גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ד - השולח · דף לו.
בגמרא דמדרינן ליה ע"ד רבים כו' כבר כתבתי ליישב מה שהקשו על הרמב"ם שכתב דמדרינן ליה עד"ר ופסק שצריך לפרט הנדר, ובגמרא משמע דאי צריך לפרט הנדר א"צ ע"ד רבים, ונראה ליישב עוד דבלא"ה כבר כתבתי דמשמע דסגי בפורט לשון שנדר, אלא דהתוס' כתבו בערכין דפורט שלא יהנה מאשתו פסולה, וכבר כתבתי דאינו במשמע דלשון פסולה אינו מעין הנדר, אלא די"ל בס"ד דקאמר למ"ד צריך לפרט הנדר ניחא די"ל דמשביעין אותו ע"ז כשיזכיר היתר הנדר יפרט בפירוש אשתו פסולה או דמדירין אותו על זה גופא שאם יתיר לו ולא יאמר בפירוש אשתו פסולה לא תועיל לו ההתרה ויהיה אסור כמקדם, והשתא כשבא להתיר לו הנדר אם לא יפרט אשתו פסולה לא הותר הנדר כלל ואם יפרט ויאמר שרוצה שיתירו לו הנדר שנדר אם לא יאמר אשתו פסולה יהיה אסור בה הרי זה עצמו פירוט הנדר, משא"כ אם אין צריך לפרט יוכל להתיר גם זה שנדר נדר ולא יפרט כלל רק שנדר הנאה מאשתו, וא"כ למסקנא ודאי ע"ד רבים עדיף: