אור ברסלב
גרש ירחים פרק ז - מי שאחזו › דף עו:

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ז - מי שאחזו · דף עו:

דף עו.

בגמרא א והא לא עבר אמר רב הונא מאי פניך כו'. ויש לדקדק דלרב הונא הנ"ל אם אעבור מנגד פניך בשלמא לר' יוחנן שייך שפיר כל זמן שאפי' ילך ויבא אם ישתהה אח"כ הוי גט לאפוקי אם אמר אם אעבור אם הלך ולא שהה בטל תנאו לגמרי שהרי התנה אם לא באתי מסתמא על נסיעה ראשונה אפילו לפירש"י כיון שלא ייחד מקום לומר ממקום פלוני, אבל לרב הונא הל"ל אם אעבור כמו ברישא אם לא באתי, ואיפשר דרב הונא לשיטתיה דס"ל לעיל דף ע"ב כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו והוי כמו מעכשיו ובש"ס פרכינן ניחוש שמא פייס, ומשני רב הונא שאמר נאמנת עלי שלא באתי, והשתא י"ל ודאי במעכשיו אין חידוש כ"כ שמועיל נאמנות דהא הסכימו רוב פוסקים דבמעכשיו אין יכולין לבטל התנאי ואין לחוש שמא ביטל רק לחששא שמא פייס ובא עליה להא שפיר מהני נאמנות שלא פייסתי, אבל היכא דיש לחוש לביטול תנאי כגון שאמר כל זמן דבההיא אפילו לרבי יוסי לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דהוי כמו אם אמר לכשתצא חמה מנרתיקה ופירש"י דאם אמר לכשלא אבא לא שייך זמנו של שטר מוכיח עליו, א"כ י"ל כל זמן נמי הוי כמו כשלא אבא וא"כ לא הוי מעכשיו וא"כ ה"ל למיחוש שמא ביטל התנאי, קמ"ל דאפ"ה מהני נאמנות, ומכאן ראיה לפירש"י לקמן ודו"ק:

שם מאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' הא לא אתא. והקשה המהרש"א אכתי אמאי לא אמר לה אמתני' דכל זמן שאעבור מנגד פניך, וכבר כתב הפני יהושע שקושיא עצומה היא ודחק, והנלענ"ד ע"פ ישוב הסוגיא דבלא"ה יש לתמוה דמייתי תניא כוותיה דר' יוחנן מן הברייתא ומשמע דרב הונא לא שמיע ליה הברייתא והוא תמוה הא רב הונא גופיה מתרץ להברייתא ואיך איפשר דתיקשי ליה, וגם בזה דחק בפני יהושע, לכן נראה דודאי עיקר הסיוע כמ"ש התוס' מדקאמר ולגט ישן לא חיישינן כו' משמע דבנתייחד עמה ליכא חששא טפי מגט ישן הא יש לחוש לרב הונא שביטל הגט לגמרי דשמא בא עליה ולא נתקיים התנאי, מיהו נראה דלמאי דמוקי בנאמנות אין כאן סיוע כלל, והוא דהרשב"א לעיל פ' השולח בסוף סוגיא דביטלו ביקש להביא ראיה מהך נאמנות דאם פוסל העדים אמרינן מסתמא אינו מבטל, והר"ן דחה דבריו דהכא שאני דמתנה שתהיה נאמנת שלא פייס והיינו אפי' אתו סהדי דפייס ובא מ"מ הוא נותן הגט על זה התנאי כשתאמר שלא פייס יהיה גט אפילו יהיה בשקר, והשתא קשה מאי קאמר תניא כוותיה מדאמר ולגט ישן כמ"ש התוס' הא י"ל שפיר אפי' נתייחד ובא עליה אין כאן ביטול הגט כיון שהתנה כן מעיקרא וע"ד כן נתן הגט שיהיה לה נאמנות כשתאמר שלא בא אפי' פייס באמת וליכא חששא טפי מגט ישן, לכן יש לפרש באמת דלא קאמר תניא כוותיה דרבי יוחנן היינו מקמי דאסיק אדעתיה דאיירי בנאמנות ופריך אהא גופא איך אמרת תניא כוותיה הא גם לר' יוחנן לא ניחא דניחוש שמא פייס, ומוקי לה רב הונא באמר נאמנת עלי, והשתא ממילא לא קשיא לרב הונא די"ל דהוי תנאי שתהיה נאמנת אפילו משקרת לכן ליכא חששא טפי מגט ישן, והשתא למאן דמתני לה אברייתא אבל אמתני' הא לא אתא אין הפירוש דבברייתא שהולך ובא חיישינן טפי דליתא די"ל כי היכי דבמתני' לא חיישינן שנתבטל התנאי כל זמן שאינו ידוע שבא וגם בברייתא דהולך ובא מ"מ כיון שלא נתייחד עמה אין לחוש שעבר על התנאי, בפרט דיש לפרש בברייתא שידוע שלא נתייחד עמה, ואי במתני' לא חיישינן שעבר על התנאי כ"ש בברייתא דליכא למיחש שידוע שלא נתייחד עמה ואין חשש שעבר התנאי, אלא אי לא חיישינן שעבר על התנאי לא הוצרך רב הונא לתרץ דברייתא בנאמנות איירי, רק משום הא גופא דקשיא דמשמע גם בנתייחד ליכא טפי מחשש גט ישן הא יש לחוש שביטל התנאי לגמרי אי לא איירי בנאמנות כיון שנתייחד עמה, אבל במתני' הא לא אתא, וה"ה בברייתא לא חיישינן שעבר על תנאו רק דלהכי אמר לה אברייתא דקשיא לרב הונא לשיטתיה דבנתייחד הרי ביטל התנאי לגמרי א"כ גם ממתני' דכל זמן שאעבור לא קשיא כלל דאיכא למימר שיש עדים שלא נתייחד עמה, לכן קשיא ליה טפי אאם לא באתי דשמא בא בצנעה אבל אייחוד לא קשיא ליה כל כך דיותר יש לחוש שבא בצנעה לעיר ואין נודע לאיש ממה שיש לחוש לייחוד, ואין הקושיא מברייתא רק לרב הונא לשיטתיה דמוקי שאעבור מנגד פניך היינו תשמיש וכל שעבר על התנאי יש חשש ביטול הגט, וקשיא לישנא דברייתא למה נקט משום גט ישן ולא משום ביטול התנאי, א"כ י"ל גם התניא כוותיה דר' יוחנן היינו כפשטא דברייתא דבלא נאמנות איירי וקשיא למה נקט חשש גט ישן בנתייחד, אבל רב הונא גופיה דמוקי בנאמנות לא קשיא ליה כלל והתניא כוותיה היינו להך לישנא דבלא חזינן שעבר על תנאו אין צריך נאמנות ואיכא סייעתא לר' יוחנן דלא מוקמינן בשום דוכתי בנאמנות, אבל אי מצרכינן לאוקמא מתני' דאם לא באתי בנאמנות איכא לאוקמא גם ברייתא בנאמנות ולא קשיא לרב הונא כלל דבנאמנות ליכא חששא טפי מגט ישן, והכל נכון וברור כפתור ופרח בישוב הסוגיא ודוק היטב, ובעיקר ביאור שיטת הפוסקים והפירושים בענין פיוס תמצא מבואר היטב בספרי גט מקושר בסוף סדר גט ראשון:

במשנה ה"ז גיטך אם לא באתי כו'. הר"ן תמה מאי קמ"ל הא כבר נשמע ממתניתין דלעיל דאם מתי אם אמר מעכשיו מהיום משמע ואי לא אמר לאחר מיתה משמע, ותירץ דס"ד דדוקא באם מתי דלא מגרשה רק שלא תפול קמי יבם, וי"ל דסבר יש גט לאחר מיתה, וקשה לי ע"ז דלפ"ז לעיל דף ע"ב דבעי למימר דרב הונא מספקא ליה בעל פה אי אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ופריך מהך דהכא דרבותינו התירוה לינשא, וקשה דילמא דוקא באם לא באתי התירוה שלא תלה תנאו במיתה אבל בתלה תנאו במיתה י"ל בע"פ מספקא ליה, וכן קשה לאידך תירוצא, ולפענ"ד יש לתרץ דקמ"ל דלפום הך תירוצא דלעיל דבאם לא באתי לא חיישינן שפייס הא לא אתא א"כ טובא קמ"ל, ואי באמת חיישינן לפייס קמ"ל דמהני נאמנות עכ"פ, משא"כ בה"ז גיטך אם מתי לא שייך פייס כיון שנותן הגט שלא תיזקק ליבום ולק"מ, ועוד נראה דקמ"ל דאין אונס בגיטין דמהך מתני' פשיט ליה בריש כתובות, ואי אמרינן יש אונס מ"מ בהא אמרינן דניחא ליה שלא תפול קמי יבם, ומשם קשה ג"כ על תירוצי הר"ן דהא גם במתני' פשיטא לן דמגרשה כדי שלא תפול קמי יבם לכן מחוורתא כדכתיבנא, ודוק היטב:

שם כתבו לאחר י"ב חדש כו' ואם מיתה קדמה לגט כו' ואם ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת. משמע אע"ג דאיכא לאוקמ' בחזקת חי וגם חזקת אשת איש עד עכשיו ועכשיו הוא שמת מ"מ מידי ספיקא לא נפיק, עיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ומ"ש בריש נדה ובתשובות שלי:

בתוס' ד"ה דהא איקיים כו' וא"ת לאלתר כו' עכ"ל. איפשר לומר כיון דהקילו חכמים משום עיגונא דאפי' עד מפי עד ומפי שפחה וכדומה א"כ י"ל דלא הקילו לענין זה כיון שעדיין לא נתקיים התנאי ובתוך הזמן איפשר שיתברר היטב ואפי' נודע בעדים לא פלוג רבנן כיון דעכ"פ היתה מעיקרא נמי עגונה עד קיום התנאי, כן נ"ל, ועיין בר"ן, ולרמב"ם שיטה אחרת בזה כמ"ש ה"ה בפ"ח מגירושין דכיון שלא עברה על התנאי בקום ועשה בעינן שיתקיים התנאי, ואפי' באומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת אינה מותרת לשוק בלא חליצה כיון שלא עברה על התנאי בקום ועשה, וכתב ה"ה שהוציא כן מכאן דבעינן קיומי תנאיה אע"פ שבודאי יתקיים, וקשה לדבריו תיקשי קושיית התוס' בקידושין דילמא כ"ע לי אפילו ליורשי ופליגי בע"מ דלת"ק לאו כמעכשיו דמי לכן זקוקה ליבם, ומה שתירצו התוס' דזקוקה ליבם משמע דמתייבמת וע"מ לרב יהודה נמי הוי ספיקא לדעת הרמב"ם אפי' אי ע"מ כמעכשיו אינה מתייבמת שאין הגט בטל לגמרי כיון שלא עברה על התנאי בפועל, מיהו יש ליישב קושיית התוס' בע"א, ועמ"ש בחידושי להלכות קידושין מ"מ שיטת התוס' והר"ן אינו כן, וגם הרא"ש כתב משום גזירה כדברי התוס', א"כ דעת הרמב"ם דעת יחיד' ושיטה דחוקה היא:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה