גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק ה
פסוק א
על כן יהיו דבריך מעטים. בתלמוד ברכות (ס"א א') אמר רב הונא אמר רב משמי' דר' מאיר, לעולם יהיו דבריו של אדם מעטים לפני הקב"ה. שנאמר.
אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני אלהים. כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. על כן יהיו דבריך מעטים. ע"כ. ולא נתבאר מה הוסיף ר' מאיר על ענין הפסוק ומה חידש בו. ואפשר לומר. דמדייק הלשון אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר. כי אם תכלית המכוין בזה לדבר דברים מעטים. מה זה יחש לבהלה ולמהירות. והו"ל לומר, אל תדבר הרבה לפני האלהים, כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים: ולכן קרוב לומר. דרבי מאיר חידש באור כוונת הכתוב. משום דלפעמים יקרה. דמדת הדין פוגע באדם במדה מרובה. ובהיות לבו מלא דאגה ועגמת נפש אפשר. שמתוך מרירות יבהל לדבר דברים כמתלהמים נגד ההשגחה. וכמו דמצינו בתלמוד בחכם אחד שמתוך מרירות נפשו טען קשה כלפי שמים ואמר. רבש"ע. עלית וישבת במרום ואי אתה מרחם על בניך (תענית, כ"ה א'). ומשמיענו רבי מאיר בזה. דזו כוונת הלשון אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר קשה מפיך. כי כידוע השם "דבור" מורה על קשות הלשון וכדכתיב בפ' מקץ דבר אדוני הארץ אתנו קשות (וע' מכות י"א א'). ומפרש הטעם. מפני כי האלהים בשמים והוא יודע יותר ממך הנהגת העולם והוא עושה מעשיו בחשבון צדק. ועל כן יהיו דבריך בכלל מעטים לפניו וממילא לא תבא לדברים קשים כמש"כ ברוב דברים לא יחדל פשע (משלי י'). ויש להוסיף. כי הפסוק הסמוך בא לפרש הקודם לו. ובאמרו על כן יהיו דבריך מעטים בא הכתוב הסמוך לפרש עוד בטעם הדבר. כי בא החלום. הוא חיי העולם הזה. שהוא כחלום יעוף. ברוב ענין. ברוב חשבונות בשמים. ועל כן וקול כסיל ברוב דברים. זה המרבה דברים להתאונן ולטעון נגד ההשגחה. מראה בזה כי קולו קול כסיל:
פסוק ב
ברכה על קהלת פרק ה פסוק ה
אל תתן את פיך וגו'. בתלמוד מס' שבועות ל"ט א'. ת"ר. כל עבירות שבתורה נפרעין ממנו לבד. אבל שבועת שוא נפרעין ממנו וממשפחתו. שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. ואין בשרך את קרובך. שנאמר (ישעיה) ומבשרך לא תתעלם. ומפרש את פיך מענין שבועה. מלשון לבטא בשפתים (פ' ויקרא) דכתיב גבי שבועה. ולחטיא (תחת להחטיא) מענין חסרון והיזק כמו בס"פ ויצא. אנכי אחטנה (עיי"ש ברש"י). ובפ' שמות. והנה עבדיך מוכים וחטת עמך. שפירושו תחסר. ובמשלי (כ') מתעברו חוטא נפשו. שפירושו.
המכעיסו מחסר נפשו שמסתכן בחייו ועוד הרבה:
ומה שמפרש לחטיא את בשרך - קרובך. אעפ"י שיש לפרש גם בשרך שלך. אך משום דעל גוף האדם עצמו מצינו לשון "גו". בלתי אם גויתנו (ס"פ ויגש) גוי נתתי למכים (ישעיה ג'). ושבט לגו כסילים (משלי כ"ו) ומוסיף להביא מן ומבשרך לא תתעלם. דשם איירי באנשים זולתי זה שאליו כונן הלשון ומבשרך. כמו פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. ואין כל שייכות לפרש שם ומבשרך שלך. וגם כי מצינו שם בשר ביחש קרובים. כמו אך עצמי ובשרי אתה (פ' ויצא):
כי עצמכם ובשרכם אני (שופטים ט') וגם בכלל לא שייך לומר ומבשרך שלך. דפשיטא הוא. דכל אדם קרוב אצל עצמו:
פסוק ו
אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ. כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. - הנה לבד שכל ענין הפסוק בעצמו צריך באור והסבר נכון. כי מה מיישב התמיה בזה כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. ועוד. גם הטעמים שלמלים אלה אינם כפי החק. כי על המלה וגזל הוא פשטא. שהוא מפסיק. ובאמת הלא מלה זו מוסבת אל המלים משפט וצדק.
לומר וגזל משפט וצדק, ואם כן הי' צריך להיות על המלה וגזל טעם מחבר. כמו מרכא וכדומה. וע' רש"י שדחק בסדור טעמים אלה:
ולי נראה הבאור עפ"י מה דאנו רואים במדינות הרחוקות מהשכלה ומהנהגה נמוסית. שהשופטים הקטנים עושקים רש וגוזלים אותם. אעפ"י שחקות המדינה הערוכים עפ"י שליט המדינה ערוכים בכל תומת יושר המשפט והצדק. ואם כן הלא אפשר על סתירת הדברים. על שני הפכים בנושא אחד. איך זה חוקי המדינה ערוכים במשפט וצדק. ובעלילה למעשה אנו רואים עושק רש וגזל. אך הסבה בזה פשוטה, מפני כי הגבוה מעל גבוה במדינה. שהוא השליט הראשי. מלך וקיסר. הוא בעצמו בודאי רוצה בתקנת המדינה. שתתנהג בכל תומת המשפט והצדק. בנמוס. ביושר ואמונת לב. אך הן הוא בעצמו לא יוכל להשתרע על כל המדינה לארכה ולרחבה להוציא אל הפועל חקותיו ותקנותיו הצודקים והישרים. והוא רק שומר מרום כסאו. אבל על כלכלת המדינה בפועל עומדים רק גבוהים ופקידים בלבד. ויען כי רבים הם בכל המדינה לא יפלא אם ימצאון בתוכם מוטי דרך. שוללי דרכי המשפט והצדק הקבועים במדינה. ומזה יסתבבו עושק רש וגזל.
וזהו שאמר. אם תראה שני הפכים בנושא אחד במדינה. מצד אחד תראה עושק רש וגזל. ומצד השני תראה משפט וצדק קבועים להנהגת המדינה - אל תתמה על החפץ לשאול איך זה כן. יען כי הסבה לזה. כי הגבוה מעל גבוה. השליט הראשי אשר במדינה ואשר חקק חוקי צדק ומשפט הוא רק שומר עליהם. אך לא מוציאם אל הפועל. כי אי אפשר זאת לאיש אחד. ועל כן על תוצאה אל הפקידים עומדים רק גבוהים. פקידים לבד. וביניהם יש כי ימצאון שוללי משפט וצדק. ולא יפלא אם מזה יסתבב עושק רש וגזל:
פסוק ז
פסוק ח
ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד. נראה הבאור. שרוצה לומר. שכל כך גדול יתרון הארץ (במובן האדמה) בכל. עד כי המלך ממרום כסאו משועבד לארץ. לאדמה. מפני כי גם הוא. כבשר ודם. דרוש לאכול לחם אשר תוציא האדמה. ולא יוכל להחליפו להלחם בכל אוצרות המדינה וסגולות מלכים. כי כל אלה אין נאכלים. זולת הלחם אשר תוציא האדמה:
פסוק יא
והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון. הטעם פשוט. כי העשיר כל ימיו בדאגה ופחד פן יגזלוהו ויחמסוהו. ואשר על כן דרשו באגדות על הפסוק בפ' נשא. בברכת כהנים. יברכך ה' וישמרך. יברכך בממון וישמרך מן המזיקין. כי יען כי יתברך בממון צריך שמירה יתירה מן המזיקין, ועל כן דאגתו תמיד אתו. משאין כן העובד שאין לו כי אם מה שהוא עובד ואוכל שכר עבודתו אינו ירא מגזלנים וחמסנים. וע"כ מתוקה שנתו. ובענין שמירה מן המזיקין. יש מפרשים דמיסב על שדים ורוחות המזיקים. וי"ל דעל כן צריך לזה ברכה מיוחדת מפני הסתירות שיש בענין זה. כי מצד אחד אמרו. שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין. כלומר. לא בדבר המנוי ולא בדבר המדוד ושקול (ב"מ מ"ב). ומצד אחד אמרו שהמזיקים יש להם שליטה רק בדבר שאינו מנוי ואינו מדוד ושקול (חולין ק"ה א'). ואם כן יש בסגולת העשירות אליה וקוץ. ועל כן צריך לברכה מיוחדת. וזהו שדריש יברכך בממון וישמרך מן המזיקין:
ועל דרך צחות יש לפרש כונת הכתוב שלפנינו עפ"י מה שאנו רואים היום באיזו מדינות. שהפועלים והעובדים לא יוכלו לנוח על כי חלקם של בעליהם בהון ועושר. והומים וקוצפים וקושרים קשר למרוד בהם ולשלול רכושם. וזהו שאמר, מתוקה שנת העובד, כשהוא לעצמו היתה שנתו מתוקה.
והשובע לעשיר. כלומר. אבל השובע אשר לעשיר איננו מניח לו. להעובד. לישון. כי מתרגש וכועס הוא תמיד על אשר שמן חלקו של העשיר: ויתפרש הלשון והשובע לעשיר. כמו אבל השובע לעשיר. ומצינו כמה פעמים וא"ו משמש תחת מלת הקשור "אבל" שהוא כמו "אכן". "אולם". כמו בפ' מקץ. לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל. ששעורו. לא כמו שתחשוב אדוני כי מרגלים אנחנו. אבל באנו לשבור אוכל - בפ' שמיני ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא והוא גרה לא יגר. ששעורו. אף כי מפריס פרסה הוא. וזה סימן טהרה.
א בל הוא גרה לא יגר. ולכן הוא טמא - בפ' עקב. כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. למטר השמים תשתה מים. והבאור הוא. (בהמלה והארץ) א בל הארץ אשר אתם עוברים וגו' כלומר. אבל הארץ הזאת אינה כארץ מצרים. תהלים (צ"ו). כי כל אלהי העמים אלילים ו ה' שמים עשה. ששעור הלשון. כי כל אלהי העמים אלילים. אבל ה' שמים עשה משלי (י"ט). בית והון נחלת אבות ומ ה' אשה משכלת. ושעורו בית והין נחלת אבות. א בל מה' אשה משכלת. והבקי במקרא ימצא עוד הרבה כהנה. ובספרנו מקור ברוך הצעתי כמה סגולות אשר לאות הוא"ו. אשר יבא במקום מלות קשור רבות. וזו שבארנו אחת מהן. [זש