גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ד - השולח · דף לה מהדו"ק
(העתק מכתבים ישנים שמעתא דנודרת מדף ל"ה)
נסתפקתי אם חכם יכול לעשות שליח להתרה דגבי בעל פליגי ר' יאשיה ור' יונתן שנאמר אישה יקימנו, ור' יונתן ס"ל בכל מקום שלוחו של אדם כמותו ואל יהי דבר זה זר בעיניך שמצינו בד"מ שליחותייהו עבדינן אף דמן התורה בעי מומחין כדלקמן דף פ"ח, ונבאר תחילה דברי הרא"ש שהם תמוהים ויש בהם סתירה בתחילה כתב אדר"ה וידורוה על דעת רבים ותירץ דהבעל יכול להפר ע"ד רבים, ולבסוף מסיק אע"ג דלענין דינא איתשיל והלכה כרב נחמן בדיני מ"מ י"ל למסקנא קאי על רב נחמן ג"כ דמדרינן לה עד"ר, וא"כ מוכח דס"ל בניסת ג"כ מדירין אותה עד"ר ומאי מהני הא הבעל יכול להפר, וגם הרי הטור פוסק כרב הונא, וכן פסקו כל הפוסקים, וכן ידוע מדברי הרא"ש גופיה שהביא דברי רב הונא, ולבסוף קאמר דהילכתא כרב נחמן בדיני:
ונראה ליישב דבלא"ה הקשו התוס' אהא דפריך ממתני' דנושא נשים בלא"ה תיקשי ליה אמתני' דהכא, וגם קושיא שנייה למה מייתי ותנא עלה, ולכאורה יש ליישב בפשיטות דאמתני' י"ל שפיר דמדרינן לה שלא תאכל ככר זה כקושיית התוס' ואוכלת הככר מיד וע"ז תו לא שייך דאזלא לגבי חכם כמ"ש התוס' לעיל, משא"כ במתני' דנקט שידור הנאה משמע דלא איירי בככר זה, אלא די"ל דילמא הכי פירושו שהוא מודר הנאה ממנה ג"כ על תנאי כגון שאמר קונם הנאתך עלי אם איני מגרשך ומניחין אותו ליהנות מיד שתושיט לו דבר וכדומה או שאוכל ממה שעשתה ונמצא שאם אינה מגרשה עבר למפרע, אלא דלכאורה לא מצי למיעבד הכי דהא איתא בנדרים באמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אסור לישן היום דבתצאה לא מזדהר, וא"כ כיון שמתנה לגרשה אסור בהנאתה מיד שהרי בתנאה לא מזדהר, מיהו הא ליתא דהא הכא מקשינן למ"ד א"צ לפרט והוא רב נחמן ורב נחמן ס"ל ישן היום, ולכן י"ל דמייתי עלה הך דנודר ועובד דמשמע שאינה שם דאשה בעזרה מנין, וא"כ ע"כ לא איירי שעובר מיד ופריך שפיר ליחוש דילמא אזיל לגבי חכם, מיהו לפ"ז קשה לכאורה מאי פריך לעיל ארב נחמן ניסת מיפר לה בעל נימא דמדירה בככר זה, מיהו י"ל כיון דבאמת קיי"ל כאמימר בנשבע על הככר ואכלה ג"כ נשאל עליו, וא"כ אכתי תיקשי ניחוש דאזלא לגבי חכם ושרי לה ולכן צריך לאוקמא ברבים, וכיון דבס"ד נדר שהודר ברבים אין לו הפרה ממילא לא צריך לומר דאיירי דוקא בככר זה, מיהו למסקנא דמסיק ברבים יש לו הפרה רק עד"ר והבעל יכול להפר גם עד"ר א"כ אי איפשר להדירה בניסת, וצ"ל באמת מדירין אותה שלא תאכל ככר זה עד"ר ואוכלת מיד בפנינו, וא"כ הבעל אין יכול להפר שהרי כבר אכלה וגם חכם אין יכול להפר כיון שהוא עד"ר והן הן דברי הרא"ש דלמסקנא שפיר מיתוקמא על דעת רבים והיינו מככר זה ובהא הוא דפליג רב נחמן אדר"ה:
אלא דלכאורה יש לסתור זאת דהא לכאורה יש ליישב קושיית התוס' מה שהקשו לרב הונא במאי דפריך וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם לישני דמדרינן לה עד"ר וחכם אין יכול להפר, ולכאורה יש לומר למסקנא דקיי"ל לדבר מצוה יש לה הפרה וגם קיי"ל דלאחר שאכלה כולה נמי נשאל עליה, וא"כ י"ל כיון דהחכם עוקר הנדר מעיקרו והרי הוא כאלו לא עבר מעולם, וא"כ גם עד"ר אם כבר עברה הוי דבר מצוה להפקיע האיסור למפרע וא"כ תבא לפני החכם ותאמר שנדרה עד"ר וכבר עברה על הנדר וא"כ הוי דבר מצוה ויתיר לה החכם, ואין לומר א"כ תיקשי לפי האמת ג"כ מאי משני צריך לפרט את הנדר מ"מ תבא לפני החכם ותודה על פרוטה אחת או פחות ויתיר לה החכם דהוי דבר מצוה, דהא ליתא דהחכם ידירנה מיד מכאן והלאה שאם נהנית יותר תידור ג"כ ממה שירצה או מאותו המין עצמו ולא יתיר לה עד שתקדים לידור אם נהנית יותר וא"כ לא תרויח, וכ"ז אינו רק אם צריך לפרט את הנדר, משא"כ אם אין צריך לפרט את הנדר גם ע"ד רבים אינו מועיל דתאמר לפני החכם שעברה ויתיר לה החכם וא"ש, אלא דמ"מ קשה קושיית הש"ס כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל, ואין לומר אין הבעל מיפר בקודמין דכשתינשא תלך אצל חכם ותודה בפרוטה אחת ויתיר לה החכם משום דבר מצוה, ואין לומר דידירנה מכאן והלאה שהרי אז יש לה בעל והבעל מיפר אפי' ע"ד רבים אע"ג דהא ליתא ומטעם שיבואר לקמן:
ובזה יש לעמוד על מ"ש התוס' נדירה שלא תאכל ככר זה, וכן קשה דפריך וליחוש ולר"א א"ש, ולכאורה דפתחו בתרתי וסיימו בחדא דלר"א א"ש, גם קשה קושיית מהרש"א מאי פריך לכי מינסבא מי"ל בעל ולפ"ז יש לפרש כך בכוונת התוס' דנדירה שלא תאכל ככר זה, אלא דלכאורה למאי דקיי"ל גם באכלה כולה נשאל עליה וא"כ אזלא לגבי חכם ושרי לה, מיהו קושיית התוס' אליבא דאמת דס"ל לר"ה צריך לפרט הנדר, וא"כ נדירה שלא תאכל ככר זה, וא"כ יש לפרש מ"ש וכן קשה בסמוך אין כוונתם להחליט הקושיא דודאי לא נעלם מדברי התוס' הא דקיי"ל באמת גם באכלה כולה נשאל עליה, רק שיעור כוונתם דבין למסקנא ובין לס"ד קשה דלמסקנא דצריך לפרט תיקשי נדירה אככר זה, ואפי' בס"ד דלא אסיק אדעתיה דצריך לפרט וא"כ היה איפשר לומר דלא מהני ככר זה דאכלה כולה ג"כ נשאל עליה, מ"מ חזינן מדפריך וליחוש ולא פריך בהאי לישנא כי לא ניסת נמי כיון דע"כ ידע דסמכה אהפרת חכם מדלא מדירין אותה בניסת אככר זה וע"כ דכבר ידע מהתרת חכם, אלא ודאי שלא ידע כלל מהתרת חכם, וא"כ אפי' תימא א"צ לפרט, מ"מ בס"ד דלא אסיק אדעתיה התרת חכם תיקשי ליה אמאי בניסת אין מדירין אותה נדירה אככר זה, וע"ז כתבו שפיר דלר"א א"ש דהבעל מיפר, והא דפריך דאזלא לגבי חכם היינו לפי האמת דקיי"ל גם באכלה כולה נשאל עליה ואתי שפיר:
ולפ"ז י"ל דודאי לא עלה ע"ד התוס' לפרש מתני' בככר זה דוקא, דא"כ איך שייך דנודרת ליתומים מה שירצו, אלא כוונתם דודאי מתני' דאיירי בלא ניסת מדרינן לה לעולם מאותו מין שירצו דעבדינן כל מאי דאיפשר למיעבד, אלא דלמה נפסידה כתובה בניסת הרי איפשר עכ"פ בככר זה, אבל לומר דמתני' איירי דוקא בככר זה זה דבר שלא עלה על הדעת, וגם מ"ש התוס' לקמן דאמתני' לא קשה ניחוש דאזלא לגבי חכם די"ל בככר זה לא עלה על הדעת דלא איירי באופן אחר דהא קתני מה שירצו רק דתרתי עבדינן לה דמדירין אותה ממין שקשה לה להזהר ממנו וגם נותנין לה מיד ממנו כדי שתעבור ונמצא שמרויחין אם יוודע להחכם לא יתיר לה ואפי' תימא שלא יוודע להחכם מ"מ הרי עבדה איסור בככר זה, אבל מתני' ודאי לא איירי בככר זה דוקא, ולהכי פריך שפיר לכי מינסבא מיפר לה בעל שהרי הבעל יפר לה בודאי כשתינשא, וא"כ שפיר פריך כי לא ניסת נמי ואין תועלת כלל בהדרה שלהבא, ואין מקום לקושיית מהרש"א:
אך מ"מ הסברא שכתבתי למעלה נכונה היא דכשתעבור יהיה לדבר מצוה, אלא דקשה כי לא ניסת נמי מאי מועיל שתפרט הנדר הא כי מינסבא מיפר לה בעל י"ל דהחכם יפר לה על תנאי אם לא נהנית יותר יהיה מופר ואם לאו לא יהיה מופר, ומיושב קושיית התוס' דלא מצי לאוקמא עד"ר די"ל שתלך לחכם ותאמר שעברה, ולכן צ"ל דצריך לפרט הנדר ויפר לה על תנאי, מיהו לפ"ז קשה על מ"ש לעיל להרא"ש דמדרינן לה על דע"ר מככר זה דאכתי למסקנא גם באכלה כולה נשאל עליה, וא"כ הוי דבר מצוה וישאל להחכם, ולכן י"ל דבלא"ה תמהו על מ"ש רמ"א בי"ד שגם בעד"ר בדיעבד הוי הפרה, ותמה הש"ך דבגמרא לא משמע כן וכוונתו דמאי מסיק דמדרינן לה ברבים הא בדיעבד הוי הפרה, וא"כ יעלים מן החכם שהודר ברבים ויתיר לה החכם, ולכן נראה דודאי הא דפליגי רב נחמן אמר אין צריך לפרט ור"פ ס"ל צריך לפרט משום מילתא דאיסורא, ורב נחמן ס"ל א"צ לפרט משום דדילמא גייז לדיבוריה, ונ"ל דפליגי בהכי דהא יש להבין למה הצריכו לפרט יפר החכם על תנאי אם איננו דבר איסור, וצ"ל דיש לחוש שמא יטעה ויסבור שאינו דבר איסור ובאמת הוא דבר איסור לפי דעת החכם ורב נחמן ס"ל דילמא גייז, וא"כ י"ל דזהו דוקא בסתם נדר שניתר בכל אופן, משא"כ בנדר שעד"ר שאין לו התרה רק לדבר מצוה וע"כ צריך לפרש שיבחין החכם אם באמת הוא דבר מצוה ממילא צריך לפרט הכל, ולהכי לא חייש רב נחמן למילתא דאיסורא דס"ל במילתא דאיסורא שהב"ד הדירוהו מסתמא מדירין אותו עד"ר, ואם הדיר בעצמו אין אנו אחראין דלו יהיה שלא נדר, ור"פ ס"ל שמא מעצמו נדר אמילתא דאיסורא שלא עד"ר, וא"כ לפי האמת דס"ל לרב נחמן בעד"ר צריך לפרט הנדר אין לחוש שתלך לחכם דהחכם לא יתיר לה רק על תנאי, ולפ"ז מוכח דיכול החכם להפר ע"י השליח דהא אמרינן בפ' המדיר דתנאה דלא מצי לקיומיה ע"י שליח לא הוי תנאה, וא"כ איך יוכל החכם להטיל תנאי בהתרה, אלא ודאי יכול החכם לעשות שליח להתרה, ועיין בנדרים דף ח' ע"ב בר"ן:
והרמב"ן בחידושיו לב"ב פ' יש נוחלין כתב ג"כ הא דנדרים חלין על תנאי היינו משום דלא אמרינן האי כללא בדברים שבין אדם לעצמו כי אם במה שבין אדם לחבירו, ועוד כתב שיכול לומר הריני נזיר על דעתך כשתאמר שאהיה נזיר וכל זה לא שייך בהפרת חכם, וא"כ מוכח כמ"ש, מיהו דברי הטור עדיין אינן מיושבין דה"ל לפסוק כרב נחמן, וכמ"ש הרא"ש, אך י"ל בפשיטות דודאי להך גירסא דגרס הלכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה י"ל בפשיטות דאין הלכה כרב נחמן כיון דהוא דלא כאמימר ואנן קיי"ל כאמימר, ולא בא הרא"ש לומר אלא שגם לפי גירסא זו י"ל דרב נחמן מודה בזה, משא"כ לגירסא הראשונה א"צ לזה כלל ואם כן פסק הטור שלא להוציא ממון מן היתומים: אמנם כן איפשר לומר לכאורה דבלא"ה יש ליישב קושיית התוס' שהקשו לרב הונא ידירוה עד"ר, ולכאורה י"ל דרב הונא לשיטתיה אזיל דס"ל בנדרים דף י"ז אמתני' דיש נדר בתוך נדר דדוקא באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר מיגו כו', משא"כ באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום לא חל הנדר השני על הראשון, א"כ מיושב לכאורה קושיית התוס' דידירוה עד"ר דיש לחוש שתאסור על עצמה בנדר מעצמה מה שידירוה בב"ד וא"כ לא חל הנדר שעל ד"ר כלל ואחר שתדור יפר לה הבעל הנדר הראשון ונמצא שלא יהיה עליה נדר כלל, ואין לומר דכשתפר הראשון יחול השני כדאמרינן התם בנשאל לחכם על הראשון חל השני דזה אינו אלא בהתרת חכם דעוקר הנדר מעיקרו, משא"כ בבעל דמיגז גייז ולא נעקר מעיקרו לא יחול השני בשום אופן, וא"כ לא מצינן להדירה עד"ר, ובזה יש להבין למה ניסת אין מדירין אותה ומפסדת הכתובה דמיפר לה בעל תגבה הכתובה ונשביע הבעל שלא יפר לה דנדר לא שייך ע"ז דהוי דבר שאין בו ממש, ואין לומר שילך לחכם דהא צריך לפרט הנדר לרב הונא, אלא דיש לומר שמא כבר נשבע שיפר לה ואין שבועה חלה לבטל את המצוה וא"ש, אלא דקשה נדירו שאם יפר לה יאסר בכל פירות, ואם כן אינו מיפר שאם יפר יאסר בכל פירות ולגבי בעל לא שייך לומר שנדר קודם דא"כ יאסר מכח נדר הראשון, ואין לומר שישאל אח"כ על נדר הראשון אפי' לרב נחמן דס"ל א"צ לפרט הנדר מ"מ כשישאל על הראשון יחול השני וכ"ש לר"ה דס"ל צריך לפרט הנדר:
מיהו י"ל לדידן דקיי"ל גבי קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא מזדהר, א"כ א"ש דאין אנו יכולין להדירו לאסור מכל פירות אם יפר דא"כ יאסר מעכשיו אף כשלא יפר, מיהו לרב נחמן לשיטתיה דס"ל יישן היום דבתנאה נמי מזדהר א"כ מצינן לאדוריה על אכילת פירות בתנאי אם יפר לה ועכשיו מותר בפירות דבתנאה נמי מזדהר, אלא דרב נחמן ס"ל אין צריך לפרט הנדר ואיכא למיחש דאזיל לגבי חכם ושרי ליה, מיהו לפ"ז י"ל למסקנא דס"ל לרב נחמן בעד"ר אין לו התרה א"כ שפיר מצינן לאדורי' עד"ר ואין לו התרה, ואין לומר שמא כבר נדר מקודם דלגבי בעל לא מהני זאת שהרי אם ישאל על הראשון יחול השני שעד"ר ואין לו הפרה, מיהו יש לומר דבאמת למסקנא דמסיק עד"ר אין לו הפרה י"ל דמדרינן לבעל עד"ר שלא יפר לה, וא"כ דברי הרא"ש נכונים דודאי בס"ד שפיר קיי"ל כרב נחמן בדיני דלענין דינא איתשיל והלכתא כרב נחמן בדיני, ואי ס"ל לרב נחמן ברבים אין לו הפרה ראוי לפסוק כוותיה, מיהו למסקנא י"ל דגם לרב נחמן מסיק דמדרינן ליה עד"ר דלאשה לא מצינן להדיר עד"ר דהבעל מיפר גם עד"ר כמ"ש הרא"ש, וצ"ל דמדרינן לבעל שלא יפר עד"ר, וזהו דוקא לרב נחמן לשיטתיה דס"ל בתנאה נמי מזדהר ויישן היום, משא"כ לדידן דהתם לענין איסורא לא קיי"ל כרב נחמן גם בהא לית הילכתא כרב נחמן שפיר פסק הטור לשיטתיה דלא כרב נחמן דלמסקנא דלרב נחמן מסקינן דמדרינן ליה עד"ר לא קיי"ל כוותיה, ומ"מ מוכח הדין דהבעל מיפר עד"ר דאל"כ נדיר האשה עד"ר ולדידן ל"ל שמא כבר נדרה דאנן קיי"ל יש נדר בתוך נדר ודו"ק (ע"כ):