אור ברסלב
גרש ירחים פרק ג - כל הגט › דף כו.

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק ג - כל הגט · דף כו.

דף כה:

במשנה הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש וכו'. לכאורה קשה לדברי רבינו יואל שהביא במרדכי ובהג"א דאפי' לא כתב שם האיש והאשה כלל כשר, וא"כ למאי דמוקי בגמרא כר"א דאמר עדי מסירה כרתי למה יצטרך להניח שם האיש והאשה אפי' לא כתבן לשמן נמי יהיה גט דע"י עדי מסירה הוי גט אפי' אין כתובין השמות כלל, וצ"ל דאף דבלא כתב השמות כלל כשר מ"מ בכתב השמות שלא לשמן ודאי פסול גם לשיטתו, ואיפשר דבטל נמי הוי וכמ"ש בספרי גט מקושר דף נ"ו ע"ד בישוב דברי רבינו יואל מהך דלעיל דף כ' בס"ת וע"ש:

שם שטרי מלוה צריך שיניח כו'. פירש"י גזירה אטו גיטין, ולכאורה י"ל דלא ניחא ליה ללוה לכתוב עליו שהוא חייב וגם המלוה איפשר לא ניחא ליה שלא להשביע עצמו, ואיפשר דקשיא למה צריך מקום המעות, אלא ודאי כל שהוא עיקרו של שטר נקרא תורף ושייך למיגזר ביה אטו גיטין, ובאמת קשה למה יצטרך להניח מקום המעות, ואיפשר לומר דבסתמא נותן לו מטבע של מקום שנכתב השטר ושמא ילוה לו מטבע אחרת ויצטרך לפרש המטבע לכן צריך להניח מקום המעות וגם על מקום השדה קשה ג"כ, ולמאי דפרישית ניחא דלא ניחא ליה לכתוב שטר שמוכר שדותיו, אבל מפירש"י משמע משום גזירה דכל שהוא תורפו של שטר גזר אטו גיטין, ועמ"ש ע"ב בגמרא ודו"ק:

בתוס' ד"ה ר' אלעזר כו' פי' בקונטרס ובלבד שיניח כו' וקשה לר"י כו' ועוד כו' עכ"ל. ליישב פירש"י אמרתי בהשקפה ראשונה דמודה רש"י דבטופס לא שייך מיחזי כשיקרא, ומ"מ פריך שפיר אר"פ דהא ר"א ס"ל בגיטי נשים אפי' טופס פסול דגזרינן טופס אטו תורף וא"כ כיון דר"פ ס"ל דבאשרתא פסול א"כ אם איתא דבשטרות מיחזי כשיקרא פסול כי היכי דגזר בגיטין טופס אטו תורף יש לגזור גם בשטרות ולא היה לו להתיר אפי' טופס בשטרות כיון דתורף פסול אפי' בדיעבד, אלא ודאי ליתא לדר"פ ובתורף נמי לא מיפסל משום מיחזי כשיקרא, והשתא תו לא קשיא מרבנן לר"פ די"ל ודאי בטופס שהתירו לא שייך מיחזי כשיקרא, ואין לומר נגזור תופס אטו תורף דהא רבנן אפי' בגיטין דהתורף מן התורה לא גזרו טופס אטו תורף כ"ש בשטרות ובטופס לא שייך מיחזי כשיקרא, וקרוב לזה מצאתי בתומים ר"ס מ"ח:

עוד נ"ל דודאי בטופס נמי שייך מיחזי כשיקרא דהא כתב לוה ועדיין לא היה ההלואה בעולם, אלא דמ"מ לא תיקשי מת"ק דת"ק כיון דמכשיר בטופסי גיטין משום תקנת סופר אם כן לא שייך להחמיר בשטרות טפי מגיטין דבעינן לשמה לכן הכשירו בכולן ולא מקשה רק מר"א דס"ל דבגיטין אין לכתוב ולא ס"ל התקנה א"כ קשיא למה נקיל בשטרות כיון דהוא מיחזי כשיקרא, אלא ודאי לא חיישינן למיחזי כשיקרא, והא דאין כותבין תורף בשטרות היינו גזירה אטו גיטין, ולק"מ על פירשי:

אלא דקשה כיון דבגמרא מסיק וליתא לדר"פ מדאמר רב נחמן לר"מ אפי' מצאו באשפה כשר ואפי' רבנן לא פליגי רק בגיטין א"כ משמע דבשטרות כשר מצאו באשפה והא ס"ל לרש"י דגזרינן תורף דשטרות אטו גיטין, וכן בהא דדייקינן בלוה בו ופרעו טעמא דנמחל שיעבודו אבל למיחזי כשיקרא לא חיישינן משמע דכל השטר כשר, ונראה דס"ל לרש"י דלא גזרינן שטרות אטו גיטין רק לכתחילה אבל בדיעבד כשר לכ"ע אפי' בתורף רק לכתחילה צריך שיניח, לכן במצאו באשפה כשר לר"מ דלדידיה לא שייך למיגזר שטרות אטו גיטין, אבל לרבנן לא גזרינן רק לכתחילה ובדיעבד כשר, ואיפשר אם כבר כתבו הסופר לא פסלינן ליה רק לכתחילה אין לכתוב, מיהו לשון ר"י פוסל משמע אפי' בדיעבד פסול משום דגזרינן שטרות אטו גיטין ודו"ק וצ"ע, ועיין ברא"ש דמשמע גם לר"י פוסל היינו לכתחילה, וקשה הא ר"י ס"ל לעיל כ"א ע"ב גבי מחובר דר"י פוסל עד שיהיה כתיבתו וחתימתו בתלוש, ולמאן דמוקי בשייר מקום התורף א"כ משמע דר"י פוסל במחובר אפי' בטופס משום דגזרינן טופס אטו תורף א"כ כ"ש בטופסי גיטין דאיכא למיגזר טופס אטו תורף וצ"ע:

בד"ה חוץ כו' אין לומר בשיחרורי עבדים כו' עכ"ל. והרשב"א כתב דהיינו הך כיון דכאן פסול משום דגזרינן טופס אטו תורף ה"ה נמי בשיחרור, ותימא על התוס' דלעיל דף ט' ע"ב כתבו התוס' גופייהו כן לענין מחובר דמחובר דטופס אע"ג דהוא דרבנן מ"מ עיקר מחובר דאורייתא, ואיפשר דאין כוונת התוס' לעשות קושיא מזה דפשיטא דיש לדחות, אלא שנקשר לדבריהם דבסמוך דקשיא להו לפי פירושם דר"א מכשיר בשטרות אפי' בתורף א"כ קשה מאי פריך בגמרא והא כי כתיב לה לשמה אתורף דילמא באמת קאי אתורף, וע"ז כתבו דאין לומר דגם בשיחרורי עבדים פסול דא"כ ה"ל למימר כדברי ר"א בארבע, והשתא ס"ל להש"ס דבכה"ג ה"ל למיתניי' ולא דמי למחובר, דאף בטופס דרבנן לא שייך למיתנייה דהא ודאי הא פשיטא דאין כותבין במחובר לכתחילה דמהיכא תיתי לכתוב במחובר דאפי' לר"מ דס"ל דמצאו באשפה כשר משמע לעיל דס"ל דאין כותבין במחובר וליכא שום רבותא לר"א דס"ל ע"מ כרתי דאפי' לר"מ גזרינן אטו חתימה דל"ל לכתוב במחובר ואין כאן רבותא כלל, אבל בהך דטופסי גיטין דת"ק מתיר מפני תקנת הסופר א"כ איכא רבותא לר"א דלא ס"ל התקנה ואוסר לכתוב טופסין ואינו מוכרח שיגזור הן בגיטין הן בשיחרור, דאיפשר דאין כותבין טופס היינו בגיטי נשים דשכיחי טובא גזרו אבל שיחרור דלא שכיח כ"כ דהמשחרר עבדו עובר בעשה איפשר דלא גזרו, וכיון דאינם שוין לגמרי שפיר ה"ל למיתנינהו, אלא ודאי באמת לא גזר ר"א בשיחרור וא"כ פריך שפיר לקמן דס"ל דר"א איירי בתורף שפיר ה"ל למיתני דשוין עם שיחרורי עבדים והא דאין לכתוב תורף בשניהם נמי הוי רבותא דמהא פשטינן בזבחים דסתמא פסול, אלא ודאי כיון דלא שוין לענין טופס לא שייך לומר דשוין ודו"ק, מיהו למסקנא דלעיל דמסיק דמידי דאיתיה בקידושין לא קתני א"כ אין הוכחה משם מדלא נקט תורף דתורף איתא נמי בקידושין, לכן צ"ל בפשוט דבין בגיטי נשים בין בשיחרורי עבדים איכא רבותא דטופס פסול עכ"פ, משא"כ במחובר למה יכתוב על מחובר ומילתא דפשיטא היא אם אין כותב התורף למה יכתוב הטופס על מחובר דאפי' לר"מ אינו כותב על המחובר כיון דצריך לחתום בתלוש, וכן משמע בגמרא דאמר בדין הוא אפילו טופס לא לכתוב משמע דפשוט שאין לכתוב טופס רק מפני תקנת הסופר א"כ במחובר פשיטא שאין לכתוב ודו"ק:

בגמרא אבל סיפא דקתני שאין קיום הגט אלא בחותמיו אימא ר"מ היא. אע"ג דבפ"ב דעדיות איתא נמי להאי לישנא ושם לא נזכרה הרישא דהכל כותבין אפי' חרש שוטה וקטן מ"מ י"ל הכא דנישנית במקומה קאי ארישא נמי וכן נראה מפירש"י, אך מה שדחק רש"י לר"א משום דרוב עדי מסירה הם חתומים בו כבר כתבתי לעיל דף כ"ג דיש לפרש בפשיטות שאין קיום הגט אלא בחותמיו דהיא כותבת הגט ולא תוכל לומר מגורשת אני ע"פ הגט שאין קיום הגט אלא בחותמיו ובלא חתימות אינה נאמנת שניתן לה בעדי מסירה, ולהכי בפ"ב דעדיות יהיב הך טעמא נמי אשובר:

בתוס' ד"ה אבל כו' תימא דבספ"ב כו' עכ"ל. לענ"ד לא קשה מידי דקשיא לן אלישנא דאמר כאן הודיעך שאין כח לשמה משמע כוונתו דהודיעך בסתם משנה שאין כח לשמה ומשמע דלהורות בא דס"ל לרבי שסתם המשניות כר"מ, ואם איתא דמשנה דאין כותבין כר"א מאי הודיעך דקאמר מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא, אלא ודאי ס"ל לר' יוחנן כולהו סתמיות הם לר"מ שאין כח לשמה לכן פריך שפיר, ומשמע דלהך מ"ד גם מתני' דהכא כר"מ ויחידאה פליג עליה ר"א וא"כ פריך שפיר, אבל לשמואל מצינן למימר שפיר דאף דסתמא קמא כר"א מ"מ הך סתמא כר"מ ולק"מ, כן נ"ל לולא דברי התוס':

בד"ה מפני התקנה כו' מקום הזמן דתנא ברישא כו' עכ"ל. לענ"ד ודאי עיקר הקפידא שלא יצטרך לכתוב הזמן בארוסה, וכמ"ש בספרי גט מקושר דף נ"ו ע"ד ע"ש, וא"כ למאן דמוקי לקמן כר' מאיר ומשום קטטה א"כ ודאי בדיעבד כשר הגט דהא אפי' מצאו באשפה כשר, ועיקר הקושיא אי מוקמינן כר"א דלעיכובא צריך להניח י"ל דמשמע ליה גם בארוסה כן, אם כן ע"כ צריך לפרש מעיקרא טעמא דמפני התקנה אי שייך לאקשויי הך קפסיק ותני ודו"ק:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה