גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ז - מי שאחזו · דף סז:
במשנה מי שאחזו כו' ואמר כתבו כו'. כתבו התוס' ואפי' אמר כתבו ותנו, ואיפשר לומר דקמ"ל דודאי באמר תנו פשיטא דאין נותנין אבל באמר כתבו י"ל דעכ"פ יכתבו ויתנו ביד הבעל, ואם מסרוהו להבעל אחר שנתרפא ונתרצה לגרש בו א"כ היה איפשר לומר דאיגלאי מילתא למפרע אשר מחכמה שאל על זאת ויכול לגרש בגט זה, קמ"ל דלא אמר כלום ואם נתרצה לגרש אח"כ צריך לכתוב גט אחר דהגט ראשון נכתב שלא מדעת הבעל, ובהכי ניחא דבגמרא אמרינן דהא רוחא קורדייקוס שמה למאי נ"מ לקמיעא, ויש להבין מאי נפקא מינה לדינא, לכן איפשר כיון שידוע שההוא רוחא קל להתרפאות ע"י קמיעא והוה ס"ד דהכתיבה שכתבו בעודו קורדייקוס תועיל כיון שמתרצה לגרש אחר הרפואה ג"כ, קמ"ל דמכל מקום אינו בדבריו כלום ודו"ק:
בפירש"י ד"ה נשתתק לאו אשאחזו קורדייקוס קאי כו' עכ"ל נראה דס"ל לרש"י דבקורדייקוס לא שייך בדיקה דודאי לאו בר דעת הוא, ואיפשר דאפי' בדיקה לא מהני ביה דקים לן דאינו בדעתו, ועיין בפני יהושע שהבין בדברי רש"י דאיירי בנשתתק מחמת חולי וכתב הטעם דכיון דאמר כתבו לחוד ובאינו חולה לא מהני כתבו, ולפענ"ד ליתא דכל נשתתק אפי' מתוך בריו לא גרע מחולי דמסתמא אית ביה סכנה והוא בהול וסגי בכתבו לחוד, וכן הוא ברמב"ם ובטור ובש"ע סי' קכ"א במי שנשתתק אם בדקו אותו כותבין ונותנין, משמע דנשתתק יש לו דין חולי, וגם בפירש"י כוונתו מחמת חולי ולא מחמת חולי דמעיקרא אלא דהאי גופא חולה הוא כי ניטל המדבר, וא"כ סגי בכתבו לחוד בנשתתק אפי' מתוך בריו דאין לך חולי גדול מזה, כן נ"ל:
בגמרא שמעה ילתא. צ"ל דלא הספיקה לו רפואה דבישרא שמינא וחמרא חייא:
בפירש"י ד"ה רב יוסף איעסק לתלגא כו' עכ"ל. צ"ע דלמה לא הוזכרה רפואה זו, וע"פ פשוטו יש לפרש בלא חולי רק לצינתא בעלמא והיינו דאמר גדולה מלאכה:
בגמרא אמר להו הא בעלת שלש כו' כתב המהרש"א ויש לדקדק מאי קושיא הא בעלת ג' ובעלת ה' כשרים להדיוט, ואין זה קושיא דלא בא רק להראות איך חשידי אאבר מן החי וכיון דבת ג' חסרה רגל א' והם יראים מריש גלותא עד אשר חתכו אבר מן החי, וכה"ג לעיל דף ז' דאל יטיל אימה יתירה כו' ביקשו להאכילו אבר מן החי, ופירש"י שאבד אבר מן השחוטה וחתכו אבר מן החי להשלים:
שם כרכה בסודריה. למאי דמסיק היינו כל החתיכה משום דטעם ביה טעמא דחיורא, והקשה המהרש"א אמאי קאמר גששה דהרגיש באותו עצם אפי' לא היה מרגיש לא היה אוכל משום טעמא דחיורא, ונראה דעשה כן דגששה כדי שידע מקום הצרעת דאולי היתה איזה נקודה קטנה וקשה לבדוק בכל העור, וכה"ג בפוסקים בנקב בחלל הגוף קשה לבדוק כל החלל ולזה היה מגששה כדי לדעת מקומה כדאמרינן לקמן בדקו בדוכתיה ואגב הרגיש שרוצים לחנקו: