גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ז - מי שאחזו · דף סח.
בגמרא א"ל ר"ח מנא הוה ידע מר המהרש"א דייק הא נחר ליה, ואיפשר לומר דממה שעשה לו סימן היה לו לעמוד במקומו ואיך היה בטוח כשיפנה לימין או לשמאל שמא גם שם שמו מכשול לפניו, ולזה השיב חדא דנחר לי מר, ואם תראה אותי פונה למקום מכשול תוסיף לרמז לי להיות כלך מדרך זה, ועוד שהינוקא רמז לפנות לימין או שמאל, ועוד שהתקלה ניכרת מתוך הציפיתא וחשידי עבדי על זאת שכוונתם להזיק בידים:
שם שרים ושרות אלו מיני זמר. נראה שהכלים עצמם יש בהם שמות זכר ונקיבה כלי זמר זה נקרא בלשון זכר וזו בלשון נקיבה כמו שיש חילופי שמות בכל כלים יש שנקרא בלשון זכר ויש בלשון נקיבה:
בתוס' ד"ה איכא כו' וצ"ל ששמרוהו מימי שלמה עד חורבן בית שני עכ"ל. קצת קשה למה לא שמרוהו מימות משה עד בית ראשון שלא היה זמן רב כל כך כמו מבית ראשון עד בית שני:
בא"ד הקשה הר"ר אלחנן כו' ולינסרינהו ע"י שמיר עכ"ל. לולא דברי התוס' היה איפשר לומר דקשה בלא"ה איך עשו באבני אפוד באותיות הסתומות כגון מ"ם סתומה וסמ"ך שאם ע"י השמיר הרי נפרד האבן לגמרי והפנימיית נופל מן האבן, ודוחק לומר שאלו האותיות היו פרודות, לכן י"ל דהשמיר אינו בוקע מעבר לעבר ומעט נשאר מחובר למטה ובקל להפרידן שלא ע"י ברזל, וא"כ למזבח כשיפרידוהו הרי הם נשברים ואינם שלימות, והא דלקמן דתרנגולא ברא אייתי ליה לשבר הזכוכית י"ל שקל להשתבר אף שנשאר מעט שלם בתחתיתו, וכן אמרו שנבקעים האותיות כתאנה שמתבקעת אלמא שאין נפרדין, וכן לקמן בשיני דטורא משמע שאין ההר נפרד רק מתבקע:
בגמרא אייתי שידה ושידתין. לא ידעתי שנים ל"ל זכר ונקיבה דוקא
שם כריא ליה בירא. איפשר שלא שתה המים כאשר הם רק אחר שישימם בבור ושם עשה איזה תיקון למים דאל"כ הלא יכול למצוא מים בעולם, לכן סייר לגושפנקיה שאם א' שתה מהם וממלאם במים אחרים אינו נוח לו בכך לכן כי צחי לא השיג מים אחרים ראויים לו:
בתוס' ד"ה זיל כו' לא רצו לשאול באורים ותומים כו' עכ"ל. לכאורה אורים ותומים אינם מייעצין כיצד לעשות רק משיבין הן או לאו אם יצליחו או לא אבל ליתן עצה איך לעשות לא מצינו בשום מלחמה וא"כ אף אם היו משיבין האורים ותומים שהוא אצל שרו של ים לא יבינו איך להשיגו, משא"כ אשמדאי שאמר להם שהשר של ים מסרו לתרנגולא ברא ונתחכמו איך להשיגו, אבל אם היו אורים ותומים משיבים שהוא אצל שרו של ים לא היה עולה על דעתם לשואלו אם מסרו לאחר וכה"ג איפשר שהיה תשובה, אבל זה שכבשוהו הוכרח לברר דבריו שאל"כ לא יאמינו לו אילו לא אמר רק שהוא אצל שר של ים ולא יוכלו להשיגו היו מענין אותו יותר פן כיחש בם והוכרח לברר אמיתת דבריו דע"כ לא יכול לכבוש השר של ים להחזיר השמיר להם: