעלת יחוס עצמו של אדם, על מעלת יחוס אבות, ואמרו (מנחות, נ"ג א') אי בר אבהן ולא בר אורין הוא, אש תאכלי', ועוד אמרו (סנהדרין, פ"א א') על הפסוק ביחזקאל אל ההרים לא אכלה שלא אכל בזכות אבותיו (ונראה שמפרש אל ההרים כמו אל ההורים), ובמדרש שוחר טוב (תהלים, קמ"ו) אמרו, אם אין אדם עושה טוב לעצמו אל יבטח במעשה אבותיו, וכהנה הרבה מאמרים. וחזקיהו המלך אמר, הנה לשלום מר לי מר (ישעיה, ל"ח) ופירש דבריו, דאפילו בשעה שנענה לטובה מן השמים פרשו לו שנענה בזכות אבותיו (ברכות י, ב,), וקרא לזה מר.
והנה על כל זה יש רמז בספרי שלמה, שה"ש וקהלת, כי בראשון נאמר שה"ש אשר לשלמה, ולא יחסו הכתוב לא ליחוסו. בן דוד, ולא לגדולתו, מלך בירושלם, ובכל זאת ידוע הוא, כי שה"ש נחשב לקודש קדשים, ואמרו (מס' ידים, פ"ג מ"ה) לא הי' העולם כדאי כיום שניתן בו שה"ש. ובשני (קהלת) נתיחש לדוד אביו, בן דוד, ולתפארת גדולתו, מלך בירושלם ועם כל אלה בקשו החכמים לגנוז ספר זה (שבת, ל' ב').