גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
רות פרק א · פסוק ז
ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה במדרש לקח טוב דריש, ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה, שהיו עוסקות בדיני גרים לשוב אל דת היהודים, ע"כ והוא פלא, מניין לו זה:
ויתכן דמדייק שני דיוקים בפסוק, הראשון, דהלשון ותלכנה בדרך כולו מיותר, דדי הי' לכתוב ותצא מן המקום ושתי כלותיה לשוב אל ארץ יהודה, וממילא מבואר שהלכו בדרך, דלא יתכן אחרת. ושוב מדייק, דהלא כיון דיסוד כונת שובם הי' לשוב אל עירם בית לחם מן המקום שיצאו, הי' להכתוב לומר בקצור לשוב אל בית לחם, והלשון אל ארץ יהודה איננו מוכרח כלל לכאן, ובאמת להלן בבואם אל מחוז חפצם כתיב (פ' כ"ב) והמה באו' בית לחם:
ולכן דריש על דרך רמז ואסמכתא, כי הלשון ותלכנה בדרך הוא ע"ד הלשון בפ' יתרו והודעתי להם את הדרך ילכו בה, דהיינו דיני דת ודין, והלשון אל ארץ יהודה דריש עפ"י הידוע, דישראל מכונה בשם ארץ, והוא עפ"י הפסוק במלאכי (ג') כי תהיו לי אתם (עם ישראל) ארץ חפץ (והכונה, כי כמו הארץ הוא יסוד העולם, כך תהיו לי אתם יסוד באומות) וכה יוצאת דרשה אגדית לשוב אל ארץ יהודה, לשוב אל עם ישראל, אל אמונתו ואל דתו: