גשמי ברכה· הרב ברוך הלוי אפשטיין
קהלת פרק א · פסוק ה
קהלת פרק א פסוק ו
בכל הנחלים וגו'. במדרש. כל הנחלים הולכים אל הים. כל הגרים נכנסין לישראל. והים איננו מלא - וישראל ממנינן אין חסרים לעולם. שנאמר (פ' בלק) מי מנה עפר יעקב. ע"כ. והדבר בכלל פלא. כי מהיכי תיתי יתסרון ישראל ממנינם ע"י כניסת גרים. ואיך תלוי זה בזה:
ואולי יתכן לפרש עפ"י המבואר בחגיגה (ט"ו א') על הפסוק דקהלת (ז') את זה לעומת זה ברא אלהים. ברא צדיקים ברא כנגדם רשעים. ואם כן הוי אמינא דמכיון שנתוספים צדיקים גרים בישראל. דרוש כנגדם לחסר מישראל רשעים עוזבי דת. על זה אמר. דלא כן. כלומר דאעפ"י כן לא תחסר ממנין ישראל. ומה שאמרו ברא צדיקים ברא כנגדם רשעים - הכונה חוטאים. אבל עם כל זאת ישראל הם. כמ"ש ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא - ומה שהביא המדרש ראי' מפסוק מי מנה עפר יעקב לא נתבאר טעם הראי'. וקרוב לומר. דסמיך על סוף הפסוק. ומספר את רובע ישראל. והמלה ומספר מתחלקת לשתים "ומי סיפר" (ע' בסמוך) ומקביל אל הלשון הקודם מי מנה. וכונת הלשון ומי סיפר את רובע ישראל, כמש"כ רש"י. וזה לשונו:
רבע רביעותיהון. זרע היוצא משמושם.
עכ"ל, והנה לשון זה מפורש מוציא את הגרים שאינם מזרע ישראל ומה שפירש. רבע רביעותיהן. נראה. דסמיך על לשון הפסוק בתהלים (קל"ט) ארחי ורבעי זרית. שפירושו - דרכי ומשכבי הרחבת. והוא לשון נקיה לתולדת המין:
ועל דבר שכתבנו בחלוקת המלה "ומספר" לשתים "ומי ספר,. אין בזה דבר חדש ופלא. ומצינו הרבה כאלה. כמו המלה "כמהו" (ותהי אחריתי כמהו. פ' בלק). שענינו כמו ההוא. והמלה "אלו" (אלו חי אלף שנים. קהלת. ז'), והמלה "אולי" מחוברות מן או לו. והמלה לולא מן לו - לא. והמלים מזה (מזה בידך. פ' שמות). והמלה מלכם (מלכם תדכאו עמי. ישעי' ג') מהם (מהם עושים. יחזקאל ח'). מתלאה (ואמרתם הנה מתלאה. מלאכי א') מחוברות מן:
מה זה. מה לכם. מה הם. מה תלאה. ובדהי"ב (ל' ל"א) לא התקדשו למדי - תחת למה - די (למה שהוא די) והרבה כהנה: