אור ברסלב
גרש ירחים פרק ד - השולח › דף לה.

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ד - השולח · דף לה.

דף לד:

בגמרא מעשה באדם אחד כו' שהפקיד כו' והניחתו בכד של קמח כו' אמרה לי' יהנה כו'. לכאורה לא זו הדרך מוציאתו מידי חיוב הדינר דודאי הוי פשיעה מה שנתנתו בכד של קמח דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע, וא"כ היתה חייבת לשלם הדינר, וצ"ל שזה לא חשדה אפשיעה רק שלא נהנית ממנו, ובזה איפשר ליישב מה שהקשו' התוס' אמאי נענשה הא הויא אנוסה, ולפ"ז י"ל דבאמת לא היה לה לישבע כלל על זה שהרי הטעתו בשבועה זו דלפי האמת שפשעה היה לה לשלם הדינר וע"י מה שהטעתו שלא נהנית נפטרה ממנו א"כ עשתה שלא כהוגן לכן חל עלה עונש השבועה אחר שבשקר היתה דמ"מ נהנית דאישתרשי לה מקום דינר ודו"ק:

שם אלמנה שאני דבההיא הנאה דטרחא קמי יתמי. ויש לדקדק לפמ"ש הב"ש בסימן צ' ס"ק כ"ד ובר"ס צ"ו דא"צ לישבע שלא תפסה רק ע"י גלגול וע"כ עיקר השבועה שלא התפיסה צררי, וכן מוכח מדברי התוס' שהקשו דלימא אין אדם פורע תוך זמנו, א"כ מוכח דאין השבועה רק על שפרע לה מדעתו, א"כ קשה תישבע ע"ז לחוד שלא התפיסה צררי ובשביל חשד שלא תפסה מעצמה שמוריא היתירא הא שבועה זו אינה מוטלת עליה וא"כ אמאי תפסיד הכתובה בשביל חשש זה שאין חיוב שבועה זו עליה כלל רק ע"י גלגול, ונהי דאינה יכולה לישבע אגילגול מ"מ לא תפסיד ע"י זה, ואפי' בשבועה דאורייתא ס"ל לכמה פוסקים דלא אמרינן אגילגול מתשואיל"מ, וכ"ש בכה"ג וצ"ע:

ועיין פני יהושע שהקשה מה הועילו חכמים שתיקנו כתובה לאשה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אכתי יגרשנה ויטעון אישתבע לי ותפסיד, ולא ידעתי מקום לדבריו דאטו תקנת חכמים בשביל החשודות הא כל גרושה משביעין אותה וא"כ לא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ואם קשיא מחשודה על השבועה אטו תקנת חכמים בשביל החשודות, וגם בחשודה אטו משום שיכול לגוזלה תהיה קלה בעיניו להוציאה, גם י"ל כמ"ש הרא"ש בפ"ק דב"מ שמיד כשיגרשנה תתרה בו שאל יפרענה אלא בעדים וכשיטעון שפרע לה בעודה תחתיו י"ל דהוי תוך זמנו ואינו יכול להשביעה כלל שבועת אישתבע לי, אף דכתבו לעיל דכיון דתנאי ב"ד הוא י"ל דאתפסה צררי, איפשר דהיינו סמוך למותו אבל בגרושה לא חיישינן, גם אי שבועת נשבעין ונוטלין מתהפכת תוכל להפך עליו השבועה וגם תוכל להתרות בשעת נישואין שאל יפרענה אלא בעדים, גם מה שביקש לחלק בין שבועת אישתבע לי לשבועת פוגם, קשה לפ"ז מאי פריך בשבועות דף מ"א וכי מה בין זה לפוגם שטרו נימא דנ"מ בחשוד דבפוגם מפסיד ובאישתבע לי אינו מפסיד, מיהו זה יש לדחות די"ל דסמוך אמתני' דהפוגמת לא תיפרע אלא בשבועה משמע דבלא פוגם א"צ שבועה:

שם מזוני נמי לית ליך דאמר כו' התובעת כתובתה בב"ד אין לה מזונות. משמע דאע"פ שלא גביא הכתובה מ"מ אין לה מזונות וקשה על הב"ש בסימן צ"ג ס"ק י"ג שכתב אם לא פרעוה או שאין להם לשלם אינה מפסדת מזונות, וא"כ כאן שאין פורעין לה הכתובה למה תפסיד מזונות, ואיפשר לומר דרבה מספקא ליה שמא הלכה דמגבין הכתובה ע"פ נדר או שבועה חוץ לב"ד, לכן תפס טובת היתומים בשני הצדדין דירא לפסוק לה מזונות דשמא ראוי להגבות לה הכתובה וכן משום דמספקא ליה שמא אין לה כתובה לא יוכל להגבות לה הכתובה, ואין לומר תתפרנס כדי כתובתה כדאמרינן בכתובות פ' הנושא האשה שאמרה גרשני בעלי מתפרנסת עד כדי כתובתה, י"ל דכאן שלא הגבה לה הכתובה משום שלא ביקש להשביעה א"כ לא תוכל לגבות הכתובה מחמת שלא נשבעה ומזונות לא יתן לה דשמא הלכה כמ"ד דמדרין אותה או משביעין אותה חוץ לב"ד והפסידה מזונות, לכן אמרה כבי תרי דיינת לי ודו"ק וצ"ע:

ובזו יש להמליץ מה שאמרה הפכוה לכורסיה שהוא מדה כנגד מדה לפי שאתה מרכיב סברות הפוכות, כי כפי סברת רב דלא מגבי כתובה לארמלתא אין ראוי שתפסיד ע"י התביעה, אלא לפי סברת האומר שיש להגבות כתובה שפיר יש להפסידה מזונות, וכמו שאתה אזלת בתר איפכא שאפסיד מזונות וגם שלא אגבה הכתובה יהפכו לכורסיה ודו"ק:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה