אור ברסלב
גרש ירחים פרק ה - הנזקין › דף נח:

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ה - הנזקין · דף נח:

דף נח.

בגמרא נימא תיהוי תיובתא דרב א"ל רב מאי אחריות שטר. מתחילה קאמר תניא כוותיה ובתר הכי לרב ולפי' ה"ר אליעזר ניחא דלרב דס"ל אחריות ט"ס שפיר י"ל מאי אחריות שטר, אבל שמואל דס"ל אחריות לאו ט"ס סתם שטר לא מיקרי אחריות ושפיר תניא כוותיה לשמואל לשיטתיה:

בפירש"י ד"ה מינך זבנה לוקח ראשון שנתן לך רביע כתקנת ב"ד כו' עכ"ל. וקשה דהוה מצי רש"י לפרושי נמי למשנה ראשונה לענין שיוציא כל הקרקע מיד הלוקח, ואיפשר דלמשנה ראשונה לא שייך מחאה כיון דאפי' לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעלים לא מהני, א"כ ע"כ מחמת פחד הסיקריקון כותב שטר וכ"ש שלא ימחה ולא שייך מחאה היכא דמכר לו מדעתו ומ"מ לא מהני, לכן לא פירש"י ג"כ שהוא תוך י"ב חודש דכיון דהקנין לא מהני מן הבעלים גם מה שלא מיחה לא עדיף משטר ולא מהני לכן פירש"י דוקא לענין הרביע כשקנה לאחר יב"ח דהוי המקח קיים רק צריך ראיה שסילק רביע לבעלים ועל זה מהני חזקה ודו"ק:

ועוד נראה דלפום משנה ראשונה י"ל שאינו רוצה למחות שאם ימחה יהדר השטר לסיקריקון ולא יוכל להוציאה ממנו, אבל למשנה אחרונה שהמקח קיים רק שנותן לבעלים רביע מטעם הסיקריקון מוזיל גביה ריבעא שפיר הוא מוחה ואף אם יחזיר השטר לסיקריקון לא ירויח כלום דהא אינו נותן לבעלים רק מה שמוזיל גבי הסיקריקון ודו"ק:

שם ד"ה טוענין כו' דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע ידע ולא שדי זוזי בכדי כו' עכ"ל. צ"ע לפירש"י גופיה לעיל שפירש שהטענה הוא לענין הרביע שצריך ליתן לבעלים א"כ מאי לא שדי זוזי בכדי שייך הא הקרקע נשארת בידו רק שצריך ליתן ריבעא דמוזיל גבי סיקריקון לבעלים ואינו מפסיד כלום ומה לו לרצון הבעלים אם יתבעוהו יתן רביע שלו מאי דאוזיל גבי סיקריקון וצ"ע:

שם ד"ה אין בו משום סיקריקון כו' דגבי סיקריקון הוא דחזרו ונמנו כו' עכ"ל. איפשר ליישב פירש"י לעיל שפירש משום השני נוח לי, ובמשנה פירש הטעם מיראת סיקריקון, עמ"ש לעיל בזה, ולפי מ"ש כאן נראה דלעיל הוצרך לטעמא דהשני נוח לי והוא למשנה אחרונה שאם שהה ביד הסיקריקון יב"ח אמרינן דגמר ומקני מדלא ריבעו, והשתא קשיא לי למה לא יועיל בשהה ביד הלוקח מסיקריקון יב"ח די"ל דמיראה גמר ואקני לגמרי כמו באם שהה ביד הסיקריקון, ולזה הוצרך רש"י לפרש הטעם משום דהשני נוח לו להוציאה ממנו ולא אמרינן דמיראה גמר ואקני כמו דאמרינן גבי הסיקריקון עצמו דדוקא גבי סיקריקון עצמו גמר ומקני ולא לבא מכחו, ובהכי ניחא לישנא דש"ס דקאמר בא מכח אנפרות אין בו משום סיקריקון ואנפרות עצמה כו' ומשני ה"ק וסיקריקון עצמה צריכה שתשהה יב"ח, וקשה מה המשך לזה לבא מכח אנפרות, ולפ"ז ניחא דה"ק כיון דמכח אנפרות אין בו משום סיקריקון ע"כ דוקא בסיקריקון עצמו גמר ומקני, א"כ ממילא לא מהני מה שתשהה יב"ח ביד לוקח דנגד הלוקח כ"ש שאין לו מורא וא"כ ממילא סיקריקון עצמה שצריך שתשהה שנים עשר חודש ביד הסיקריקון עצמו, ודוק היטב:

בגמרא אין אנפרות בבבל כיון דאיכא בי דוואר אחולי אחיל וקשה הא בישראל לא מהני חזקה שאין עמה טענה ולא אמרינן אחולי אחיל, ולפמ"ש הרשב"א באנפרות היינו שנותן דמים רק שאינו נותן דמי שויה של קרקע א"כ איפשר דבכה"ג גם בישראל אמרינן אחולי אחיל, אבל לפירש"י דאינו נותן דמים א"כ גם בישראל נימא בחזקה שאין עמה טענה דאחולי אחיל, ותו קשיא לי מהך דפ' לולב הגזול דר"ה אמר לאוונכרי דלא ליגזזו אינהו משום דסתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו והא רב הונא מבבל היה ובבבל אמרינן אחולי אחיל כיון דלא אזיל קביל, מיהו לזה איפשר לומר דהא דאין אנפרות בבבל היינו משום דמסתמא אמרינן אחולי אחיל מ"מ לא עדיף מתלוהו וזבין דעכ"פ מהני מסירת מודעא דאינו מוחל, וא"כ י"ל דסתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו היינו שהבעלים מסרו מודעא, ולזה איפשר שפירש"י גזלני ארעתא מישראל דעכו"ם ודאי אי לא קביל אחולי אחיל, אך בישראל דמהני מסירת מודעא דלא אחיל לכן חיישינן טפי, אבל קושיא ראשונה קשיא וצ"ע:

בתוס' ד"ה רביע כו' ותימא מאי פריך מברייתא כו' עכ"ל. לפענ"ד נראה ליישב דודאי בין לרב בין לשמואל ס"ל להש"ס דפירוש רביע בקרקע או רביע במעות איירי בגוונא חדא, דלרב קאי רביע בקרקע היינו רביע מה שנתן לסיקריקון נותן לו בקרקע, או רביע מה שנתן לסיקריקון במעות, אבל לשמואל מתפרש רביע בקרקע היינו מהקרקע שלקח נותן לו רביע וכאילו אמר רביע מהקרקע, א"כ רביע במעות משמע נמי מהמעות, ולשמואל נותן לו שליש מהמעות שנתן לסיקריקון כדאמר שמואל גופיה רביע בקרקע שהוא שליש במעות דבמעות אינו מתפרש רק ממעות הידועים, כן נ"ל ברור ליישב הגירסא ודו"ק:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה