גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ה - הנזקין · דף סא:
בגמרא א אמר אביי התם בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה וקשה לרבא דס"ל גם בדמאי אסור לסייע א"כ מאי קמ"ל בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה הא אפי' סתם ע"ה דרובן מעשרין ואין חשודין אטומאת הגוף כמ"ש התוס' לעיל מ"מ אסור לסייעו וכ"ש למ"ש התוס' דעיקר שינויא לרבא ולרבא קשיא טובא מאי קמ"ל דכהן חשוד לאכול תרומה בטומאה ודאי גרע מסתם ע"ה, לכן היה נראה איפכא דאביי דוקא לשיטתיה מתרץ דס"ל דאפי' בדמאי מסייעין כ"ש בטומאת חולין דמסייעין, ולהכי קשיא שפיר דודאי דמאי חמור מטומאת חולין ולהכי משני בכהן חשוד, אבל לרבא י"ל כמ"ש התוס' דמתני' רק בחשוד כמ"ש התוס' ולאוכלי פירותיהן בטומאה משמע ודאי אוכלין בטומאה, אלא דסוגיית הש"ס דדמאי חמור אפילו מאוכלי פירותיהן בטומאה בודאי דטומאת חולין ליכא איסורא כל כך, ולהכי הוכרח אביי לאוקמא בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה דהא ודאי חמור מדמאי וא"צ לדחוק כדברי התוס', ואפי' נקח דיוקן של התוס' דלעיל לא פריך רק לרבא אבל לאביי י"ל דטומאה חמירא טפי י"ל דהמקשה לא פסיקא ליה לאקשויי כיון דליכא למידחי, אבל דברי אביי נאמנים על עצמו דס"ל דדמאי חמיר מטומאת חולין זה היה נראה נכון, אלא שצריך ליישב למה בנחתום שעושה בטומאה לא לשין ועורכין עמו ותני לא בוררין ובמשנה תנן בוררת, ולא שייך תירוץ התוס' כיון דלאביי מותר לסייע בדמאי גם לטומאת חולין מותר למאי דפרישית, לכן היה נלענ"ד דלא בחנם נקט במתני' לאשת עם הארץ והיינו כיון דטעמא משום דרכי שלום דדרך שכנים לסייע כ"א לחבירתה והוא ענין גמילות חסד אבל בנחתום שעושה להשתכר לא שייך דרכי שלום לכן גם לברור אסור, לזה לא חייש בש"ס דילן לקושיית הירושלמי, וא"כ הכל ניחא וא"צ לדחוק בדחוקים שונים לולא דברי הקדמונים, ודוק היטב:
שם בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה. לכאורה קשה לפמ"ש התוס' דלאוכלי משמע חשדא בעלמא וקשה הא בסתמא ודאי לא חשוד לאכול תרומה בטומאה וע"כ איירי בודאי א"כ אפי' חולין אין מסייעין בנחתום העושה בטומאה והרי התוס' נסתייעו מהא דקרי ליה רק חשוד, ונראה דחשוד היינו שיצא עליו שם שחשוד אבל לא נתברר בעדים, וכעין שאמרו בס"פ הבא על יבמתו בדיימא מעלמא ופירש"י חשודה והיינו אע"ג דבסתמא לא חשדינן מ"מ יש לפעמים איזה אומדנות ורגלים לדבר שחשוד ומ"מ אינו ברור, כן נ"ל פשוט, ובחנם האריך בפני יהושע להוציא דברי התוס' מפשטן, וכן לאוכלי שביעית אע"ג דר"ת פירש לעיל דמשאלת איירי אפי' בודאי חשודה שאין לה רק פירות שביעית מ"מ הך דלא תבור אפי' באינה חשודה בודאי איירי דהא גם משאלת הוא משום דאיכא למיתלי נפה לספור מעות, א"כ משמע בגוף האיסור אפי' מספיקא. אסור לסייע, וכבר כתבתי לעיל דקשה מאי קמ"ל דלא תבור, ולפ"ז נראה דלא תבור אפילו היכא דאיכא ספיקא אי חשודה בבירור מ"מ אסור דמשום חשד בעלמא נמי אסור ברירה וטחינה, וכן מוכח נמי דלאוכלי שביעית היינו בחשד בעלמא, ואיפשר לומר לפי מה שחילקו התוס' במומר שבפעם א' לא נעשה מומר כאן נמי איפשר קודם שהוחזק לא מיקרי ודאי, ובהכי ניחא מה שהקשה הפנ"י איך מפקידין אצל חשוד גמור הא צריך חותם בתוך חותם וצמיד פתיל לא מיקרי חותם בתוך חותם, ולפ"ז ניחא דלא איירי בחשוד גמור וכמ"ש התוס' ודוק היטב: ועיין בפני יהושע שהביא דברי הרמב"ם בפי"ב מתרומות שהם מתמיהים שכתב אין מפקידין תרומה אצל כהן עם הארץ מפני שלבו גס בה לאכלה אבל מפקידין אצל ישראל ע"ה בכלי חרש המוקף צמיד פתיל ובלבד שלא יהיו הפירות מוכשרין שמא תסיטם אשתו נדה, והראב"ד השיג עליו דבאין מוכשרין ל"ל צמיד פתיל ובודאי שהוא תמוה, ואיפשר לומר דלמאי דמסיק בגמרא דחשודה להחליף המתקלקל א"כ בע"ה פעמים שמכוין לטובה כשעומד במקום התורפה להעמידו במקום אחר אינו מקפיד אף במקום שאיפשר שיבאו מים עליו או איזה דבר המכשיר דלא הוי קפידא אצל ע"ה בכך, אבל כשהקיפו צמיד פתיל דרואה שקפיד המפקיד על הטומאה נזהר ג"כ שלא להחליפו ושיעמוד בצמיד פתיל, מיהו לכהן ע"ה שלבו גס בה לאכלה אף צמיד פתיל לא מהני דלא משמע ליה בתרומה קפידא על חילוף דבמתנות כהונה כתיב איש כאחיו לכן חשוד גם להחליף באחרת לכן לא מהני לא הוכשרו, והך דטוחנין ומפקידין למאי דמסיק דגם בפירות שלא הוכשרו ומוקף צמיד פתיל חיישינן בתרומה היינו דלא משמע ליה איסורא להחליף א"כ גם הך דמפקידין יש לפרש באינו מודיעו שהוא תרומה דאז שפיר י"ל בצמיד פתיל אינו חשוד להחליף ומפקידו בחזקת חולין דבכה"ג אינו חשוד להחליף, להכי דייק הרמב"ם אין מפקידין תרומה היינו בחזקת תרומה, ואף דיש לחוש שמא ידע שהוא תרומה אין לחוש כ"כ כיון דלא הוכשרו, אבל בס"ד לא מצי לאוקמא בחזקת חולין כיון דבהוכשרו יש לחוש דילמא ידע שהם תרומה, כן נ"ל ודוק היטב:
שם אי הכי מפקידין ורמינהו כו' ואין מפקידין אצל כהן ע"ה כו' בפני יהושע האריך להקשות דילמא רישא איירי במפקיד חולין גרידא והאריך בזה, ולענ"ד אין קושיא כלל דבלא"ה פתח בתרתי טוחנין ומפקידין אצל אוכלי שביעית אבל לא לאוכלי לא קאי אמפקידין רק אטוחנין לחוד, וצ"ל דלענין מפקידין ליכא פלוגתא דגם לאוכלי פירותיהן בטומאה ומוקי לה בכהן החשוד לאכול תרומה בטומאה, אע"ג דסתמא קתני הברייתא וכהן חשוד מאן דכר שמיה, וצ"ל דהתנא ס"ל לפשוט דאם אינו חשוד אדאורייתא ודאי מותר לסייע, ולכן סתם דאין טוחנין היינו מסתמא בדאורייתא, א"כ תיקשי למה נקט כלל ברישא מפקידין ליתני בסיפא אבל לא לאוכלי שביעית ולא מפקידין וטוחנין לאוכלי פירותיהם בטומאה ונשמע נמי דומיא דטוחנין הוא דאין מפקידין דהא לאוכלי שביעית נמי מפקידין וע"כ ליכא איסורא להפקיד רק דומיא דטחינה והיינו בכהן החשוד לאכול תרומה, אלא ע"כ מפקידין איתא בכל גווני דסיפא, ולק"מ ודו"ק, ור' ירמיה דמשני בפירות שלא הוכשרו הוי שפיר סיפא דומיא דרישא דאין טוחנין היינו משום שמא הוכשרו אבל אין מפקידין לא שייך למיתני דמסתמא המפקיד ידע אם הוכשרו, ודוק היטב:
שם משום דקא בעי למירמא אחריתי. כתב בפני יהושע כאן הבן שואל אמאי מייתי כלל הא דאין טוחנין דבפשיטות ה"ל לאקשויי ההיא דמוליך חיטין אההיא דנותן לחמותו והאריך ליישב, וכבר כתבתי לעיל במשנה דמ"ש דחשוד על השביעית אינו חשוד על הדמאי תמוה, גם דחק בדרכים רחוקים, והנלענ"ד בזה דודאי מההיא דהמוליך חיטין לא מצי לאקשויי אנותן לחמותו די"ל דהך דמוליך חיטין איירי ביוצא ונכנס וכמ"ש הרשב"א לפרש הך דטוחנין ומפקידין לר' ירמיה דמוקי בצמיד פתיל דאיירי ביוצא ונכנס, משא"כ הך דנותן לחמותו איירי מסתמא שנותן לחמותו שתעשה לעצמה והלך לדרכו בזו חיישינן לחלופי, אבל לטומאה אפי' ביוצא ונכנס חיישינן דאמגע בעלמא חיישינן, וכמו כן לא מצי לאקשויי מהך דמפקידין לעיל וסתם מפקיד לאו ביוצא ונכנס דאיכא למימר הרי טעמו בצידו בהך דנותן לחמותו שמחלפת המתקלקל וזה לא שייך רק בדבר שיש לה התעסקות בו שאיפשר שתקדיח תבשילו, וכן בטחינה איפשר שיארע איזה קלקול ומחלפת רע בטוב אבל במפקיד מהיכא תיתי לחוש לקלקול, נמצא דלא קשיא כלל לא ממפקידין וגם מטוחנין י"ל דאיירי ביוצא ונכנס ולא חיישינן לחלופי, אלא דלהך מקשה משמע דטוחנין דברייתא דומיא דמפקידין דכי היכי דמפקידין לא איירי ביוצא ונכנס דסתם פקדון המפקיד מסתלק ממנו לגמרי ה"ה טוחנין איירי אפי' באינו יוצא ונכנס, והשתא קשיא ליה שפיר מטוחנין ומפקידין, אלא דלהכי מייתי ברייתא אחריתא הך דהמוליך חיטין דלא תימא דע"כ ברייתא דטוחנין ומפקידין איירי בצמיד פתיל דלא תיקשי מהך דאין מפקידין תרומה אצל כהן ע"ה, וכי מוקמינן לה בצמיד פתיל ע"כ לא איירי טוחנין דומיא דמפקידין דהא ע"כ ביוצא ונכנס גם לטומאה לא חיישינן וע"כ לא הוי דומיא, ולזה מייתי למירמי טומאה אטומאה דבמשנה דהמוליך חיטין חיישינן לטומאה, וא"כ תיקשי אהך דטוחנין ומפקידין דלא חיישינן לטומאה וע"כ מוקמת לה בפירות שלא הוכשרו, א"כ שפיר קשיא ליה דמשמע טוחנין דומיא דמפקידין אפי' באינו יוצא ונכנס, ולא ניחא ליה כלל לאוקמא טוחנין ביוצא ונכנס דכיון דתירוצא דר' ירמיה בצמיד פתיל ליתא משמע ליה שפיר טוחנין דומיא דמפקידין, כן נראה לי ודו"ק:
שם והתנן הנותן לפונדקית כו'. עיין בפני יהושע שתמה הרשב"א דהך מיתניא ברישא ואמאי לא מותיב מפונדקית מעיקרא, ואיפשר לומר די"ל דטוחן איירי בטוחן בשכר לא חשוד לאיחלופי, אבל פונדקית לפירש"י שעושה לבר בי רב לאפות עיסתו א"כ מסתמא עושה בחנם י"ל דמוריא היתירא לאיחלופי אבל טוחן מסתמא בא בשכרו, לכן מקשה מעיקרא מחמותו דמחלפת המתקלקל ומשמע דפונדקית נמי מחלפת המתקלקל, וא"כ כ"ש דבטוחן בשכר מחליף המתקלקל ומשני דמוריא וכמו שפירש"י, ולשיטת התוס' דמחלפת טוב ברע י"ל דאין הכי נמי דמשני דפונדקית לא הוי דומיא דחמותו ומחלפת טוב ברע, כנ"ל ודו"ק:
בתוס' ד"ה משום כו' ואע"ג דאקמייתא נמי מצי לאקשויי כו'. איפשר לומר דאקמייתא י"ל בלא"ה למאי דמוקי בצמיד פתיל קשה איך נקט טוחנין, וצ"ל דאיירי ביוצא ונכנס א"כ לא קשיא די"ל דביוצא ונכנס לא חיישינן, אבל במוליך חיטין איירי באינו יוצא ונכנס לכן חיישינן לטומאה דילמא נגע:
בד"ה אשת כו' ועוד הרי היא מסייעת כו' ואסור לרבא עכ"ל לפמ"ש לעיל ליישב פירש"י דבמתני' חיישינן שמא עדיין לא עישר דחזקת חבר לא שייך בע"ה א"כ כאן איירי שידוע לה שאשת ע"ה אוכלת ממנה וא"כ שפיר יש לסמוך ארוב ע"ה מעשרין דאינה אוכלת שאינו מעושר ורבא מודה, ובזה מיושב נמי קושיא שניה שהקשו ממתני' איך שריא לטחון דילמא אתיא למיכל דבטהורה איירי מדנקט בוררת, ולפמ"ש נראה דמתני' איירי במידי שאין ראוי לאכילה וכדאיתא בפסחים דף י"א קמח וקלי תנן ופירש"י דמשנקלה בתנור אין ראוי לאכילה וכדומה, ולא קשיא מידי ודו"ק: