גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ז - מי שאחזו · דף עו.
בתוס' ד"ה בשלמא כו' פי' בקונ' כו' ואין נראה לר"י דהא גבי אביו כו' וגבי בן כו' עכ"ל. המעיין בפירש"י יראה מבואר שאין הקושיא ממת האב דפשיטא ליה דלענין, הרווחה הוי טפי בתנאי סתמא דהוי הרווחה דאב כל ימי חייו, לכן בהתנה ב' שנים אין תולין להרווחה דאב דמשום הרווחה דאב הוי טפי בסתמא ולמה יחוש דוקא על שתי שנים הרווחת האב לכן הוי דוקא, אבל בבן כיון דב' שנים הוי הרווחה דידיה טפי לא שפיר ה"ל לן למימר דלהרווחה דבן איכוין, לכן הוצרך לפרש מדהוצרך לפרש דבסתמא נמי הוי הרווחה דבן כדי צרכו, וקרוב לזה מצאתי בפני יהושע ודבריו ברורים הם:
בא"ד כיון דברישא כמפרש יום אחד כו' עכ"ל. והקשה המהרש"א דילמא ברישא כיון שהיקל עליה דסגי ביום א' במת שפיר הוי גט כמ"ש התוס' סברא זו לעיל לרבא, ולפענ"ד נראה דלרבא דס"ל דסתם הוי שתי שנים ומפרש יום אחד א"כ הפירוש להקל עליה ושפיר י"ל דס"ד אפי' לא הניקתו כלל ליהוי גט, אבל לרב אשי דס"ל דבסתם יום א' משמע א"כ ודאי יש סברא לומר טפי בפירש שתי שנים דלהרווחה דתינוק נתכוין מאחר שצריך ליניקה שתי שנים א"כ טפי ה"ל למיתלי להרווחה ואפ"ה אמרינן לצעורה, א"כ כ"ש בסתם דהוי כמפרש יום א' דליכא כלל הרווחה לתינוק דטפי יש לתלות לצעורה ובמת ראוי שלא יהיה גט, כן נ"ל נכון בפירוש דברי התוס'. ודע שהרמב"ם פסק כרב אשי דסתם יום אחד במשמע ופסק במת קודם שתניק או תשמש אינו גט, ותמהו עליו דלרב אשי משמע אפי' קודם שתניק הוי גט, והר"ן וה"ה פירשו דהקושיא היא כיון דיום א' הוי כמו שתי שנים א"כ אין חילוק בין רישא לסיפא דרישא ע"כ בהניקתו יום אחד הוא א"כ מ"ש רישא ומ"ש סיפא דבתרווייהו בעינן נתקיים התנאי, מ"מ קשה דקושיא אלימתא היא ואיך מתרצה רב אשי, והר"ן כתב דרב אשי ס"ל לכך ברישא הוי גט במת משום דנתקיים התנאי, והוא דחוק דאם כבר נתקיים הגט עד שלא מת הבן פשיטא שלא יופסל כשימות הבן, ולפענד"נ ברור מלשון הרמב"ם דס"ל יום אחד דוקא ולא שעה אחת, והקושיא היא כך כיון דמפרש יום אחד גם ברישא במת ליפסל כמו בסיפא שפירש שתי שנים ורב אשי אמר לך דודאי ברישא שאמר לה סתם והיקל עליה דלא תתחייב רק יום אחד אף שאין די לזמן יניקה אף בזה כוונתו להקל שאם לא יצטרך ליניקה כגון שמת יהיה קיום תנאה ביניקה כל דהו, אבל בסיפא שהחמיר עליה שתניק שתי שנים אין כוונתו להקל עליה כלל ובעינן קיום תנאו לגמרי, כן נ"ל ברור לדעת הרמב"ם דבעינן דוקא יום אחד שהוא שיעור חשוב עכ"פ, וכן בשימוש בעינן יום אחד ממש, ורב אשי מתרץ באמת הקושיא כן דעל קוטב זה סובב לפסוק כרב אשי אע"ג דמקשינן עליה בקושיא שיש לה תירוץ ויש לומר היינו פירוקה, כן נ"ל ברור בדעת הרמב"ם מלשון הרמב"ם, ותמהני על הר"ן שכתב שמדברי כולם נלמד דיום א' לאו דוקא דאי דוקא לא הוה פריך מידי לרב אשי, ובעיני יפלא דנהי דהתוס' כתבו כן היינו משום דהתוס' אין תופסין שיטת הגאונים שיהיה תירוץ אהא דמסיק הש"ס בקושיא, אבל הר"ן דקאי בשיטת הרמב"ם שיש תירוץ על הך קושיא א"כ ודאי נוח לתרץ דיום אחד דוקא ומיתרצא שפיר הקושיא דמסקינן לרב אשי בקושיא וכנ"ל עיקר בדעת הרמב"ם וגם דעת הרמ"ה כן הוא, ומ"ש הב"ש בסימן קמ"ג סקי"ח דהרמ"ה מיירי בפירש יום אחד, לא נהירא דהא רב אשי מפרש כל סתם כמפרש יום אחד דמי, ועוד דא"כ תהיה סברא דרב אשי הפוכה מסברת רבא לגמרי דלרבא סתם חמיר דמשמע שתי שנים ומפרש משמע אפי' שעה אחת, ולרב אשי נימא איפכא סתם אפי' שעה אחת ומפרש יום אחד דוקא, אלא ודאי ליתא ובעינן יום אחד ממש להרמב"ם והרמ"ה בין בסתם בין במפרש, כן נ"ל ברור:
בפירש"י ד"ה איכא דאמרי לר"מ קאמר ליה אין לנו ללמוד מתנאי בני גד שאין לך כו' עכ"ל. מה שקשה על פירש"י אדרבה כיון דבעינן תנאי כפול א"כ כולהו צריכי לגופייהו ולא שייך שני כתובים, עיין במ"ש באה"ע סימן ל"ח באריכות גדול והבאתי דברי שעה"מ בזה ' בדיני תנאי פרטיהן ודקדוקיהן ע"ש ותמצא נחת:
במשנה בפירש"י ד"ה והגיע לאנטיפרס וחזר מיד עכ"ל. ר"ל שלא שהה שם שלשים יום דכן הוא בין לס"ד בין למסקנא:
שם ד"ה תנאו בטל כו' אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר ולאחר כמה ימים הלך לגליל כו' שזמן שלשים לא נקבע אלא משילך לגליל כו' עכ"ל. הא ודאי השתא לפום ס"ד דאנטיפרס הוא בגליל מוכח הכי דאילו חזר מיהודה לא בטל תנאו וכפירש"י שזמן שלשים לא נקבע אלא משילך לגליל, אבל למסקנת הש"ס דתרי תנאי אתני אי אתינא לגליל ליהוי גיטא מיד ואנטיפרס ביהודה א"כ איפשר דאם התנה אם לא באתי מגליל מכאן ועד שלשים יום אפי' חזר מיהודה כל שהחזיק בדרך לילך לגליל י"ל כוונתו בנסיעה זו אם ישהה בגליל, וכיון שחזר מנסיעה זו איפשר דבטל תנאו שלא נתכוין רק על נסיעה זו שנוסע מביתו ואפי' יסע שנית לגליל וישהה שלשים יום כבר נתבטל תנאו וצ"ע, מיהו מפירש"י בגמרא נמי משמע דכל שלא בא לגליל לא בטל תנאו אף שחזר מיהודה, מיהו גם בברייתא יש לפרש בפשיטות שאם התנה שישתהה בגליל ושהה באנטיפרס לא הוי גט וכן להיפוך, ועיין במהרש"א ודו"ק, ועיין בסמוך: