גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ז · פסוק ז
כי העושק יהולל חכם. במדרש, עסק שתלמיד חכם עסוק בו יהולל חכם (מערב חכמתו) ויאבד את לב מתנה. כדאמר רבי יהושע בן לוי, שמונים הלכות למדתי מיהודה בן פדיה בחרישת הקבר (לענין טומאה וטהרה). ועל ידי שהייתי עוסק בצרכי רבים שכחתים. ע"כ. ודאג ונצטער על זה. ומפרשים עושק כמו עוסק. בחלוף זמשר"ץ שהם ממוצא אחד (מן השינים), ובספרי מקור ברוך חלק ג' בתחלת פרק י"ט הבאתי תלונת אבא מרי ז"ל על איזו רבנים המשקיעים עצמם בכל לעסקי צבור ומתוך כך תתדלדל חכמתם. ומכאן ראי' להשקפתו זאת. והארכתי שם בבירור דבר זה. וכן ראיתי בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' ל"ג כתב, דת"ח באמת נקרא רק זה שכל עסקו בתורה. אבל לא זה היודע חכמת התורה ואינו מתמיד בה. עכ"ל:
ונמצא בחז"ל עוד מאמר אחד המתיחש לענין זה, והוא מענין מאוד, והוא בילקוט ש"ב (רמז קמ"ה) בזה הלשון, כל ת"ח שמרבה בעסק ואינו מצליח סימן יפה לו. מפני שהקב"ה אוהב תורתו ועל כן אינו מעשירי שהעשירות גורמת לבטול תורה, ע"כ. ומבואר מזה גודל מעלת למוד תורה בת"ח. והחכמים המשתקעים עצמם במסחר וקנין ולא יראו ברכה בהם ימצאו נוחם במאמר זה. כי יוכחו שהם מאהובי המקום: