אור ברסלב
גרש ירחים פרק ט המגרש › דף פז.

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ט המגרש · דף פז.

דף פו:

בגמרא ותיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לתמוה כיון דמבואר בכל אחד זמנו וידוע שנכתב באותו היום הכתוב בגט מאי חששא איכא תו בזה דליכא חששא לא לבת אחותו ולא לפירות שהרי כל גט ידוע הזמן שנכתב בו וליכא חששא כלל כיון שמפורש בו זמן של כל אחד ואחד והעדים חתומים א"כ מסתמא לא נמסר רק אחר חתימת האחרון וצ"ע:

שם דהדר כתב פלוני גירש פלונית כו'. והקשה הפני יהושע הניחא לר"א דאמר ע"מ כרתי וכתב קאי אכתיבה אבל לר"מ דס"ל ע"ח כרתי ולא דריש לה לשמה אכתיבה כי אם אחתימה א"כ דרשא דלה ולא לחבירתה אחתימה קאי ומאי מהני הא דהדר כתב סוף סוף אחתימה אין כאן חזרה, והניח בצ"ע, ובאמת הדבר ברור כמ"ש בספרי גט מקושר דף ס' ע"ד דודאי גם לר"מ אטו החתימה ספר כריתות דהא בחתימות לא מתגרשא, אלא דס"ל דהכתיבה לא צריכה לשמה מאחר שאין ראיה מן הכתיבה שגירשה כיון שאין עדים חתומים רק על ידי החתימה נעשה הכתיבה ספר כריתות שמבורר לן שגירשה ע"י החתימות דחזינן דלאו מילי דכדי נינהו וע"י נתן ספר כריתות של הכתיבה אפי' מצאו באשפה, וא"כ פשיטא דלר"מ נמי אם גירש שתי נשים בגט א' אפילו שתי כיתי עדים חתומים עליו דדרשינן לה ולא לחבירתה שהרי העדים שמתקנין ספר כריתות לשתיהן ובאמת כל אחת צריכה ספר כריתות והיינו ע"י חתימת העדים נתקן ספר כריתות כאילו נכתב לשמה כדלעיל דף כ"ג דלר"מ כשחתמו לשמה כאילו כתבו לשמה, כן נ"ל ברור לאמיתה של תורה:

שם א"ל רבינא לרב אשי ומאי שנא מהא דתניא כו'. וקשה הא רבינא גופיה קשיא ליה מהך דלה ולא לחבירתה והשתא קשיא ליה איפכא דבעבדים משמע דלא איכפת לן, ואיפשר לומר דקשיא ליה לרבינא מתני' דינתן לכ"א ואמאי לא תעשה האחת שליח לחבירתה ותקבל בשביל כולן, ומשמע ליה דס"ל דמתני' איירי ששלח הבעל שליח ואין אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, מיהו רב אשי דמשני אקושיא דתיפוק ליה דנכתב ביום ונחתם בלילה ואי ס"ל לאוקמא ע"י שליח ל"ק דמוקדם כשר ע"י שליח, וע"כ מוקי בלא שליח וא"כ תיקשי תעשה אחת שליח לחבירתה וצ"ל לזה דכיון דהאשה אחת תזכה בגט בשביל עצמה ובשביל חבירתה א"כ היא זוכה בגט בשביל עצמה וחבירתה והוי מטעם שנים שהגביהו מציאה דטעמא דקנו מטעם מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה א"כ זוכה לעצמה ולחבירתה וא"כ הוי כאילו שתי נשים מתגרשות בגט אחד שהרי אי איפשר לה להתגרש רק מטעם דזכיא לנפשה זוכה נמי לחבירתה א"כ חבירתה מתגרשת מכח הגט שמקבלת זו לעצמה, וא"כ ע"כ ס"ל לה ולא לחבירתה פריך שפיר, אבל רבינא מצי סבר דלא דרשינן לה ולא לחבירתה ומ"מ א"ש מתני' דלא נקט שתקבל אחת בשביל כולן דאין אשה עושה שליח לקבל מיד חבירתה ודו"ק, וצ"ע:

שם וליתכשר האי בראובן בן והאי ביעקב עד. וקשה לפמ"ש התוס' דאיירי בשליח המביא ואומר בפני נכתב ובפני נחתם א"כ מסתמא יודע שאין זה אלא חתימה אחת ומהיכא תיתי ס"ד לומר שיעקב הוא אחר ול"ל לומר דידעינן בהא חתימה דכיון דמתני' רק בשני עדים מיירי מהיכא תיתי לומר דהשליח מעיד על השלישי, ונראה דשקלא וטריא בעלמא הוא אם השליח מעיד שיעקב הוא אחר ה"ל לאכשורי שניהם דבראובן בן נמי מתכשר שפיר, מיהו למ"ש התוס' דאיירי בארץ ישראל קשה מהיכא תיתי לתלות מספיקא דשני עדים הם כיון די"ל דא' הוא, ואיפשר דקאמר אם ניכר שיעקב הוא כתב אחר מראובן בן ה"ל להכשיר תרווייהו והיינו דמשני הש"ס דידעינן דהאי חתימה לאו דיעקב הוא שהוא שוה עם תיבת ראובן, וכמו שפירש"י אלא של בנו היה והיינו שנראה מן הכתב שכתב אחד הוא, ובהכי ניחא קושיית התוס' על פירש"י שבחנם פירש שיעקב הוא איש אחר דיכול לפרש שיעקב הוא עצמו בן ראובן, והקשה המהרש"א דאם יעקב בן ראובן א"כ איך משני דידעינן דלאו יעקב הוא א"כ גם הראשון פסול, ולק"מ דודאי הקושיא לפירש"י יש לפרש בפשיטות שהכל כתב אחד א"כ י"ל דליתכשר האי בבן ראובן והשני ביעקב עד והוא חתימת ידו של יעקב ומ"מ כשרים גם שניהם, ומשני דידעינן דלאו חתימת יעקב הוא רק של ראובן בנו ואינה חתימה של יעקב רק של ראובן ע"כ לא חתם יונית רק עברית ושפיר הוי כוליה ח"י של ראובן, ולא ידעתי למה נדחקו המהרש"א והפני יהושע בזה דהדבר פשוט כמ"ש וקושיא עצומה היא, עיין מ"ש בסמוך ודוק היטב:

בתוס' ד"ה וליתכשר האי בראובן בן כו' בחנם פירש שיעקב הוא איש אחר כו' ופירוש דחוק לומר שהעברי חתם כדרך חתימת יוונים עכ"ל. נראה דאי משום הא לא איריא דכיון דאין דרך לכתוב ראובן בן אצל עברים יש לפרש שחתם כחתימת יוונים, ולא ניחא לי' כפירוש התוס' דקשה איך יוכשר ע"י שסומך עצמו על יעקב אחר מאחר ששמו כשם אביו א"כ מסתמא תיבת יעקב נמשך על ראובן בן, ואע"ג דקושיית הש"ס אם יעקב כתב אחר מ"מ לא מסתבר כלל שעברי יחתום עצמו ראובן בן ולא יכתוב בן מי, לכן פירש"י שחתם יוונית דאילו בעברית הרי אין זו חתימה כלל כיון שלא חתם בשם אביו ולא סגי שיכתוב שם אביו א"כ איך יצורף שם איש אחר ששמו כשם אביו להיות במקום שם אביו מאי מועיל לצרף שיעלה לשם אביו:

בד"ה דידעינן כו' מסתמא השליח שאומר כו' מכיר כו' עכ"ל. אע"ג דמדאמר דידעינן משמע דבסתמא תלינן באחר אם לא ידעינן ואם לא ידעינן מי מעיד על החתימה י"ל דבשליח אין כאן ממוצע דאם השליח יודע שהכל חתימה אחת ממילא ידעינן דלאו יעקב אחר הוא:

בא"ד איכא למימר דמיירי בארץ ישראל דאין צריך קיום חותמין כו' עכ"ל. וקשה דמהיכא תיתי לתלות שיעקב הוא אחר, וצ"ל דהקושיא כשרואין שינוי בין כתב ראובן בן ובין הכתב של ראובן עד, אבל אם אין שינוי ניכר מהיכא תיתי לתלות בשנים, או איפשר כמ"ש התוס' ע"ב דכל דלא ידעינן יש לתלות באחר כיון שחתם תחת השני מסתמא הוא אדם אחר ששמו יעקב, ואיפשר לומר דבלא"ה יש לומר דשניהם כשרים כדתני זעירי לקמן רק דחיישינן דילמא גונדלית חתם, וא"כ כיון שזו חששא רחוקה י"ל כל דאיכא למיתלי להכשיר יש להכשיר כיון דגונדלית בלא"ה חשש רחוק הוא, ולפ"ז אי ליכא רק שני עדים על שני גיטין איפשר לא תלינן להכשיר, ודו"ק:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה