אור ברסלב
גשמי ברכה רות פרק א › פסוק ב

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

רות פרק א · פסוק ב

פסוק א

ושם שני בניו לפי מה שאמרו במס' מנחות (ק"ו ב') דמעוט רבים שנים, אם כן, כאן המספר משני' מיותר, וכן בפסוק הקודם, ושני בניו, ואפילו אם נימא דשם דרך הספור כן, אבל כאן בודאי מיותר, דאחרי דחשיב שני שמותיהם, מחלון וכליון, נראה ששנים הם:

ובאמת מצינו בכמה מקומות בגמרא ובברייתות, שבכל מקום דכתיב בתורה המספר שני, שתי, שנים, שתים, מוציאים לדרשה. והטעם כמו שכתבנו, דאחרי דמעוט רבים שנים, אם כן זה המספר מיותר, ולכן בכל מקום לשון כזה דריש על השתוותם של אלה השנים:

כה דר"ש במס' יומא (ס"ב א') על הפסוק שני שעירי עזים (פ' אחרי) שיהיו שוים בקומה ובמראה ובדמים, וכן (שם) על הלשון שתי צפרי מצורע (פ' מצורע), ובתורת כהנים פ' אמור, לחם תנופה שתים, שתהיינה שוות, ובקדושין (ס"ח ב') כי תהיינה לאיש שתי נשים (פ' תצא) שתהיינה מעם אחד, והרבה כהנה, וכל זה דריש מן יתור מלת המספר במקום שהנושאים שנים, ועפ"י הכלל, דמעוט רבים שנים:

ועל דרך זה פרשתי דרשת הגמרא במס' ע"ז (י"א א') על הפסוק בר"פ תולדות, שני גוים בבטנך, ודרשו, אלו רבי ואנטונינוס שלא פסקה מעל שלחנם צנון וחזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (ציור להפלגת עשרם, כי מיני צנון אלה חיים, שעודם באבם, במשך כל ימי השנה לא ישיגו כי אם עשרים מופלגים שלהם גני קייץ גם בחורף). ולא נתבאר, מה ראו חז"ל לדרוש כן. אך הוא הדבר, דכיון דמעוט רבים שנים. אם כן המלה "שני" מיותרת, וכבר נתבאר, דהמלה "שני" מורה על השתוות אלה השנים, ואחרי שאי אפשר להשוות את יעקב ועשו בכל דבר וענין, לכן מוציא ענין ההשתוות לדורות, בשני שרים, רבי ואנטונינוס, שבאו זה מיעקב וזה מעשי, והיו שוים בעניני חייהם ביחש העשירות וכדמפרש: וכן במ"ר פ' ויצא, וללבן שתי בנות, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, זו העמידה נשיאים וזו העמידה נשיאים, זו העמידה אלופים וזו העמידה אלופים, וכו'. ולא נדע מה ראה המדרש לדרוש כזה בסמיכות על הפסוק וללבן שתי בנות. אך הוא הדבר, דמדייק, דאחרי דמעוט רבים שתים, א"כ המספר שתי מיותר, ודי הי' לומר וללבן בנות שם האחת וגי', ולפי הכלל דהמספר במקום יחודו בא להורות על השתוות המספר ביניהן, ואם כן יתחייב שרחל ולאה היו שוות בערכן הגופני, ואחרי כי זה אי אפשר לומר, שהרי הכתוב מעיד על פרודן בגוף, שזו עיניה רכות וזו יפ"ת, לכן מוציאה הדרשה ענין ההשתזות ביניהן לדורות, כמו שאמרו, זו העמידה מלכים וזו העמידה מלכים, זו העמידה נשיאים וזו העמידה נשיאים וכו', ובזה תתבלט השתוותן:

וכן יתבאר יפה במס' חולין (ס' ב'), כתוב אחד אומר (פ' בראשית) ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, אלמא שניהם גדולים, והדר כתוב את המאור הגדול ואת המאור הקטן. ולא נתבאר מה קשה לו, דהלא בפשיטות הדבר, ששניהם גדולים, אך האחד קטן מחבירו, הא למה זה דומה, אם נאמר שעיר פאריז קטנה מלונדון, אבל האם נוציא מזה גדלות עיר פאריז לומר שאיננה גדולה?

אך טעה דיוק הגמרא מדכתיב שני המאורות הגדולים, ואחרי דמעוט רבים שנים, אם כן המספר שני' מיותר, ובכל מקום בבוא מספר מיותר זה דרשינן על השתוותם, ואם כן היו אלה שני המאורות הגדולים שוות בגדלותם, אם כן לא יתכן שוב לומר את המאור הגדול ואת המאור הקטן, כיון דשוים הם, וזה הי' קשה להגמרא:

ונשוב לענין הפסיק שלפנינו, על יתור הלשון "שני" בפסוק ושם שני בניו. הנה בתו"כ ר"פ אחרי דרשו הלשון אחרי מות שני בני אהרן, מה תלמוד לומר שני (כמו שכתבנו למעלה, שמיותר הוא), להורות שכשם שעבירתם שוה כך מיתתם שוה. וזה ג"כ כמש"כ בהוראת המספר שני:

וכאן אמרו באגדות, ששני הבנים אלו מחלון וכליון, היו שוים בעצה ללכת ממקומם, מבית לחם יהודה, ועל זה בא להורות המספר "שני" כפי שבארנו למדי:

אפרתים. במדרש, מהו אפרתים, רבי יהושע בן לוי אומר, פלטיאנים, ורבי יהודה ב"ר נחמיה אומר, אבגניסתים. הנה שניהם מורים, כי השם אפרתים הוא תואר לנכבד וחשוב. ויתכן, דדרשו את שם אפרתים בפזור אותיותיו לשם פרתמים, בקירוב, שהוא תואר לשרים ואצילים, כמו באסתר (א') הפרתמים ושרי המדינות, ולאחרונה עבר השם גם לראשי שרי יהודה כנראה מדניאל (א' ג') מבני ישראל ומזרע המלוכה ומן הפרתמים. ודרשות אגדיות עפ"י פזור אותיות, להקדים ולאחר, הוא חזון נפרץ באגדות, כמו בעירובין (נ"ד ב') על הפסוק במשלי ומודע לבינה תקרא דרשו כמו ומועד לבינה, ובפסחים (פ"ז א') דרשו הפסוק בשופטים (ה') צדקת פרזונו כמו פזרונו, ובמ"ר איכה דרשו הלשון בין המצרים (א' ג') כמו צהרים, והשם תלפיות (שה"ש ח') דרשו תל יפות, ובפ' עקב, מרשית השנה (חסר א'), ודרשו מתשרי השנה, שמונין השנה מתשרי ולא מניסן, והרבה כהנה. ואלה החכמים במדרש כאן מחולקים רק בערך מעלת הכבוד, ריב"ל אומר, פלטיני, והא שם התואר ליוצא ונכנס לפלטרין של מלך, כי השם פלטיני ענינו היכל אדיר ויפה, וכמו בב"ר ר"פ בראשית, מלך בו"ד בונה פלטרין, ובסנהדרין (כ' א') בדיני המלך, מת לו מת אינו יוצא מפלטרין שלו, ועוד בכ"מ. ורבי יהודה ב"ר נחמיה אומר לפרש שם אפרתים - אבגניסתים, והיא מלה יונית, והוראתה מיוחסים ואנשי מעלה. ולא נתבאר על איזה סמך דריש זה. ואולי הוא, משום דבש"א (א' א') כתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים וגו' אפרתי, ומפרש, מן הרמתים צופים, שהי' מן האנשים היושבים ברמה שהיו צופים, כלומר נביאים, כמו צופה נתתיך לבית ישראל (יחזקאל ג'), והקמתי עליכם צופים (ירמיה ו') כי היושב ברמה נקרא רמתי, כמו היושב בירושלם נקרא ירושלמי, וברבים רמתים:

וכסמך ראי' לדעתו של ריב"ל, דאפרתי מובנו פלטיני, בן פלטין, מהוראת היכל וארמון, נראה להביא ממס' כתובות (ק"ג א'), דמשמשו של רבי הי' נקרא אפרתי, וידוע, דרבי הי' חי חיי שררות עושר וכבוד (ע' ברכות נ"ז ב', שהנהגת ביתו היתה מכוונת להנהגת אנטונינוס המלך), וביתו הי' מין פלטין, ועל כי משמשו זה הי' בן בית פלטין זה, הי' מכונה אפרתי, שהוא שם נרדף עם בן פלטין, וכדרשתו של ריב"ל:

ואמנם לבד דרשות החכמים במ"ר, אפשר לפרש השם אפרתים שבפסוק שלפנינו על שם העיר אפרת, כמבואר בכמה מקומות במקרא, לבוא אפרתה (פ' וישלח), האפרתי אתה (שופטים י"ב), שמענוה באפרתה (תהלים קל"ב) ובסוף מגילה זו (ד' י"א) ועשה חיל באפרתה. ויש סמוכים לזה, שתואר אפרתים הוא על שם העיר, שכן העיר הזאת נקראת גם בית לחם, בפ' וישלח, בדרך אפרתה היא בית לחם, וכן במיכה (ה') ואתה בית לחם אפרתה, ואחרי שיצאו כאן מבית לחם יהודה, תאר אותם הכתוב על שם עירם בשמה השני, אפרתים. ויתכן, כי במכוון נקראת עיר זו בשם כפול בית לחם אפרתה כדי להבדילה משם עוד עיר בית לחם אשר בגבול זבולן, כמבואר ביהושע (י"ט ט"ו): ולכאורה הי' אפשר לפרש כאן תכונת התואר אפרתים על שם שבט אפרים, כפי דמשמע מס' שופטים (י"ב ה') והיה כי יאמרו פליטי אפרים וגו', ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה, אם מבני אפרים אתה:

אבל על פירוש זה קשה ממה שכתוב באלקנה (ש"א א') בן תתו בן צוף אפרתי, ושם לא יתכן לפרש על שם השבט, יען כי אלקנה לא הי' כלל משבט זה, רק משבט לוי, כמבואר בדהי"א (ו') שהי' מבני אסף בן קרח, והוא משבט לוי, כמבואר בר"פ קרת:

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה