גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ט המגרש · דף פז:
בגמרא ודילמא בשמא דאבוה חתים לא שביק כו'. וקשה אי סגי שיעלה לעדות במה שחותם שם אביו אפי' חתם שמו ושם אביו למה לא יעלה שם אביו ג"כ לעדות אטו צריך כוונה בחתימת העד דסוף סוף סגי להכשיר בשם אביו, וכ"ש הא דאמרינן לא חציף אינש לשווייה שמא דאבוה סימנא דא"צ דוקא שיהיה לסימן רק כוונתו לחתום א' בשמו והשני בשם אביו שתעלה החתימה לשני הגיטין שעכ"פ כוונתו להכשיר שניהם שיעלה שם אביו לו ג"כ במקום החתימה דהא בן איש פלוני עד כשר אע"ג דאינו מפרש שמו ע"כ נבחן על פי הכתב שהוא כתב ידו, וא"כ איך שייך בזה לא שביק דכשכוונתו לחתום שמו ושם אביו יוכל לחלק שיעלה שם אביו לגט השני אם איפשר בהכי וצ"ע, וצ"ל כיון דלא נתכוין לחתום י"ל דלאו חתימה הוא כלל רק באקראי אימשיך ח"י בשם אביו על צד השני ולא נתכוין לחתום כלל על השני:
שם וליחוש דילמא הני תרי גיטי הוו. פירש"י שהשמאלי נכתב בגובהה של מגילה כו' עכ"ל, והקשה המהרש"א דטפי ה"ל לאקשויי דילמא גט אחד הוי אלא שחתך עליונו של גט שהוא לצד שמאלו וכתב גט על החלק בימינו וכיוון שיהיה מכוון שיהיו עדים חתומים בשמאלו על מקצת הגט שזייף בימינו, ונראה דלק"מ דודאי בענין הלזה אין לעדים לחתום שיהיה חלק בצד השני מכח הך חששא גופא דכיון שהוא חלק בצד שני. יכול לכתוב לכוון שיהיה שייך עם חתימת העדים שבצד השני כיון שמזוייף כרצונו יכול לכוון לכתוב תיבות השייכים למה שכתוב בצד השני, וא"כ טפי י"ל דהעדים לא היו חותמין על גט כזה, משא"כ באם הם שני גיטין רחוק שיוכל לכוון התיבות שיהיו שייכים לחברן לצד השני וא"כ לא מסקו העדים דעתייהו אזיוף גדול כזה כדאמרינן לעיל דף י"ז ע"ב גזייה לזמן הוי רמאות גדול ולא חיישינן שיעשה כן לכן גם העדים לא חשבו ארמאות כזה והיינו ביש עדים עליו דחייש שמא יבאו העדים ויתברר רמאותו, אבל שיכתוב לבד יש לחוש לעולם מאחר שלא יתברר ע"י העדים כיון שחתמו באמת על זה הגט והוא יכתוב למעלה לא רמיא עלייהו מקום שהתחיל הגט:
בפירש"י ד"ה וגזייה כו' חתך סופו של ראשון שהיה שלו מפני תנאי שהיה בו כו' עכ"ל. וקשה כיון שהגט בידו יוכל להתנות מה שירצה שהרי אינו מגרש אלא לרצונו ואם כבר נתן לה הגט הרי אינו בידו לחתוך תנאי, ותו קשה איך ניחוש שיגרשנה בגט פסול הא אינו חשוד לקלקלה בידי שמים כמ"ש התוס' והרא"ש בריש מכילתין, ואיך נחשוד אותו שיתיר אשת איש לעלמא משום ריעותא שרואין שכתוב בדף השני, ויותר יש לפרש שהיא חתכה תנאי שהתנה הבעל בגט ואין רצונה לקיים התנאי, גם יש לפרש היא עשתה כן להוציא הפירות מזמן מוקדם ובמקום החתך היה גט שזמנו מאוחר והיא רוצה לטרוף הפירות מזמן המוקדם לכך כיוונה שיהיה בו זמן של הגט שבימין שנכתב קודם, בפרט לפמ"ש בסמוך שאין העדים מניחין חלק לפני הגט א"כ מסתמא נכתב הגט הימיני קודם מאחר שלא נשאר חלק לצד ימין אין לחוש לזיוף שהרי העדים חתומים בצד ימין, וא"צ לומר ג"כ דהעדים לא על שלו חתמו דשפיר חתמו על שלו רק שהיא חתכה הגט שהיה בסמוך שהיה של חבירתה כדי להקדים הזמן, מיהו לזה י"ל דרש"י לשיטתיה שפירש לעיל דף י"ז דצריכה להביא ראיה מתי בא הגט לידה א"כ משום פירות לא שייך זיוף: