גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ז · פסוק ט
כעס בחיק כסילים ינוח. לשון זה בכלל קשה מאד כי הן בכללי הטבע שכל האנשים לא ינקו. אם רב אם מעט ממדה זו. ממדת הכעס ומי לנו גדול בענוה וצניעות ומדות ישרות ממשה רבינו. כתיב בי' ויקצוף עליהם משה (פ' בשלח). ויקצוף משה על אלעזר ואיתמר (פ' שמיני). ויקצוף משה על פקידי החיל (פ' מטות). וביעקב אבינו כתיב ויחר אף יעקב (פ' ויצא). ועוד מצינו מפורש, כי מי שהוא חכם ביותר כעסו מרובה. כמש"כ למעלה (א' י"ח) כי ברב חכמה רב כעס. ואיך זה נוכל להחליט כי כעס בחיק כסילים ינוח. ויותר מזה מצינו מדה זו גם בהקב"ה. ויחר אף ה' בם (ס"פ בהעלתך) כי יצא הקצף מלפני ה' (פ' קרח). ועוד כאלה:
אך הנה בזה חלוק ענינו של הכסיל מהחכם ביחש מדת הכעס. כ בעוד שהחכם לא ישמור את כעסו בלבו. ולא עוד אלא שישתדל עוד לגרשו מלבו (וי"ל ע"ד רמז וסימן לזה לשון הפ' בס"פ בהעלתך ויחר אף ה' בם וילך. שהחרון אף הלך תיכף לבואו) - הנה הכסיל כשכועס. לא רק שלא ישתדל להפיצו להכעס ולגרשו מלבו ומדעתו. אך עוד עושה לו להכעס מנוח בלבו וברעיונו לאורך ימים. וזו כונת הלשון וכעס בחיק כסילים ינוח. כלומר. שהכסילים עושים לו להכעס מנוח אצלם. ובהיפך ממדת החכמים שהם עושים מנוח בהם להחכמה. כמש"כ בלב נבון תנוח חכמה. ועיין עוד מה שנכתוב בענין תכונת מדה זו להלן פרשה י"א בפסוק (י') והסר כעס מלבך.