גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ז - מי שאחזו · דף עז.
בגמרא לכי נפקא קאמר כו'. פירש"י וגבי מתני' כו' לכשלא אבא כו' עכ"ל. המפרשים תמהו על זה דלעיל א"ר יוסי גם אם אמר ה"ז גיטיך לאחר מיתה אמרינן לרבי יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו, וכבר כתבתי לעיל בכוונת רש"י דהיינו באמר בעל פה דרבותינו לא התירו רק באם לא באתי, וכמו שפירש"י, אבל בשטר הוי דומיא דכותב נכסיו לאחר מיתה דאמרינן לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו ושם לא אמר על פה כלום, אבל באמר על פה בפירוש לאחר מיתה לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו לפירש"י כאן:
ועוד נ"ל ליישב פירש"י די"ל אביי לשיטתיה אזיל דמשמע בקידושין דף ס' דס"ל כר' יוחנן דמהיום ולאחר מיתה שיורא הוי ופריך מהא דמתני' דהוי גט ואינו גט ומשני אביי גזירה משום מהיום אם מתי, וי"ל דגזירה זו לא שייך רק בתנאי מיתה שהזכיר מיתה ומילתא דשכיח גט שכ"מ שלא תפול ליבם אבל בשאר תנאים דלא שכיחי לא גזרינן ולא הוי גט כיון דשיורא הוי ודו"ק:
ומה שהקשה הר"ן למה לא נקט בע"מ שלא אבא, נראה לפמ"ש הר"ן גופיה דיכולין לבטל התנאי כיון שהוא לטובתה יכולה למחול על התנאי א"כ צריך לאוקמא דוקא בנאמנות, לכן קמ"ל בע"מ שתצא דהוי תנאי דממילא שאין יכולין לבטלו, וכמ"ש הר"ן על גט שכ"מ שאין יכולין לבטל התנאי וא"ש, ועוד נ"ל דקמ"ל בע"מ שתצא חמה מנרתיקה נמי ע"מ כמעכשיו דלא תימא דע"מ כמעכשיו דוקא ע"מ שתתני לי מאתים או כדומה או ע"מ שאם לא באתי חשיב שפיר כמו אומר הרי זה גיטך מעכשיו כשלא אבא אבל ע"מ שתצא לא שייך לפרש ה"ז מעכשיו דא"כ שתצא אין לו מובן והיינו מפרשין דע"מ אשתצא קאי ולא חשיב כמעכשיו קמ"ל דבכל גווני אמרינן דאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ודו"ק:
שם לימא קסבר ר' יוסי כתב גט על תנאי כשר. פירש"י ואפי' לא נתקיים, וקשה מאי ס"ד שיהיה כשר, ועוד דר' יוסי גופיה אמר לעיל בגט שכ"מ מגורשת ואינה מגורשת, ואיפשר לומר דלא ה"ל תנאי רק דומיא דבני גד ובני ראובן שהתנאי על גוף המעשה אם יחול או לא יחול אבל על כתיבת הגט לחודיה לא שייך ביה תנאי דכתיבת הגט כל כמה דלא אתי ליד האשה לאו כלום הוא, וס"ד בזה דכשר דכל שאינו דומיא דב"ג לאו תנאה הוא כמ"ש התוס' בכתובות דף נ"ו, והכי דייק לישנא כתב גט על תנאי, כן נ"ל:
שם תניא רבי אומר לאחר הרגל שלשים יום. לכאורה קשה לפי מה שמבואר דאחר שנה חדש א"כ איך ירחיב זמן לאחר הרגל טפי מלאחר שנה דבין חדש לשנה נמי איכא חילוק בין מלא לחסר כדאיתא בכתובות ר"פ המדיר, ואיפשר דרבי באמת גם בלאחר שנה נותן זמן טפי מחדש, ובהכי ניחא דדרשה משמיה דרבי וקלסוה משמיה דרבים ולא קלסוה למימרא דלית הלכתא, וקשה מאי קילוסיה דיחידאה אמרה אטו לרבי נייחס לו סברא מוטעית, ולפ"ז ניחא דפשיטא לן דברייתא דלעיל ס"ל דלאחר שנה סגי בחדש א"כ ודאי לאחר הרגל סגי בפחות מחדש, אבל כי דרשה משמיה דרבי י"ל דהך ברייתא סתמא רבנן היא ורבי גופיה מרחיב זמן בשנה טפי מחדש אבל כי אמרה משמיה דרבים לא קלסוה כיון דמשמע להו דקיי"ל כהך ברייתא דלאחר שנה סגי בחדש א"כ בלאחר הרגל סגי בפחות, עמ"ש לעיל דף כ' ודוק היטב:
סליק פרק שביעי