גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
רות פרק ד · פסוק י
קניתי לי לאשה. ובפסוק הקודם אמר, קניתי את כל אשר לאלימלך, ולא אמר קניתי לי. ויתכן עפ"י המבואר במס' ערכין (ט"ז א') על הפסוק דפ' מצורע, ובא אשר לו הבית מי שמייחד ביתו לו ואינו רוצה להשאיל כליו לאחר, ומדייק זה מלשון לו' (אשר לו הבית), שמחשב, שביתו אשר אתו, לו לבדו הוא לדבר קיימי ונצחי (כי כן מורה הלשון "לו". כמ"ש במ"ר ויקרא (פ"כ) כל מקום שנאמר לו אינו זז לעולם), ולכן אינו רוצה להשאיל מה שיש לו, ולכן נענש שש בנגעי בתים:
אבל ביעקב כתיב (פ' ויצא) וינהג את כל מקנהו, ולא כתיב את כל המקנה אשר לו, להורות, שלא חשבם לשלו ביחוד, אך הי' קנינו, וכן באיוב (א') ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן, ולא כתיב מקנהו אשר לו. וזה לשון צדיקים ואנשי מעלה:
ולפי זה מדויק לשון בועז, שאמר, קניתי את כל אשר לאלימלך, ולא אמר קניתי לי, שהי' במשמע שמיוחד לו כדבר נצחי, אלא הם רק קנין לזמנו. ולא כן בקנין רות לאשה, שהיא באמת מיוחדת רק לו, ובקנינו אותה הוא אוסר אותה על כל העולם, וכמ"ש בקדושין (ב' ב') מהו לשון קדושין, דאסר לה אכולא עלמא כהקדש, ועל כך אמר קניתי לי לאשה: