גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ו · פסוק ו
ואלו חיה אלף שנים. גם בזה כמו למעלה בפסוק ג' תפס לשון גוזמא.
לעשות רושם בלב הקורא. ועל דרך הלשון ערים גדולות ובצורות בשמים (פ' דברים). ומצינו עוד מספר כזה שבא בהכרח בלשון גוזמא. והוא בדניאל (ה' א') בענין המשתה שעשה בלשאצר. סיפר הכתוב כי "לקבל אלפא חמרי שתי". כלומר, במדה שאלף אנשים דרושים לשתות שתה הוא בלשאצר לבדו. וזה בודאי אין בכח אנוש. ותפס לשון גוזמא. וכן מתבאר מפסוק בתהלים (ק"ה) דבר צוה לאלף דור. וידוע דתקופת "דור" הוא שבעים שנה. כמש"כ ימי שנותינו שבעים שנה. ואם כן אלף דורות הם שבעים אלפים שנה. והן אנו מונים שנות עולם ששת אלפים שנה. אלא הוא ע"ד ההפרזה:
ומצאתי בהקדמתו של הגאון רבי חיים מוואלאזין לספר שנות אליהו של הגר"א (ונדפסה ג"כ בראש ספר תקלין חדתין למס' שקלים) כותב על גדולת רבו הגר"א בדברים מרעישים ומבהילים מאוד. ובין יתר הדברים כותב ובערך טפה נגד הים הגדול כן ערך חבוריו נגד חכמתו המרובה. ואם אלף שנים יחיה אדם לא יספיק לכתוב כל חכמתו שנתגלה לו כמעין הנובע ממש". עכ"ל. ורשמתי על זה:
"מעין הפלגת דברים כאלה נמצא במדרש שמואל (פרק כ"ב) בזה הלשון,
"באותו הלילה שברח דוד משאול למד משמואל מה שאין תלמיד ותיק לומד למאה שנה". עכ"ל. וצריך בינה יתירה להכריע בין ערכי ההפלגה בין דברים אלה ואלה". ע"כ: