גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
שיר השירים פרק א
פסוק א
ספר גשמי ברכה הקדמה
אפשטיין, ברוך בן יחיאל מיכל הלוי אפזטיין ז"ל (בעל תורה תמימה): הקדמת המחבר ספרי "גשמי ברכה" ו"תוספת ברכה".
בבאורי ובחדושי ובהערותי אשר בזה בספרי "גשמי ברכה" ו"תוספת ברכה" (זה האחרון כולל הערות להספר הנאור "מגילת ספר" להגאון המו"ל שליט"א) הלכתי בעז"ה בדרך קצרה וברה המכוונת לדרך האמת:
ואעפ"י שאיזה מהחדושים זכרתי ענינם בספרי "תורה תמימה" ומקור ברוך וביתר ספרי אשר כתבתי בס"ד אעפ"י כן לא מנעתי לקבעם כאן, יען ששם באו מפוזרים ומובלעים בתוך המון ענינים שונים, וכאן באו במדור לעצמם על מקומם, וגם כי נשתלבו ונשתכללו בבאורם:
וקראתי את הספר הזה בשם "גשמי ברכה" מפני כי שמי בקרבו (ברוך ברכה, ו' בה', כאשר כן רגילות אותיות אלה להתחלף זב"ז (כחק לאותיות אהו"י) ויט אהלה (פ' לך) תחת אהלו ובדם ענבים סותה (ויחי) ת' סותו בנות צעדה (שם) ת' צעדו:
ובנוחה יאמר (בהעלותך) ת' ובנוחו ולא נס לחה (ברכה) ת, לחו, ועוד הרבה.):
ובצירוף לשון הכתוב ביחזקאל (ל"ו) גשמי ברכה יהיו. ואת החלק השני (הן ההערות לס' מגילת ספר, כנ"ל) בשם "תוספת ברכה", מענינו של הראשון:
וזכות נשמת התורה אשר התהלכה בלבות אבותי מעולם וזכותם שלהם שגרמה לי להעשות אכסניא לתורה אם כי במדור קטן ודל הזכיות האלה תגוננה עלי לכוין את לבי ולכונן את דעתי בדעת התורה באורח ישר ונכון, אמת ויציב:
ואחתום בברכה לכל אשר ידבנו לבו להביא הספר הזה אל ביתו ויתברך בגשמי ברכה עם תוספת ברכה, ישכיל בכל עניניו ויצליח בכל קניניו בזה ובבא:
ברוך הלוי עפשטיין:
מחבר ספרי חומשי תורה תמימה, מקור ברוך דירושלמי, מקור ברוך, זכרונות, נחל דמעה שפה לנאמנים ועוד. בן אבא מרי הגאון מהרי"ט ז"ל, מחבר ספרי "ערוך השלחן", ועוד.
שיר השירים פרק א פסוק א
ידוע מאמר חז"ל ששיר השירים נחשב לגבי יתר ספרי שלמה לקודש קדשים. ואמנם לא נתבאר טעם יתרון זה.
ויתכן לומר, משום דיתר ספרי שלמה, משלי וקהלת, אעפ"י שיש בהם כונות פנימיות ואציליות, אעפ"י כן יש בהם גם פנים חצונים, כלומר, אפשר לעבור עליהם ולפרשם כפשוטם, דברים ככתבם, ואם כן. הם קודש מצד אחד, מצד פנימיותם, וחול מצד אחד, מצד פשטותם. ולא כן ספר שיר השירים, חלילה לפרשו ולהבין דבריו כפשוטם, יען כי פשוטם אינם רק דברי אהבים ופטפוטי עגבים. ולכן יתפרש אך ורק בכונות פנימיות, כונות קודש, ואם כן, קדושתו כפולה, מבפנים ומבחוץ, שאין בו צד חול כלל, ולכן נחשב לקודש קדשים.
אשר לשלמה, דבר ידוע הוא, עד כמה הוקירו וגדלו חז"ל את מעלת יחוס עצמו של אדם, על מעלת יחוס אבות, ואמרו (מנחות, נ"ג א') אי בר אבהן ולא בר אורין הוא, אש תאכלי', ועוד אמרו (סנהדרין, פ"א א') על הפסוק ביחזקאל אל ההרים לא אכלה שלא אכל בזכות אבותיו (ונראה שמפרש אל ההרים כמו אל ההורים), ובמדרש שוחר טוב (תהלים, קמ"ו) אמרו, אם אין אדם עושה טוב לעצמו אל יבטח במעשה אבותיו, וכהנה הרבה מאמרים. וחזקיהו המלך אמר, הנה לשלום מר לי מר (ישעיה, ל"ח) ופירש דבריו, דאפילו בשעה שנענה לטובה מן השמים פרשו לו שנענה בזכות אבותיו (ברכות י, ב,), וקרא לזה מר.
והנה על כל זה יש רמז בספרי שלמה, שה"ש וקהלת, כי בראשון נאמר שה"ש אשר לשלמה, ולא יחסו הכתוב לא ליחוסו. בן דוד, ולא לגדולתו, מלך בירושלם, ובכל זאת ידוע הוא, כי שה"ש נחשב לקודש קדשים, ואמרו (מס' ידים, פ"ג מ"ה) לא הי' העולם כדאי כיום שניתן בו שה"ש. ובשני (קהלת) נתיחש לדוד אביו, בן דוד, ולתפארת גדולתו, מלך בירושלם ועם כל אלה בקשו החכמים לגנוז ספר זה (שבת, ל' ב').
פסוק ב
מנשיקות פיהו. הנה באמת פעולת הנשיקה תבא בשפתים, וכמו שכתוב שפתים ישק משיב דברים נכוחים (משלי, כ"ד), שהבאור הוא, שכל השומעים דבריו ישק שפתיו, ואם כן הי' צריך כאן לומר ישקני מנשיקות שפתיו, אך מפני כי אות
פ הוא קול ממפתח השפתים, הי' פה לשם פתחון השפתים.
מנשיקות פיהו. פיהו ולא פיו, וזה מפני שהברת הה"א קלה מהברת כל האותיות, וכמ"ש במ"ר בראשית על הפסוק בהבראם, בה"א בראם, ומפרש, בקלות כקלות הה"א (בהברתו) ברא הקב"ה את העולם. ומפני קלות הברתו נוח להתוסף לתפארת הלשון. וכן למינהו (פ' בראשית) תחת למינו: מקנהו (פ' ויצא) תחת מקנו; יסובבנהו, יבוננהו, יצרנהו (פ' האזינו) תחת יסובבנו, יבוננו, יצרנו; וכן ופילגשהו (שופטים י"ט כ"ד) תחת ופילגשו, באחיהו (איוב, מ"א ט') תחת באחיו; וכן ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו (שמות, ד' ט"ו).
כי טובים דודיך מיין. במשנה ממס' ע"ז (כ"ט ב'), שאל ר' יהושע את ר' ישמעאל, האיך אתה קורא, כי טובים דודיך מיין, או כי טובים דודיך מיין, אמר לי', כי טובים דודיך מיין (כך הגירסא בש"ס כת"י בדק"ס), אמר לי', אין הדבר כן, שהרי חבירו (פסוק הבא) מלמד עליו, לרוח שמניך טובים.
כמה עמלו המפרשים בבאור כל זה. אבל יתפרש בפשיטות, כי לאות המ"ם שתי הוראות, מ' היתרון, ויהי' הפירוש כי טובים דודיך יותר מטובת היין, ועוד הוראה, יחס שממנו, ויהי' הפירוש כי טובים דודיך הבאים מן היין, כלומר, מתוך משתה ושמחה (כי אין שמחה אלא ביין), ואמר לי', כי הפירוש כהוראה שניה, ואמר לי', שאין הפירוש כן, שהרי חבירו מעיד עליו לריח שמניך טובים, ומוסב התואר טובים על גוף השמן, וגם כאן מוסב התואר טובים על גוף היין, וזה כהוראה ראשונה.
פסוק ג
שחורה אני ונאוה כאהלי קדר כיריעות שלמה. עיקר הכונה כאן הוא כמו שהי' כתוב שחורה אני כאהלי קדר ונאוה כיריעות שלמה, והיו התוארים והמשלים מקבילים זה כנגד זה, אך כמו שכתוב לפנינו הוא מדרך המליצה, וכמו בפ' האזינו:
הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם, ועיקר הכונה הוא כמו שהי' כתוב:
הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם:
הם כעסוני בהבליהם ואני אכעיסם בגוי נבל, זה לעומת זה. - ועוד שם: אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה, מראש פרעות אויב. תחת הסדור המכוון:
אשכיר חצי מדם - מדם חלל ושביה, וחרבי תאכל בשר מראש פרעות אויב, אך כמו שמסודר לפנינו הוא מדרך המליצה. וכן יתפרשו עפ"י זה בישעיה נ"ד פסוקי ו', ז' וח':
כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך, ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך, בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך ולמען ההמשך הרצוי יתפרשו בסרוס כזה. כי כלאשה עזובה (מבעלה) ועצובת רוח קרא לך ה' לאמר, ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך, וכלאשת נעורים כי תמאס (בעונה) אמר אלהיך לאמר בשצף קצף הסתרתי פני ממך ובחסד עולם רחמתיך:
ובכלל סרוס הלשונות בפסוקים, הוא חזון נפרץ, וכמו בפ' בשלח: וישם את הים לחרבה ויבקעו המים, ושעורו להיפך:
ויבקעו המים וישם את הים לחרבה, כי בקיעת המים היתה סבה לחרבת הים, ולא להיפך. ועוד שם:
וירם תולעים ויבאש, ושעורו להיפך, ויבאש וירם תולעים, כי הבאישה היא סבה להרמת תולעים. - ובפ' אמור (כ"ב ב'), דבר אל בני ישראל וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדישים לי אני ה' - תחת וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדישים לי ולא יחללו את שם קדשי אני ה'. ובישעיה (מ"ד ד') הן אתה קצפת ונחטא, ופירושו, לפי שחטאנו קצפת. ובאה הסבה לאחר המסובב. ובאיוב (י"ד י') וגבר ימות ויחלש - תחת וגבר יחלש וימות, כי החלישות באה קודם מיתה, והיא גורמת מיתה. וכן כתב רש"י בפ' חקת (י"ט ח') וכבס בגדיו הכהן וגו', ואחר יבא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב. וכתב רש"י, שהלשון הפוכה, וכמו:
וטמא הכהן עד הערב ואחר יבא אל המחנה, כי סבת בואו אל המחנה הוא מאשר הי' טמא עד הערב, ואז נטהר.
וחז"ל קבלו סגנון זה במקראות לכמה דרשות בהלכה ואגדה, ובפירוש אמרו: סרס המקרא ודרשהו (ב"ב קי"ט ב'), והלשון "סרס" הוא כמו שרש (בחלוף זסשר"ץ) ובאורו כמו עקר ממקומו (מלשון וצאצאי ישרשו איוב ל"א).
ולדוגמא דרשו הפסוק דפ' פנחס בענין נחלות, ונתתם את נחלתו לשארו - כמו ונתתם את נחלת שארו לו, ומפרשי:
שארו זו אשתו ומכאן שהבעל יורש את אשתו.
(בטעם הכרח דרשה זו בכלל י"ל, דקשה להו לחז"ל, איך יתכן, שאשתו של אדם, אשר בחייו היתה נחשבת כגופו, לא תתייחש כלל אליו לאחר מותו לענין ירושה, ואיך לא זכרה התורה מזה, ולכן מצאו לנכון למצוא רמז לזה בתורה, וכמו שדרשו):
ובזבחים (כ"ה א') דרשו הפסוק בפ' ויקרא (ד' ה'), ולקח הכהן המשיח מדם הפר כמו דם מהפר (כלומר, ישר מן הפר, ולאפוקי אם נשפך ואספו בכלי, שאין זה ישר מהפר. ועוד הרבה:
פסוק ה
שחרחרת בתורת כהנים פ' תזריע כתוב בלשון זו:
אדמדם - אדום שבאדומים, ירקרק ירוק שבירוקים, שחרחרת - שחור שבשחורים, ע"כ. ומכאן מתבאר שאמנם כן הוא הפירוש (ע' בסמוך), שהרי היא ראתה להפליג השחרות, ובטאה שחרחרת.
והראב"ע בפסוק הנ"ל כתב בזה"ל:
ירקרק מורה לחסרון, וכן שחרחרת, (כלומר, שהירקון והשחרות קלושים) ויש אומרים היפוך הדבר (שמורה על יתרון הירקון והשחרות), עכ"ל. והנה ה"יש אומרים" הוא, כמבואר, ספר תורת כהנים (ספרא. והנה לא די שלא הסמיך הבאור העקרי עפ"י התו"כ (שהוא גם האמת לאמתו, כמש"כ למעלה בסמיכות על פסוק זה), אך עוד את ההיפך מדעה זו, שאינה נובעת מיסוד ספרותנו העתיקה, קבע כעקרית ויסודית לראשונה, וזו שבתו"כ כתב בשם "יש אומרים", כמו טפל ואגב. וכמה גדול הצער. וכבר כתבנו במקום אחר, כי דרוש להתאזר בגבורת הרוח לסבול חופש מערכי לשונו בכמה מקומות בדבריו, וזה אחד מהם. ח)
גדיותיך. באגדה דמס' כתובות, ס"ז א', אמר ר' אלעזר ב"ר צדוק, אראה בנחמה, אם לא ראיתי (בעת החורבן בירושלם) את בתו של נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים (להשקיט הרעבון), וקראתי עליה המקרא הזה, אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך, אל תקרא גדיותיך אלא גויותיך, ע"כ, כלומר, ופרנס את גופך, כי הפעל ברעה יונח על פרנסת הגוף, וכמו וירעו הרועים אותם (יחזקאל, ל"ד), כמרעיתם וישבעו (הושע, י"ג).
אך לא נתבאר איך דריש גדיותיך כמו גויותיך, וי"ל עפ"י סדר א"ב בסדר אטב"ח גז דו וכו''', ובסדר זה יתחלף הד' בוא"ו, מפני קרבתם זה לזה. והובא סדר א"ב זה בתלמוד מס' סוכה דף מ"ט ב', וברש"י ליחזקאל (כ"א כ').