גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ח - הזורק · דף עח:
בתוס' ד"ה רבי יוחנן כו' וקשה כו' דקטנה כו' ויש לה ד' אמות כו' עכ"ל. איפשר לומר דבקטנה לא מהני יכול לשומרו דהא בקטן חשבינן ליה אבידה מדעת בפ' הספינה דף פ"ז ע"ב, א"כ ע"כ צריך ד' אמות דוקא ואף דבעינן יודעת לשמור את גיטה ולעיל פ' התקבל דף ס"ה חשיב גם בקטנה יודעת לשמור גיטה, איפשר דיכולה לשמור הוי טפי מיודעת לשמור גיטה דהיינו רק לפי שעה בעלמא אבל לשמירה גמורה אינה בקטנה וא"כ דוקא בקטנה בעינן ד' אמות ודו"ק, וצ"ע כי לא מצינו בראשונים לחלק בזה בין גדולה לקטנה:
בא"ד ועוד קשה דרב אשי אית ליה התם בר"ה כו' עכ"ל. איפשר המשך דברי התוס' דבלא"ה לא קשיא להו די"ל דדוקא במציאה לא תיקנו ד' אמות בר"ה דדחקי בה רבים וזה לא שייך רק במציאה שכל אחד יוכל לזכות בה, אבל היכא דתליא בדעת אחרת י"ל אפי' בר"ה דאין אחר יכול לזכות שלא מדעת מקנה, אבל אחר שהביאו התוס' דילפינן מציאה מגט, א"כ אי הוי בגט תיקון ד' אמות ה"ה במציאה ותיקשי שפיר ודו"ק:
בד"ה והא כו' וא"ת ולישני כו' ולכך הוי ספיקא כו' עכ"ל. איפשר לומר דמספיקא כיון דהגט אינו בידה איכא לאוקמיה בחזקת הבעל שהוא מרא קמא ולא נכנס הגט לרשותה ואינה יכולה להתגרש בגט זה, אבל בשתי כיתי עדים י"ל רבה ורב יוסף לשיטתייהו דס"ל ביבמות דף ל"א דתרי ותרי ספיקא דאורייתא, א"כ גם לענין ממון לא מהני חזקת הבעל כדמשמע התם ביבמות דמנכסי דבר שטיא דייקינן דהוי ספיקא דרבנן א"כ לרבה ורב יוסף גם לענין ממון הוי ספיקא דאורייתא ודו"ק, עמ"ש בחידושי להלכות קידושין סימן ל"א סק"ח לדעת הגמ"ר מיקרי מקדש בלא עדים ולא קשיא קושיית התוס' ודו"ק ע"ש:
בד"ה שניהם כו' פי' אין יכולין כו' אבל אם אין יכולין לשומרו כלל כו' עכ"ל. וכן הך דהוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו היינו נמי לבדה אבל עם הבעל יכולה לשומרו כמ"ש רש"ל בשם הגליון, וצ"ע אם הוא תוך ד' אמות שלה רק שאין יכולה לשמרו אם היא מגורשת, ועיין לקמן דף הסמוך דפריך הא לא מינטר ופירש"י אם בא כלב ונטלו אמאי מגורשת מן האויר א"כ משמע בנח אף שאינה יכולה לשומרו הוי גט, ובהכי ניחא דלא מקשו התוס' אהא דהוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו כדמקשי הגליון דל"ל הוא יכול לשומרו דיש לפרש תוך ד' אמות שלה לכן אם שניהם אין יכולין לשומרו י"ל דשפיר הוי מגורשת מכח ד' אמות, אבל אשניהם אין יכולין לשמרו ע"כ איירי חוץ לד' אמות קשיא שפיר דפשיטא דאינה מגורשת אם אינה יכולה לשומרו ודו"ק וצ"ע:
בד"ה לגיטין כו' פי' בקונטרס משום דבגט נתינה בע"כ כו' הקשה ר"י לר"י דלדבר אחר נמי אמרו כו' עכ"ל. לעד"נ ליישב ע"פ מ"ש בספרי גט מקושר דבגיטין הוי נתינה בע"כ נתינה והגט נעשה ברשותה ע"י הנתינה, אבל בחוב אף שמחזיר לו החוב בעל כרחו אינו רק פוטר עצמו מן השיעבוד מ"מ לא נכנסו המעות ברשותו של המלוה שלא מדעתו כשאינו רוצה לקנות, וא"כ בעינן דוקא שנתנו לחצירו של המלוה ממש, אבל בתוך ד' אמות לא מהני דלא ניחא ליה למלוה לקנות וכ"ש ביכול לשומרו לחוד, וכן משמע בטח"מ ובש"ע סימן ק"כ דדוקא באמר זרוק לי חובי בתורת גיטין מהני ד' אמות:
בד"ה מחצה כו' הכא לא שייך כו' עכ"ל. והקשה המהרש"א לרבה ורב יוסף דמוקי בשתי כיתי עדים א"כ תיקשי נימא המוציא מחבירו עליו הראיה, ונראה דלפמ"ש לעיל דלרבה ורב יוסף דס"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא גם חזקת ממון לא מהני דהא ביבמות מסיק דתרי ותרי ספיקא דרבנן מנכסי דבר שטיא א"כ ממילא לרבה אפילו בממון לא מהני חזקת ממון ויחלוקו שפיר, והשתא שפיר מיושב קושיית התוס' דלוקמא בלא ידיע הי מינייהו קדים דא"כ תיקשי נימא בחוב המוציא מחבירו עליו הראיה ודו"ק, מ"מ קושיית המהרש"א שפיר כפי לשון התוס' דתרי ותרי ספיקא דרבנן א"כ לענין ממון ודאי המוציא מחבירו עליו הראיה, והמהרש"א נדחק ליישב דלרבה יש לפרש כדברי המרדכי שהמלוה בעין רק שהלוה טוען שעדיין לא הגיע זמנו ורוצה לחזור ולעכב המעות עד הזמן והמלוה טוען כבר זכיתי בו ע"ש, ובודאי אין להעמיד זה בלשון התוס', גם קשה לי על סברת הר"י אם הלוה זרק זמנו א"כ המעות בחזקת הלוה א"כ קשיא נוקמא המעות בחזקת מרא קמא ולא יוציא המלוה קודם הזמן וצ"ע, ובפנ"י כתב דאמרינן מסתמא לא טעו העדים והוי באמצע בשמונה אמות מצומצמות וכתב שזה נכון, ותמוה בעיני דא"כ בגט נפרש דברי העדים שהיו בתוך שמונה אמות וכשהגט מונח באמצע אינה מגורשת כלל דהא אגיד גביה כדפריך לעיל, לכן נ"ל ליישב קושיית המהרש"א בפשיטות דלרבה ורב יוסף מיתוקם שפיר דאמר זרוק לי חובי בתורת גיטין וכיון דאמר בתורת גיטין יש בכלל תנאו שיהיו כל חלוקות שיש בגיטין והיינו קרוב לו וקרוב לה ומחצה על מחצה א"כ גם זה בכלל תנאו שאם יהיה קרוב למלוה יזכה המלוה וקרוב ללוה יזכה הלוה, והשתא יש גם תנאי זה בכלל שאם לא יתברר הדבר כמו שבגיטין מגורשת ואינה מגורשת ככה בממון יחלוקו ביניהם ויהיה באחריות שניהם, וא"כ לרבה ורב יוסף דלא משכחת רק קרוב ללוה ולמלוה וספק ע"כ גם בממון קיבל עליו הפרש כל החלוקות ובתרי ותרי נמי יחלוקו שכן התנה בפירוש, ומ"ש התוס' הכא לא שייך המוציא מחבירו עליו הראיה ולא ניחא בסברא שקיבל עליו לחלוק הספק היינו דקשיא מאי פריך מאי למימרא הא טובא קמ"ל דלא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ותורת גיטין קאי על כל חלוקות הספק לכן כתבו דכאן לא שייך המוציא מחבירו עליו הראיה, אבל לרבה ורב יוסף שפיר י"ל כמ"ש דבתורת גיטין היינו לכל חלוקות הספיקות, ודוק היטב: