אור ברסלב
גשמי ברכה רות פרק א › פסוק ה

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

רות פרק א · פסוק ה

פסוק ד

ותשאר האשה משני ילדיה. למעלה בפסוק ג' כתיב ותשאר היא ושני בניה, וכאן מכנה אותם הכתוב בשם ילדיה, וקרוב לודאי, כי בא השנוי במכוון, ויותר מזה לבד השנוי התמוה כשהוא לעצמו, עוד יותר תמוה הדבר, כי הלא אז בעת מות אלימלך היו מעוטים בשנים מאשר עתה בעת שמתו, כמפורש בפסוק הקודם וישבו שם כעשר שנים, ועל אנשים כבירים בימים הלא לא יונח לשון "ילד", כי אם "בן", ובכל זאת שינה הכתוב וקרא אותם אז בילדותם בנים, ועתה לאחר עשר שנים ויותר קרא אותם ילדים, והוא פלא. ומצינו שם ילד בזה העוסק במעשה ילדות, כמו, ילדים וילדות משחקים ברחובותיה (זכריה ח'). ואיך שהוא, הפלא על השינוי משם בנים לשם ילדים בזמן מאוחר הוא פלא מוחלט:

ונראה לומר בזה עפ"י המבואר במדרשים ריש פרשה קרח, על הפסוק ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי, כי זה שלא ייחס הכתוב למעלה אחר לוי - בן יעקב, הוא משום דיעקב אבינו ביקש רחמים שלא יתייחש בן כושל זה, קרח, אחריו. וזה מרומז במ"ש בדבריו על שמעין ולוי, בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי, ואמרו שם במדרש, בסודם אל תבא נפשי, זה מעשה זמרי, דכתיב בי', זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, ולא כתב בן יעקב, ובקהלם אל תחד כבודי, רמז להלשון ויקהלו על משה דכתיב בקרח, שלא די ייתייחש שמו עליו, כמו שכתבנו:

ומבואר מזה, דאבות מקפידים שבנים כושלים לא יתייחשו אחריהם, ולא יקראו להם בשם בנים. וטעם הדבר פשוט, משום דשרש שם "בן" הוא בנה", מלשון בנין, ואמרו בתנחומא פ' בראשית על הפסוק ויולד בן, למה נקרא שמו (של זכר) בן, לפי שהוא בונה את העולם.

(ועפ"י זה פרשתי לשון הירושלמי בפסחים פ"ב ה"א על הפסוק בר"פ תזריע, אשה כי תזריע וילדה זכר, זכר, לרבות את המת, שאפילו אם ילדה ולד מת ג"כ תתנהג בדין הפרשה, והמפרשים לא פרשו איפה מרומז בלשון זכר - רבוי המת, ופרשתי, משום דשם "בן" באורו - שבונה. את העולם, ומובן הדבר שרק חי בונה ולא מת, ולכן אם הי' כתיב וילדה בן, הי' במשמע רק חי, משא"כ שם זכר יונח על המין, ואפילו מת. במשמע):

והנה בודאי רצון אב ואם שבניהם יבנו את העולם בהיתר ולא באיסור, ביושר ולא בעולה, אבל מכיון שעוברים על רצונם זה ועושים ההיפך, לא ניחא להו לקרוא את שמם עליהם, וזה הם לצער ומפח נפש:

והנה בפסוק הקודם מסופר שבני נעמי נשאו להם נשים מואביות, והנשואין הי' באיסור לאו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', והחידוש עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית נתחדש בזמן מאוחר בנשואי בועז את רות, ובארנו שם בפסוק הנזכר, כי דבר זה הי' לנעמי למורת רוח. אך לא יכלה למחות, עיי"ש, ולכן למעלה בפסוק, שנזכרים טרם נשאו להם נשים מואביות נתיחסו אחריה כבנים, אבל לאחר שעברו על רצונה ונשאו, לא רצתה לייחס אותם אחריה כבנים, ומכונים רק ילדיה כאשר בטבע:

ו)

כי שמעה וגו'. כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם, במדרש מאין שמעה, שמעה מרוכלין המחזירין בעיירות, וזה צריך באור וכתבתי בתו"ת

עפ"י המבואר בב"ב (כ"ב א') דאעפ"י שבני מדינה אחת יכולין למחות בבני מדינה אחרת להביא סחורה למדינתם, אבל ברוכלין אין יכולין למחות, ופרשו הטעם, דסחורות רוכלין הם על הרוב תכשיטי נשים ותמרוקיהן לתקנת הנשים, לחבבן על בעליהן. ומסתבר, דבשנות רעבון שאסור בתה"מ (תענית י"א א') אין צורך באלה, וממילא אין רוכלין עוברין, וגם יכולין למחות בהם, ועתה כשראתה רוכלין מחזירין, הבינה, כי עבר הרעב. והלשון כי שמעה הוא מלשון בינה, וכמו והם לא ידעו כי שומע יוסף (פ' מקץ) שפירושו כי מבין יוסף את דבריהם, ע"י המליץ, וכן לא ישמעו איש שפת רעהו (פ' נח), דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו (מ"ב י"ח), ועוד כהנה:

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה