גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ו
פסוק ב
כי איש נכרי יאכלנו. המובן משם "איש נכרי" הוא איש אחר. כלומר. זולת זה המדובר. וכפירש"י. והוראתו העדר ההכרה. וכמו ואת אחיו לא הכיר (פ' ברכה). ואין לי מכיר (תהלים קמ"ב). וכן תרגם אונקלוס בר"פ משפטים לעם נכרי - לגבר אחרן. ונרדף עם שם "זר". ועל כן לפעמים ירכיב הפסוק שני השמות כאחד. כמו פן ישבעו זרים כחך ועצביך (קניניך שרכשת בעצב, בטורח ועמל רב) בבית נכרי (משלי ה'). לשמרך מאשה זרה. מנכריה אמריה החליקה (שם ז'). יהללך זר ולא פיך. נכרי ואל שפתיך (שם כ"ז). ולפעמים יונח השם בתואר זרות גם על בן משפחה אחרת. כמו מוזר הייתי לאחי ונכרי לבני אמי (תהלים ס"ט). וכן אמרו רחל ולאה ביחושן לאביהן כי נכריות נחשבנו לו. וברצות הכתוב להשתמש בשם זה על בן עם אחר יוסיף תואר מיוחד והוראה מפורשת לזה. כמו בפ' שופטים (י"ז) איש נכרי אשר לא אחיך הוא. וכן בתפלת שלמה (מ"א ח' מ"א). וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא. הארכנו בזה למען הראות הטעות שהחזיקו רבים להבין בשם "נכרי" איש מאומה אחרת. והטעות הזאת היתה בעכרנו משוטנינו ומקטריגינו. לרגוז ולקצוף על מצות התורה בענין רבית "לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך" (פ' תצא). לומר, עפ"י הבנתם, שהתורה התירה לנשך ברבית את בן עם אחר. ובאמת הלא הוכחנו. כי השם "נכרי" מורה על איש זר גם מאותו עם ומאותה אומה.
ואמתת כונת התורה בענין זה מוסבת כלל לענין אחר. כי כמו שנהוג בזמן הזה שקבוץ אנשים פרטים מיסדים להם חברה-שותפות. ומשתתפים בכספם לעשות בהם איזה עסק. ומתנים ביניהם שלא יחשבו להם זה לזה רבית כשהם לוים מכסף החבורה. או כי יחשבו להם מתכונת רבית קטנה. (ובזמננו נקראות חבורות כאלה בשם חברות משותפות Wzajemny Kredit(Gegenseitige (Kredits Gesellschaft ומובן, שלאיש זר שלא ממנויי חברי החברה. אף כי הוא בן דתם ואמונתם לא תכון כלל הנחה זו. ואם רוצה הוא והחבורה להלוות לו מקופת החברה רשאים לקחת ממנו רבית כפי שימצאו לנכון לפניהם. ובכל אופן שהוא אין הדבר נוגע כלל לדת ולאומה והעיקר, אם הוא חבר להחברה או לא:
והנה אז בעת יציאת ישראל ממצרים ובזמן מתן תורה וכל מצות התורה ללפרטיהון ובתקופות שאחר כן היו ישראל כמו חבורה מיוחדה לעצמה. עם לבדד ישכון. והתקינו להם תקנות ותנאים איך יפרנסו ואיך יכלכלו עניני החיים ואופני הכלכלה ביניהם. ובכלל זה שלא לקחת רבית זה מזה בעת הלואה זה מזה. ולזה רמזה התורה. כי להחברים שנתאגדו יחד לא ישוכו רבית אבל לא נכרי. כלומר, מי שהוא זר ונכרי להאגודה. שלא נספח על חברתם. אבל אינו נוגע כלל לאמונה ודת. והתורה דרכיה דרכי נועם.
והאמת והשלום אהבו - וכבר זכרתי מזה בספרי תו"ת. ובטעות מרה זו (לחשב השם "נכרי" לבן אומה אחרת שלא מישראל) נכשלו הרבה מבקרי ספרים - פקידים (צנזורים). ויעקמו ויעקבו כמה ענינים בתלמוד אשר חשבו שיש להם יחש עם שם זה. כמו במס' שבת (ס"ד ב') בא השם "פאה נכרית". במובן פאה (שער) של ראש אשה אחרת. לא של האשה שידובר בה בענין שם. וגם ישראלית. אבל הצנזור נבהל לשם נכרית בחשבו. כי מוסב על שם אשה מדת אחרת. וימחוק ויקבע תחת שם זה "פאה עכו"ם".
וקלקל ובלבל והטעה הענין וההלכה:
פסוק ג
אם יוליד איש מאה. תפס המספר "מאה" על דרך גוזמא. ובתלמוד מצינו המספר מאה במקום שמוכרח לומר שהוא גוזמא. כמו מאה שישבו להורות (הוריות ג' ב') ובסנהדרין איירי. כמבואר שם. וידוע, דסנהדרין היו במספר שבעים ואחד איש. ובפסחים פ"ט ב'. מאה פפי וכו' ומוכרח שם דהוא גוזמא. וכן בסוטה מ"ד ב', בר מאה פפי, ורש"י קבע שם תחת המלה מאה הרבה, ובב"ק (כ"ז ב') מאה פנדי. ועוד כאלה. וע' להלן בפסוק ו': ומצאתי כי גם בלשונות העמים תופסים המספר מאה על דרך גוזמא. שכן בפ' שמיני (י"א מ"ב) בשם השרץ מרבה רגלים. פירש"י זה נדל (שרץ ששמו נדל) שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו. וקורין לו בלע"ז צענטפירש. עכ"ל. ורומז אל המלה הצרפתית Cendpids אשר באורה "מאה רגלים". וכן פירש בחולין (ס"ז ב') נדל - שיש לו מאה רגלים. עכ"ל. ובאמת כפי המבואר בספרי טבעי בע"ח באו למנין ומצאו רגלים לשרץ זה במספר ל"ב לזכר ול"ד לנקבה. וכה השם צענטפודס לשון גוזמא:
פסוק ו
ואלו חיה אלף שנים. גם בזה כמו למעלה בפסוק ג' תפס לשון גוזמא.
לעשות רושם בלב הקורא. ועל דרך הלשון ערים גדולות ובצורות בשמים (פ' דברים). ומצינו עוד מספר כזה שבא בהכרח בלשון גוזמא. והוא בדניאל (ה' א') בענין המשתה שעשה בלשאצר. סיפר הכתוב כי "לקבל אלפא חמרי שתי". כלומר, במדה שאלף אנשים דרושים לשתות שתה הוא בלשאצר לבדו. וזה בודאי אין בכח אנוש. ותפס לשון גוזמא. וכן מתבאר מפסוק בתהלים (ק"ה) דבר צוה לאלף דור. וידוע דתקופת "דור" הוא שבעים שנה. כמש"כ ימי שנותינו שבעים שנה. ואם כן אלף דורות הם שבעים אלפים שנה. והן אנו מונים שנות עולם ששת אלפים שנה. אלא הוא ע"ד ההפרזה:
ומצאתי בהקדמתו של הגאון רבי חיים מוואלאזין לספר שנות אליהו של הגר"א (ונדפסה ג"כ בראש ספר תקלין חדתין למס' שקלים) כותב על גדולת רבו הגר"א בדברים מרעישים ומבהילים מאוד. ובין יתר הדברים כותב ובערך טפה נגד הים הגדול כן ערך חבוריו נגד חכמתו המרובה. ואם אלף שנים יחיה אדם לא יספיק לכתוב כל חכמתו שנתגלה לו כמעין הנובע ממש". עכ"ל. ורשמתי על זה:
"מעין הפלגת דברים כאלה נמצא במדרש שמואל (פרק כ"ב) בזה הלשון,
"באותו הלילה שברח דוד משאול למד משמואל מה שאין תלמיד ותיק לומד למאה שנה". עכ"ל. וצריך בינה יתירה להכריע בין ערכי ההפלגה בין דברים אלה ואלה". ע"כ:
פסוק ט
טוב מראה עינים וגו'. בתלמוד מס' יומא (ע"ד ב'). טוב מראה עינים מהלך נפש. אמר ריש לקיש. טוב מראה עינים באשה יותר מגופו של מעשה. ע"כ. ולהסביר זה בטבע. י"ל, משום דהנאה טבעית באשה מכיון שגמר תאותו שוב פסקה קורת רוחו. אבל במראה עינים לא תפסק. וכמש"כ מאור עינים ישמח לב (משלי ט"ו).
ולא תשבע עין לראות (קהלת א'):