אור ברסלב
גשמי ברכה קהלת פרק ז › פסוק י

גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין

קהלת פרק ז · פסוק י

פסוק ט

קהלת פרק ז פסוק יא

טובה חכמה עם נחלה. בתלמוד בכורות (נ"ב ב'). קרי רב חמא עלי' דרב ששת טובה חכמה עם נחלה. ופרשו רש"י ותוס' בכונת קריאה זו. טוב טעם חריפות עם נחלת הברייתות. שהי' רב ששת בעל ברייתות עכ"ל. ולא נתבאר מה ראה לייחס פסוק זה דוקא לרב ששת. כי הלא כמה וכמה חכמים היו חריפים ובקיאים כאחד. כמבואר בסוף הוריות. אבל לדעתי נראה ברור. כי עיקר הקריאה כן נסמך על סוף הפסוק "ויותר לרואי השמש". כי, כידוע, הי' רב ששת סומא (ברכות נ"ח א'):

(ויש לומר, דמטעם זה שהי' סומא הי' דורש את הלשון "בחוסר כל" (פ' תבא, בענין התוכחה) בלא שמש (נדרים מ"א א'). כי יען שהי' מוכרח תמיד לשמש שיהי' לו לעינים. חשב מניעתו לחוסר כל):

ומפרש, דהלשון "רואי השמש" הוא כנוי לסומין בלשון יפה. מעין הלשונות "סגי נהור". "מאור עינים", שרגילין לקרות לסומא:

והבאור הוא, כי עם בכלל טוב לכל חכם חכמה עם נחלה. כלומר, חריפות עם בקיאות. אך ביותר נכבד ונרגש זה לרואה השמש (לסומא). כי בעוד שהפקח יכול ללמוד מתוך הכתב ולעיין בכל עת הדרוש לו. הנה הסומא משולל מזה. ועל כן ביחוד לו טובה הבקיאות. ולפי זה נראה, דלאחר העתקת הפסוק בגמרא טובה חכמה עם נחלה חסרה המלה "וגו'" (וגומר) להורות, שסמיכות הקריאה היא על סוף הפסוק ויותר לרואי השמש, וכמש"כ:

ומטעם זה קרוב לומר בטעם הקריאה שקרא רב יוסף על עצמו הפסוק ורב תבואות בכח שור (משלי י"ד) בכנוי ליוסף (ע' ב"ק ט"ז א') לענין מעלת הבקיאות. כמבואר בסנהדרין (מ"ב א'). מפני שגם הוא הי' סומא (ע' ב"ק פ"ז א'), ותתכונן לו ביחוד מעלת הבקיאות. ומכיון לו יחש פסוק זה. רב תבואות רב בקיאות. ועפ"י הבאור שכתבנו ברב ששת:

תוכן העניינים

גשמי ברכה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה