גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ו · פסוק ג
אם יוליד איש מאה. תפס המספר "מאה" על דרך גוזמא. ובתלמוד מצינו המספר מאה במקום שמוכרח לומר שהוא גוזמא. כמו מאה שישבו להורות (הוריות ג' ב') ובסנהדרין איירי. כמבואר שם. וידוע, דסנהדרין היו במספר שבעים ואחד איש. ובפסחים פ"ט ב'. מאה פפי וכו' ומוכרח שם דהוא גוזמא. וכן בסוטה מ"ד ב', בר מאה פפי, ורש"י קבע שם תחת המלה מאה הרבה, ובב"ק (כ"ז ב') מאה פנדי. ועוד כאלה. וע' להלן בפסוק ו': ומצאתי כי גם בלשונות העמים תופסים המספר מאה על דרך גוזמא. שכן בפ' שמיני (י"א מ"ב) בשם השרץ מרבה רגלים. פירש"י זה נדל (שרץ ששמו נדל) שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו. וקורין לו בלע"ז צענטפירש. עכ"ל. ורומז אל המלה הצרפתית Cendpids אשר באורה "מאה רגלים". וכן פירש בחולין (ס"ז ב') נדל - שיש לו מאה רגלים. עכ"ל. ובאמת כפי המבואר בספרי טבעי בע"ח באו למנין ומצאו רגלים לשרץ זה במספר ל"ב לזכר ול"ד לנקבה. וכה השם צענטפודס לשון גוזמא: