גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ה - הנזקין · דף נט.
בגמרא דיני ממונות כו' מתחילין מן הגדול ודיני נפשות מן הצד. פירש"י משום לא תענה על רב כו'. וקשה למה לא נשוה דיני ממונות לדיני נפשות דהא כתיב משפט א' יהיה לכם, והתוס' בסנהדרין כתבו דלענין זכות וחובה לא שייך ללמוד דיני ממונות דמה שהוא זכות לזה הוא חובה לזה, וא"כ בענין לא תענה על רב ה"ל להשוותן מקרא דמשפט אחד, ואיפשר לומר דבדיני ממונות לא שייך לא תענה על רב דהא יחיד מומחה דן אפי' יחידי א"כ לו יהיה שדן לבדו ואין כאן חשש, ובזה איפשר ליישב קושיית התוס' על פירש"י איך פליג מנינא דרבי אמתני', ולפ"ז ניחא דרש"י לשיטתיה שפירש בסנהדרין דף ה' דמ"ד דס"ל דיחיד מומחה דן יחידי משום דאין עירוב פרשיות וא"כ פלוגתא דתנאי הוא ולא קשיא איך פליג אמתני' די"ל דס"ל עירוב פרשיות כתיב ומן התורה בעינן שלשה, והשתא גם בממונות ילפינן ממשפט אחד לענין לא תענה על רב ודו"ק ועיין בסמוך, ואף דבגזילות והלואות ודאי בעינן ג', מ"מ כיון דלדיני ממונות הודאות והלואות סגי בחד, אלמא דלא קפדינן אממון כ"כ:
בתוס' ד"ה דכולהו כו' פי' בקונט' כו' ואין נראה כו' אלא משום ענוה כו' עכ"ל. ובסנהדרין פירש"י גופיה משום ענוה, ואיפשר ליישב דודאי גם רש"י מודה לדברי התוס' דלפי האמת בדיני ממונות לא שייך לא תענה על רב, אלא דמשום ענוה לא שייך שינהוג כן שאם נהוג להתחיל מן הצד א"כ הגדול אומר דעתו בסוף וא"כ זהו כבודו שאומר דעתו לבסוף ואין זה דרך ענוה לכן אחז צדיק דרכו ליתן טעם למנהגו שלא יהיו נכנעין מפניו לפי שהיה נשיא ותורה וגדולה במקום אחד וחושש ללא תענה על רב גם בדיני ממונות ואין בזו גאוה כי למראה עיניו ישפוט שראה שנכנעין לפניו ולא תענה על רב היינו למי שיכונה בשם מופלא שבב"ד ומוחזק בכך אף שיש גדולים ממנו אין רואין בזה רק לפנים לכן הוי ענוה למה שלפי האמת אין ראוי לשיכנעו מלפניו רק לפי שהוא מוחזק למופלא שבב"ד ומשום עניוות אחז צדיק דרכו לפרושי גם בד"מ הך לא תענה על רב ודו"ק:
בגמרא הא הוי שאול הוי שמואל המהרש"א באגדות מדייק דה"ל לאקשויי משמואל שקדם לשאול ונדחק, ולענ"ד לק"מ דודאי הוה הש"ס מצי לשנויי מיד אפירכא דהוה אלעזר כולהו שני קאמרינן והרי בתחילה היה יהושע וכן בפינחס בתחילה היה אלעזר, אלא דכל כמה דלא צריך להך שינויא ניחא לשנויי בפשיטות, מיהו הא פשיטא ליה דהכל הולך אחר הסוף ופשיטא דכיון דבסוף ימי שמואל הוה שאול אין לחשוב לשמואל מאחר שבסוף שנותיו היה שאול מלך על ישראל פשיטא שאינו מן החשבון:
בתוס' ד"ה והא הוה הונא בר נתן כו' דקא דחקי כו' עכ"ל. צ"ע דבב"ב דף י"ב ע"ב משמע דמר בר רב אשי מלך, וצ"ל שהיה אחר מיתת הונא בר נתן ומה שלא מילא מקום אביו מיד איפשר שעדיין קטן היה: במשנה בן בתירה אומר קופץ ונקפץ. ויש לדקדק כיון דיש לקנות ברמיזה למה תיקנו שיהיו מעשיו קיימים בקפיצה כיון דעיקר תקנתא משום כדי חייו אם יקנה וימכור ברמיזה נמי סגי, וצריך לומר דיש חרש שאין לו דעת לרמוז לכן הקילו דדי בקפיצה אע"פ שאין לו דעת לרמוז:
בגמרא אבל בגיטין ד"ה ברמיזה. וקשה אמאי לא נקט קידושין ואי בקידושין סגי בקפיצה א"כ גם הגט יהיה די בקפיצה כשם שכנס בקפיצה, ואיפשר דלענין קידושין כיון דתקינו ליה רבנן נישואין אפי' בקפיצה סגי לכ"ע אלא דלא פלוג רבנן בגיטין בין כנס בקפיצה או ברמיזה דלפעמים יש לו דעת להכניס ברמיזה ואח"כ נשתבשה דעתו ביותר ואין לו דעת רק לקפוץ, ומה שפירש"י דבקפיצה כנס היינו לרוב פעמים עומד בדעת אחת, ועיין בסמוך:
בפירש"י ד"ה מ"ד כו' דלא תימא גיטין הוא כו' אבל מטלטלין שנפלו בירושה כו' עכ"ל. דמטלטלין שקנה י"ל כשם שקנה כך מוכר מ"מ לא דמי לגיטין דבגיטין ממנ"פ אם אין מעשיו כלום א"צ גט כלל אבל כאן אף אם קנאן בקפיצה מ"מ י"ל שלא ימכור לאחר בקפיצה, אלא בכתובות דף כ' נמי אמרינן כשהוא שוטה זבן כשהוא שוטה זבין, אלא דקשה אי במטלטלין לא איך איפשר לו לגרש על קלף שנפל לו בירושה הא אין יכול להקנות לה הגט כיון שאין יכול להקנות מטלטלין א"כ אין הגט שלה והוי כאומר הרי זה גיטיך והנייר שלי דודאי אפי' גט דרבנן לא הוי כה"ג, ולולא פירש"י היה נראה כשם שתיקנו לו קידושין כך תיקנו לו גט משום עיגון דידה ותקנה הגט ג"כ, אבל במטלטלין י"ל דלא תקינו:
בתוס' ד"ה אחת מתנה מרובה כו' נראה דוקא במטלטלין כו' עכ"ל. ואיפשר ליתן טעם דבמטלטלין תיקנו שפיר משום כדי חייו דאין לחוש להפסד כיון דבנתאנה דינו כגדול שתות קנה ומחזיר אונאה יתר משתות בטל מקח, אבל בקרקע אם נתקן לו מקח א"כ יתאנה הרבה דאין אונאה לקרקעות וקרוב לאנותו לכן לא תיקנו לו וכיון דלא תיקנו ליה מקח גם מתנה לא תיקנו בו:
במשנה אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום. פירש"י כיון דתקנתא דרבנן היא לא אתי לאינצויי ולמימר אנא קרינא ברישא עכ"ל, ויש לדקדק דמאי הועילו במה שתיקנו כהן קורא ראשון מ"מ הקוראים אחריהם אתי לאינצויי לומר כ"א אנא קרינא דהא פירש"י דבישראלים נמי שייך דרכי שלום כדלקמן דף ס' אחריהם מי קוראין ופירש"י אם תיקנו שום סדר משום דרכי שלום, אלמא דבאינך נמי שייך דרכי שלום ותיקנו להם סדר, א"כ יכולין לתקן סדר דלקמן משום דרכי שלום ולא צריך לתקן דוקא שהכהן יקרא ראשון, וי"ל דלקמן בגמרא משמע שמדאורייתא הוא רק הדרכי שלום הוא שלא ימחול, ובהכי ניחא דפריך בגמרא מנא הני מילי ומאי פריך הא משום דרכי שלום קאמר, אלא ודאי משום דרכי שלום אי לאו דכהן ברישא מדינא היה איפשר לתקן מפני דרכי שלום כסדרא דלקמן וע"כ יש סמך אחר שיקרא הכהן ראשון, ומסיק דעיקר דרכי שלום שלא ימחול ודו"ק: