אור ברסלב
גרש ירחים פרק ה - הנזקין › דף נט:

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ה - הנזקין · דף נט:

דף נט.

בגמרא רב אשי אמר מהכא כו'. קשה לרב אשי ולר' חייא בר אבא לא מוכח דאחריו לוי, ואיפשר לומר כיון דבעינן קדושה לכהן צריך שתהא הקדושה ניכרת משום כהונה לכן עבדו שאחריו לוי שבשביל שקורא ראשון אכתי אינו מוכח בשביל קדושת כהונה דשמא הוא הגדול וראוי לקרותו ראשונה, אבל במה שקורין אחריו לוי מוכח דמשום קדושת כהונה זכה לכבוד הזה דבאין שם כהן נתפרדה החבילה ואינו קורא לוי אחריו כלל והיינו כפירושא קמא דרש"י כן נ"ל נכון, ולאידך פירושא צ"ל מסברא כיון דאהרן נבדל לקדושה יש לכבד גם שבטו וכן מוקדשתו מטעם כי את לחם אלהיך הוא מקריב מובן קדושה גם ללוים הנלוים עליהם:

בתוס' ד"ה נתפרדה כו' שקרא אחריו לוי צ"ל דקים ליה כו' עכ"ל הדברים דחוקים ליקח ראיה מזה, ואיפשר לומר דידוע שאכל מעשר ראשון שהיו מחלקין ללוים, אלא דמשום דמעשר נמי לכהנים א"כ י"ל שכהן היה, אבל בישראל לא נסתפקו שהוחזק שנתנו לו מעשר ראשון וחלקו על הגורן ולא היה הספק רק בין כהן ללוי, והשתא שפיר ראיה דע"כ אינו לוי דלוי אחר לוי לא נקרא וא"כ ראיה מזה שהוא כהן, ועיין פירש"י בכתובות שם:

ועיין בהגמ"ר שכתב טעמא דמשתמשין בכהן אף דאיתא בירושלמי המשתמש בכהן מעל דיכול למחול, ועיין בט"ז א"ח סימן קכ"ח שנדחק דלענין אם נשא אשה פסולה נאמר וקדשתו בעל כרחו, ונראה פשוט דודאי במידי שהוא משום כבוד כהונה יכול למחול על כבודו כי רצונו של אדם הוא כבודו דכהונה דיליה כמ"ש בתשובת מהר"ם במרדכי אבל במידי דאסור עליו כגון גרושה שאסרתה התורה לכהן אינו בשביל כבוד כהונה דהא אפי' גרושה בת מלך אסורה עליו ובת מנוול ומוכה שחין מפחות שבפחותים מותרת לו וע"כ האיסור תליא בגופו כמו שממזרת אסורה לישראל ומותרת לממזר אפי' ת"ח שקודם לכהן גדול ע"ה ואין זה תליא בכבוד ובזה מצווין לקדשו בעל כרחו וזה פשוט, אלא דקשיא לי דנהי דמהא דאין עבד כהן נרצע מוכח שיכול למחול על כבודו כמ"ש בהגמ"ר מ"מ קשה איך נמכר בראשונה בגניבתו משמע אפי' מכרוהו ב"ד שלא מדעתו והרי אין מוחל על כבודו, וצ"ל דכיון דגנב הטילה התורה חיוב עליו לתקן העבירה ולא שייך לכבדו באינו עושה מעשה עמך, כדאיתא ביבמות דף כ"ב דפריך בממזר אמאי חייב על הכאתו וקללתו הא אינו עושה מעשה עמך:

אמנם לפ"ז יש לדחות ראיית ה"ר פטר מהא דאין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום משמע שיכול להשתמש בו די"ל כיון דמסיק בקידושין דף כ"א ע"ב דעבד עברי שהוא כהן מותר בשפחה הרי שע"י העבדות נתמעט מקדושתו ומותר בשפחה י"ל דגם על כבודו אין מוזהרין ויכולין להשתמש בו משא"כ כהן שלא נתחללה קדושתו, מיהו י"ל ודאי לא מצינו חילוק לענין מוכר עצמו בין כהן לישראל וגם כהן מוכר עצמו מדעתו כמו ישראל א"כ מוכח שפיר דיכול למחול על כבודו, אלא דקשיא לי אי מהא דייקת שיכול למחול על כבודו, א"כ תיקשי לר"א דס"ל בקידושין דף ט"ו דמוכר עצמו רבו מוסר לו שפחה כנענית וא"כ איך יכול למכור עצמו לאפקועי קדושתו ולישא שפחה כנענית, גם בישראל נמי קשה איך מוכר עצמו להתיר לו שפחה כנענית שהוא איסורא דעל גופיה, וצ"ל דגזירת הכתוב הוא א"כ אין ראיה מהא דאין עבד שהוא כהן נרצע דיכול להשתמש בו דהא לענין איסור נמי שרי ליה השפחה כנענית אם היה נרצע וע"כ גזירת הכתוב הוא:

ולפענ"ד נראה דכיון דהכהן יכול לעשות כל מה שרוצה וצריך לעצמו, א"כ כשמשמש לאחר בשביל אהבת אדם או קיבול פרס הרי ג"כ עושה לעצמו שעיקר כוונתו לרצון עצמו והוי כעושה לצורך עצמו שהרי הוא חפץ בכך, ובירושלמי קאמר המשתמש בכהן היינו כשאינו עושה מרצונו רק בשביל מורא וכדומה בזו אין להשתמש בכהן כן נ"ל:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה