אור ברסלב
גרש ירחים פרק ד - השולח › דף מד:

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ד - השולח · דף מד:

דף מד.

בתוס' ד"ה נטייבה כו' פי' בקונ' נזדבלה וקשה דהא איסורא דרבנן הוא כו' עכ"ל. וקשה לי על דברי התוס' דאי ס"ל לחלק בין דאורייתא לדרבנן א"כ איך קאמר ואם תימצי לומר כיון מלאכתו במועד לא קנסו בנו כו' משום דלא עביד איסורא הא בלא"ה לשיטת התוס' בחגיגה דף י"ח מלאכת חול המועד מדרבנן א"כ בלא"ה לא דמי להנך שהם דאורייתא, אלא ודאי לא מפלגינן בקנסא בין דרבנן לדאורייתא וכפירש"י וצ"ע:

בא"ד ובשטר שיש בו רבית כו' כיון דקנסו זכה בו הלוה עכ"ל. ויש לדקדק בעבד נמי נימא כיון דקנסו כבר זכה העבד בעצמו ואדרבה בעבד קשה טפי כיון דכבר נודע לו שיצא לחירות א"כ כבר נתייאש ממנו ואיך יזכה בו היורש להחזירו לעבדות, וצ"ל לפמ"ש התוס' במשנה שלא הפקיעו ממנו חכמים עד שיכתוב לו גט שיחרור א"כ אם מת קודם שיחרור לא קנסו בנו, אלא דמ"מ אינו מיושב דכשנודע לו שהפקיעוהו חכמים ממנו הרי כבר נתייאש ממנו ע"י תיקון חכמים וצ"ע, ועיין בסמוך:

בא"ד ואם היה מחזיר לבנו לא היה מודה עכ"ל. דוחק הוא לענ"ד שיגזול שירשנו בנו אחריו, ולולא דברי התוס' היה נלענ"ד דבדבר שכבר נעשה הקנס כבר נפקע הממון ואין חילוק בינו לבין בנו כגון בשנים שהפקידו וברבית כבר הופקע הממון ולא יזכה בו גם היורש אבל בדבר שצריך עדיין למונעו מלעשות כגון בעבד שכופין לשחררו וכן בשדה שנזדבלה השדה ברשותו וצריך למונעו ע"י כפייה כשירצה לעשות שלא יעשנו אין מונעין בנו מעשותו דלבנו לא קנסו רבנן וכן בצורם אוזן בכור והוא רוצה לשוחטו על אותו המום מונעין אותו אבל אין מונעין לבנו, אבל בממון שכבר נפסק להפקיעו ממנו והבן בא לגבותו א"צ מניעה רק שאין נותנין לו כח לתובעו והממון כבר נפקע ולא יתעורר עוד שיתבענו הבן ובטימא טהרותיו נמי צריך לכוף לשלם ולבנו אין כופין, וצ"ע בכל הני דלקמן דף נ"ג אי שייך קנסא בבנו: בגמרא תנו רבנן המוכר עבדו לח"ל כו' וצריך ג"ש מרבו שני, ויש לדקדק כיון דצריך לשחררו א"כ ה"ל לגבי' קנין בטעות דמסתמא אדעתא דהכי לא קנאו ואיך יועיל השיחרור שלו להתיר העבד בבת חורין, וי"ל דאף שלא יתן לו גט שיחרור כבר הפסיד המעות דקנסוהו וכיון שהפסיד המעות לא איכפת ליה דליקו ברשותיה לענין השיחרור, אלא דמ"מ קשה כיון דמשחרר עבדו עובר בעשה ניחא ליה דלא ליקני שלא ישחררנו הוא, לכן י"ל דלא עבר בעשה רק כשמשחררו מדעתו אבל במה שעושה ע"פ תיקון חכמים לא שייך העברת עשה שאין זה מדעתו רק חכמים תיקנו כך שישחררנו, וניחא מה שנתחבטו הראשונים בחציו עבד וכן בענין מצוה לקיים דברי המת, די"ל דלא קאי העשה רק שלא ישחררנו מרצונו להפקיע העבדות ממנו, כן נ"ל, ודו"ק וצ"ע:

שם רשב"ג אומר כו' כיצד כו' לפלוני אנטוכי לא יצא. וקשה כיון דקנסא אלוקח כדלקמן א"כ מאי תליא בכתיבה שלו ממנ"פ אם לקחו הלוקח להוליכו לח"ל נקנסיה ואם לא לקחו רק להשאירו בארץ ישראל מה בכך שהוא כתב לאנטוכי שבאנטכויא שמא מ"מ זה דעתו להשאירו בארץ ישראל ואמאי תליא בכתיבת המוכר כיון שאין הקנס עליו, ותו קשיא אטו בשופטני עסקינן שיכתוב בפירוש לפלוני שבאנטוכיא להפקיע ממנו, וי"ל דמשום הכי כותב כדי שלא יחזור המוכר ויאמר אילו ידעתי שאתה מוליכו לח"ל לא הייתי מוכרו וכיון שחושב שמ"מ ישאר בידו והלוקח רוצה שישאר תחת ידו ורוצה שלא יהיה למוכר טענה שלא ידע שיוליכנו לכן קנסוהו ודו"ק:

שם בעי ר' ירמיה בן בבל כו'. צ"ע ממה נפשך אם ראוי לקונסה בענין זה מאי נ"מ במה שהדין עמה וכן אם אין ראוי לקונסה כיון דלא מכרה מה בכך שהדין עמו, ויש ליישב:

שם עבד שיצא אחר רבו לסוריא כו' יצא לחירות. הקשה מהר"ם לובלין בהך ס"ד שאין דעת רבו לחזור אמאי יצא לחירות הא לא הפקיעו שהרי היה נשאר בסוריא ודחק, ולאו קושיא היא כלל דהא עיקר הקנס כדי שלא יוציאנו לח"ל וימכרנו בא"י, אלא דביצא העבד מדעתו לח"ל לא ראו חז"ל לכופו אע"פ שהפקיעו מן המצות ודיו לעבד שיהיה כרבו ולא גזרו על היוצא מא"י לח"ל אע"ג דלאו שפיר עביד, רק בעבד שמכרו גזרו כדי שימכרנו בארץ ישראל וא"כ שפיר ס"ד דלא יוכל למוכרו בח"ל שהרי יצא לחירות וא"כ כשדעת רבו לילך לח"ל ימכרנו בא"י שהרי יודע שבח"ל לא יוכל למוכרו ואיכא סברא טובא שיקנסוהו שלא יוכל למוכרו בח"ל כדי שלא יוציאנו, ואף דהעבד נפיק מדעתו מ"מ נראה ודאי דלאו משום טובת העבד תיקנו שיצא לחירות דלא מפלגינן בין שהעבד רוצה לישאר אצל הלוקח או לא רק דע"כ יצא לחירות רק ביצא העבד מדעתו לח"ל אחר רבו לא ראו חכמים לקנוס אבל במכרו שפיר י"ל דס"ד לקונסו כדי שקודם שיוציאנו מארץ ישראל ימכרהו ולק"מ ודו"ק:

שם רב אמר מכורה ויוצאה. וקשה גם לרב ליהוי מקח טעות דמסתמא לא קנה ע"ד כן, ואיפשר לומר לפירש"י שנתן לו מעות שיקנה המטלטלין:

בפירש"י ד"ה ולא ידענא כו' וא"ת כו'. איפשר לומר דנ"מ במכר לו עשר שדות בעשר מדינות והחזיק בזה ובח"ל אין היובל נוהג דלרב שפיר מהני החזקה משא"כ לשמואל, גם י"ל דנ"מ בקנאו מן הגזבר ושדה אחוזה אי הויא מכורה חוזרת לכהנים ביובל משא"כ אם אינה מכורה כלל חזרה לבעלים, ועמ"ש בסמוך:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה