אור ברסלב
גרש ירחים פרק ד - השולח › דף מד.

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ד - השולח · דף מד.

דף מג:

בגמרא ואיבעית אימא בשלוה ע"מ למשכנו כו'. פירש"י הא דשדה כו' דאע"ג דמטא זימניה הויא בחזקת העכו"ם, בפני יהושע תמה דממילא בקרקע שאינו מחוסר גוביינא היא ברשות ישראל ולק"מ דלוה ע"מ למשכנו היינו אם ירצה אבל כל זמן שלא משכנו וקבל הקרקע בחובו רשות ביד הישראל לתבוע מעותיו וצריך להחזיק בה בחזקת גוביינא, ובזה מיושב ג"כ מה שדייקו התוס' דה"ל למימר אידי ואידי דמטא זימניה, ולפ"ז לא ק"מ דמעיקרא קאמר מטא זימניה היינו בהגיע זמן הוחלט, אבל הכא משני ענין אחר שלוה ע"מ למשכנו ולא משכנו, ואין שייך לומר מטא זימניה דלאו בזמן תליא מילתא רק שימשכנו בפועל ואפי' שהה זמן רב ולא משכנו לא הוחלטה לישראל עד שימשכנו והוא ענין אחר לגמרי ממטא זימניה דפירוש מטא זימניה שתוחלט לו ודו"ק:

בפירש"י ד"ה סיקריקון כו' שא קרקע זו או עבד זה והניחני עכ"ל. צ"ע דבכה"ג ה"ל למימר היה לו לפייס בדבר אחר דמנ"ל שרוצה דוקא בעבד, וי"ל דבפיקוח נפש לא דייקו כולי האי: בגמרא אמר ר' יהושע בן לוי המוכר עבדו כו' קונסין אותו עד מאה בדמיו וכו' המוכר בהמה כו'. לכאורה משמע דבחדא קונסין עד מאה, והרמב"ם פסק הן בעבד הן בשדה עד עשרה, וקשה הא ספיקא הוא וה"ל לפסוק דתפיסה מועיל על יותר מעשרה, מיהו בלא"ה קשה דבהך ספיקא כתב הרי זה ספק אם נשתחרר ואם תפס כדי דמיו לרבו כדי שיצא בהם לחירות אין מוציאין מידו, וקשה למה לא פסק דתפיסה מהני עד עשרה, ונראה דס"ל דבהא דלא הוי רק קנסא דרבנן מספיקא אין קונסין ואפילו תפיסה לא מהני, ומ"ש דתפיסה מהני עד כדי דמיו היינו משום כיון דספיקא הוא אין העכו"ם רשאי לשעבד בו וא"כ מה שלקח מן העכו"ם הוא שלא כדין לכן יכול לתפוס כדי דמיו שקיבל מן העכו"ם שיפדה את עצמו בהן מן העכו"ם, כן נראה לי ודו"ק:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה