גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ג - כל הגט · דף כו:
בגמרא ר' שבתי אמר חזקיה משום קטטה ור"מ היא וקשה א"כ בשטרות למה צריך להניח ולא שייך למיגזר אטו גיטין דבגיטין גופא משמע דבדיעבד כשר דהא אפי' מצאו באשפה כשר וחששא דקטטה רחוקה היא ולא שייך לפסול טפי ממצאו באשפה, ואיפשר לומר כיון דהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת, כדאיתא באה"ע סימן י"ז ובמקום קטטה אינה נאמנת א"כ יש לחוש שע"י זה יסובב קטטה ביניהם כי תעלה חמתה באפה ותאמר גרשתני והקטטה לא תהיה נודעת ותפקיע עצמה מבעלה ע"י זה לכן פסול אפי' דיעבד וגזרינן שטרות אטו גיטין וצ"ע, ויותר נראה דס"ל בשטרות הטעם משום מיחזי כשיקרא שכתוב בשטר פלוני לוה ועדיין לא לוה כלום, אבל בגט לא שייך מיחזי כשיקרא שאינו מעיד על המעשה רק על נוסח הגט וספר כריתות ואינה מגורשת עד שיבא לידה לא שייך ביה מיחזי כשיקרא כ"כ, מיהו לקמן משמע דגם בגט שייך מיחזי כשיקרא דהא דייק ממצאו באשפה דלא חיישינן למיחזי כשיקרא וצ"ע:
שם וזריק ליה ניהלה ומעגן. עיין ברשב"א שיהיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה, וכן עלה בדעתי בהשקפה ראשונה, וי"ל עוד מחמת שאינה מרוצה בגט כשהוא פתאום דרכה לכפור בגט א"כ שויתיה אנפשה חתיכה דאיסורא והוי כאומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך וכאן דאיכא עדים שנתן לה גט רק היא שויתיה חתיכה דאיסורא לא יתרצה ליתן גט שנית ותוכל לבא לידי עיגון:
בפירש"י ד"ה לא שנא מן האירוסין כו' צריך לכתוב זמן כשר ולא מוקדם עכ"ל. לכאורה קשה דה"ל לרש"י לפרושי בפשיטות לא יכתוב זמן כלל בארוסה ולא יצטרך לשייר מקום הזמן ונראה דמשמע ליה לרש"י דאם לא יכתוב זמן כלל א"כ יש לחוש שמא אחר שתינשא לאחר כשתצטרך להביא גיטה מאחר שהיתה בחזקת אשת איש אם לא יהיה כתוב בו זמן כלל יהיה לעז שנתגרשה בגט פסול דשמא ישתכח הדבר שנתגרשה באירוסין, אבל אם כתוב בו זמן אם ישתכח שהיתה ארוסה גם הקדימה תשתכח וליכא למיחש למידי, והא דלא אמרינן דתיקנו זמן פן תינשא לאחר ויאמר שנשאת באיסור שעכשיו גירשה אחר נשואין י"ל להא לא חיישינן כיון שאין זמן בגט כלל, אבל כיון שתיקנו זמן בנשואה א"כ כשישתכח שנתגרשה מאירוסין יאמרו שנתגרשה בגט בלא זמן כן נ"ל בפירש"י, ובעיקר הסוגיא ותוס' תמצא מפורש בספרי גט מקושר דף נ"ו בארוכה, ומ"מ אין זה מוכרח דאדרבה כשיראו שאין זמן בגט יש לתלות טפי שחתמו עדים על גט ארוסה משנאמר שחתמו על גט פסול, ועיין בסמוך:
בתוס' ד"ה קפסיק כו' הא דלא דייק לעיל כו' עכ"ל. דברי התוס' דחוקים, ולענ"ד נראה דבלא"ה צריך להבין מאי קדייק על שצריך להניח מקום הזמן אפי' בארוסה, וקשה הא ממילא צריך להניח שמא לא יזדמן לו גט ארוסה, וצ"ל דמתני' קאי אהנהגת הסופר להכין לו טופסין לעת שיצטרך ואצל סופר שכיחי גיטין טובי הן ארוסות הן נשואות, נמצא לפ"ז אם בארוסה א"צ זמן איך פסיק ותני להניח מקום הזמן הא בארוסה א"צ זמן רק בשביל גיטין של נשואות צריך זמן א"כ יש לו לכתוב מקצתן עם זמן ומקצתן בלא זמן וה"ל למיתני צריך להניח במקצת גיטין מקום הזמן בשביל גיטי נשואות, אלא ודאי משמע דליכא שום מציאות שיכתוב טופס עם זמן ופריך שפיר קפסיק ותני, אבל לעיל נכתב ביום לאו מילתא דפסיקא הוא די"ל היינו היכא דבעי זמן, ועפ"ז איפשר להבין כוונת רש"י שפירש משום מוקדם כמ"ש בסמוך, ולפ"ז י"ל דודאי אין דקדוק כ"כ על שלכתחלה יכתוב גם בארוסה זמן כשר דמה לו לחלק בין ארוסה לנשואה, אלא דסמיך אדלעיל דקפסיק ותני דמוקדם פסול אלא דאדלעיל לא מצי לדייק די"ל דוקא היכא דבעי זמן מוקדם פסול, והשתא דמוכח מכאן דעכ"פ לכתחילה כותב זמן בארוסה א"כ ממילא דנכתב ביום מוקדם פסול אפי' בארוסה כיון דבעי זמן ממילא מוקדם פסול דעכ"פ קפסיק ותני דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול מיהת היכא דבעי זמן, כן נ"ל ודו"ק:
ונראה שדברי רש"י מוכרחים דאם הכוונה שלא יכתבו זמן כלל בגט ארוסה לא הוה משני הש"ס גזירה שיאמרו גיטה קודם לבנה דבאין בו זמן לא יאמרו כן, מיהו אין זה מוכרח דכיון שיראו שאין בו זמן ידעו שנתגרשה באירוסין, וכמ"ש בספרי גט מקושר דף נ"ו ע"ד, וע"ש באריכות בסוגיא ובפירש"י ותוס':
בד"ה הכא כו' וא"ת ור"פ מ"ש דנקט אשרתא כו' עכ"ל. למאי דפרישית לעיל במשנה ליישב פירש"י דלת"ק אי איפשר לגזור בטופס משום מיחזי כשיקרא כיון שכשר בגט, וא"כ בשאר שטר בתורף בלא"ה צריך להניח גזירה שטרות אטו גיטין לת"ק דמתני' ובטופס שכשר בגיטין כשר גם בשטרו' ולא נקט רק באשרתא דלא שייך בה גזיר' אטו גיטין:
ואיכא למידק לרב פפי תיקשי מתני' דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו אמאי הא מיחזי כשיקרא, ודוחק לומר דס"ל כרב אסי דאיירי בשטרי הקנאה ולפירש"י משתעבד בין ילוה בין לא ילוה ולא שייך מיחזי כשיקרא דזהו דחוק, ועוד דלשיטת הרי"ף דבעינן מטא לידיה א"כ תיקשי הא מיחזי כשיקרא, וי"ל דלא שייך מיחזי כשיקרא רק כשאין הדבר חל מיד אבל אי עדיו בחתומיו זכין לו או בשטרי הקנאה שהשיעבוד חל מיד אם ילוה אח"כ לא שייך מיחזי כשיקרא דעכ"פ הלוה משתעבד ע"י זה אף שכותבין פלוני לוה מפלוני, ואיפשר דס"ל לר"פ דטעמא דת"ק דמתני' דצריך לשייר היינו משום מיחזי כשיקרא ולא משום דגזר שטרות אטו גיטין ומתני' דכותבין שטר ללוה כר"א אתיא:
ובזה יש ליישב מה שפסק הרמב"ם לענין טופסי גיטין כת"ק ואפ"ה לא הביא הך דבשטרי הלואה צריך להניח מקומות שמבואר במשנה, ולפי"ז י"ל כיון דרב פסק כר"א, והש"ס דייק כן מרב נחמן ור' יוחנן, מוכח דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן א"כ כיון דלר"פ משמיה דרבא ע"כ טעמא דת"ק משום מיחזי כשיקרא וא"צ לומר דת"ק ס"ל גזירה שטרות אטו גיטין רק משום מיחזי כשיקרא ובהא פסקינן כמ"ד למיחזי כשיקרא לא חיישינן, אבל בהך דגזר ר"א טופס אטו תורף בגיטין לא קי"ל כוותיה דבהא הלכה כרבים שהתירו מפני תקנת הסופר, ואף דרב פסק כר"א הא ר"פ משמיה דרבא דבתראה הוא הלא פסק כת"ק ונהי דבהא לא קיי"ל כוותיה דלא חיישינן למיחזי כשיקרא כדמוכח מר"נ ור"י מ"מ בהא דפסק כת"ק עכ"פ לענין טופסי גיטין קיי"ל כת"ק, כן נראה לי, ודוק היטב: