גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק ב - המביא גט · דף יח:
בתוס' ד"ה חיישינן כו' וכן כי אמר לעשרה חתומו כו' עכ"ל. ר"ל בדריב"ל לקמן דפריך מריש לקיש שלא הכשיר מכאן ועד עשרה ימים אלמא אפי' חתמו חיישינן שפייס, מיהו קשה הך דבסמוך דאמר ריש לקיש שכולם משום עדים מאי נ"מ הא אי אפי' משום תנאי מ"מ חיישינן שפייס לריש לקיש, וי"ל דאי הוה משום תנאי כבר נגמר הגט ולא הוה חיישינן שפייס, והא דלא קאמר נ"מ דמשום עדים חיישינן שפייס היינו משום דלר' יוחנן אפי' לא נגמר לא חיישינן שמא פייס, לא שייך נ"מ בין ר' יוחנן לריש לקיש כיון דלר' יוחנן אפי' אי הוה משום עדים לא הוה חיישינן שמא פייס, מיהו צ"ע לר' יוחנן למה לא ניחוש לפיוס כאן משום דקלא אית ליה, ולקמן גבי אי לא אתינא, וכן בפרק מי שאחזו פריך דניחוש שמא פייס, מיהו בהך דהכא י"ל כיון שלא הטיל שום תנאי לא חיישינן שפייס, מיהו לקמן קשה כיון דשנים משום עדים וכולן משום תנאי ניחוש שמא פייס, וצ"ל דדוקא תנאי שהוא בהמשך זמן חיישינן שמא פייס, אבל בהך דאיפשר שיתקיים מיד לא חיישינן לר' יוחנן שמא פייס, ועיין בספרי גט מקושר דף ע' באריכות גדול ביאור השיטות בזה באריכות ותמצא נחת, את כל ונוכחת.
בד"ה שמא פייס פי' בקונטרס כו', כבר בררתי שיטת רש"י בספרי גט מקושר, עיין שם:
בא"ד ואור"ת דשמא פייס דהכא כו' שמא פייס וביטל שליחותם עכ"ל. הרשב"א בחידושיו כתב על זה שתירצו הקשה בקשה ממנו דאיך רמיזא בכאן דמיירי ע"י שליח, ועמ"ש בספרי גט מקושר, ויש ליישב עוד, והוא דר"ש אמר כל הגיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים, ויש להבין דהא מ"מ חיישינן לאיחלופי וא"כ ראוי לחוש גם במוקדם לאיחלופי כדחיישינן בכמה דוכתי לעיל דף י"ו ע"ב ובסוגיין גופא בחתם קרוב בתחלה, אלא נראה דלענין מוקדם לא שייך לגזור בגיטין אטו שטרות דגיטין הבאים ממדינת הים ע"כ מוקדמין הם ולא סגי בלאו הכי כיון דבבא ממדינת הים כשר גם כאן כשר, והשתא כיון דבגט ע"י שליח אי איפשר להכשיר במוקדם בין כתיבה לנתינה היכא דשייך חששא דפיוס א"כ ממילא אין להכשיר אפי' נותנו בעצמו:
בגמרא ור' יוחנן אמר אפי' מכאן ועד עשרה ימים. בספר פני יהושע דחק למצוא נ"מ לרוב פוסקים דלא קיי"ל כר"ש א"כ מאי נ"מ בהך פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש אי חיישינן שמא פייס, ובאמת נראה בפשוט לפמ"ש לעיל דבהך דאמר לעשרה גופיה שייך שמא פייס וכמ"ש התוס' לעיל כדפריך לקמן מדריש לקיש הא אמר מכאן ועד עשרה ימים לא והיינו משום שמא פייס, א"כ י"ל גם לר' יוחנן דס"ל משום תנאי מ"מ באמר בפירוש משום עדים יש לחוש לפיוס דבאמר בפירוש ר' יוחנן מודה לריש לקיש דכולן משום עדים, כמ"ש באה"ע סימן ק"ך סעיף יו"ד וא"כ יש לחוש לפיוס לריש לקיש, ולר' יוחנן לא חיישינן לפיוס, מיהו אין זה מספיק דהא פסול משום מוקדם וי"ל אי כשר ע"י שליח אין לחוש למוקדם לכמה פוסקים א"כ נ"מ ע"י שליח, ולהפוסקים דמוקדם ע"י שליח נמי פסול, איפשר לומר דגם אם נימא משום תנאי מ"מ שייך פיוס שאכתי לא נגמר הגט ושייך פיוס לריש לקיש, והא דקאמר לריש לקיש משום עדים משמע דמשום תנאי הוי כשר י"ל דאיירי בנתן לה נאמנות דחשש פיוס ליכא וחששא דמשום עדים איכא וניחא הכל ודו"ק:
שם היכי דמי אי דלא אמר כולכם. כתוב בספר פני יהושע מכאן יש לדקדק על מה שאמר הש"ך בח"מ סי' ל"ו ס"ק ט"ו דאפי' היכא דאמר לחבורת אנשים שחתמו שנים מהם ונמצא ביניהם קרוב או פסול נתבטל כל העדות, א"כ גם כאן יתבטל כל העדות אפי' לא אמר כולכם ע"ש, ואני לא ראיתי בש"ך שיאמר על ציווי לחתום, ולפענ"ד לא שייך הך דינא שנחלקו הש"ך עם הסמ"ע וכן הדין שצריך להוציא הקרובים אלא אם הזמין עדים לראיית מעשה כגון לראות איזה קנין או הלואה דמשעת ראיה מיד ה"ל עדים ופוסלין הקרובים, והא גופיה חידושא הוא שיוכל לסלקן בברירתו מתורת עדים דמ"מ העדות על פי הראיה והרי גם הקרובים ראו גם הם כמו הכשרים ובמה יובדלו הכשרים מן הפסולים אטו בדידיה תליא מילתא, אבל בדבר שמצוה לחתום כרצונו אין כאן עדות כלל רק שמצוה לחתום ומסתמא דעתו אכשרים, ועיקר העדות היא החתימה עצמה וכל זמן שלא חתמו לאו כלום הוא ואינו מזיק הצירוף כלל רק אם נצטרפו לחתום וחתמו דאז עיקר קיום העדות, וכן באמר כולכם לר' יוחנן שנתכוין שהכשרים יהיו לשם עדים והפסול משום תנאי אין כאן צירוף כלל דמסתמא דעתו שהפסולים לא יחתמו בשביל עדים ואין רשות בידם לחתום בלא ציווי הבעל דין ומה שחותמין בלא ציווי אינו צירוף כלל שהרי בידו להחתים איזה עדים שירצה, וכיון דנתכוין מסתמא לשום תנאי חתימתן לענין עדות לאו כלום שאין יכולין לחתום בלא ציווי המצוה וכל שלא פרטן לשום עדים אין יכולים לחתום משום עדים, לכן לא נצטרפו כלל אם לא שציוה לכולם לחתום משום עדים, אבל ראיית העדים דלא תליא ברצון הבע"ד דמה שרואה הוא עד עליו ממילא א"כ שפיר י"ל דאם הזמינם בערבוביא כל שלא הוציאן מן הכלל בפירוש לא נפקי מתורת עדים, דאפילו הוציאן בפירוש אין טעם ברור לסלקן והבו דלא לוסיף עלי', ואפי' אם נימא בשטר שציוה לחתום סתם וחתמו כשרים ופסולין שהפסולין מבטלין י"ל היינו דוקא בשטר שהוא לראיה על חוב או על מכירת שדה י"ל שמ"מ כולם עדים, אבל בגט אשה שאין כוונת ציווי החתימה לראיה רק להכשירו של גט והגט תלוי ברצון הבעל מי שבירר לו לעדי חתימה שעל ידיהן יהיה גט כורת, אין כוונתו כלל על הראיה רק על הכשירו של גט שצריך עדים ועל זה הוא שמצוה לעדים שרוצה שעל ידם יוכשר הגט לכריתות בינו ובינה, ושורת הדין שצריך עדים על הגט, מ"מ אותן שאינו רוצה לעדים רק לתנאי אינם עושים הכריתות כלל ולא נצטרפו אלו עם אלו כלל שהרי אין כח בידם לעשות כח הכורת בגט כיון שלא ציוה להם הבעל על ככה, ואם לא נתכוין להם לעדים אין כח הכריתות רק ע"י אותן שהם משום עדים ואמרינן שלא נתן כח הכריתות רק לשנים משום עדים והשאר משום תנאי, נמצא שאין הגט כורת בכח חתימת הפסולים, אבל בממון שעיקר השטר לראיה הרי גם הפסולין יכולין להעיד על הראיה שנתחייב לזה ע"י השטר כמו הכשרים, לכן נצטרפו ממילא וצריך הבדל גמור, והדברים ברורים היטב ויתבאר עוד בס"ד:
בפירש"י ד"ה ועד עשרה ימים וקודם שנתנו לה חתמו כולם עכ"ל. ויש לתמוה לפ"ז אפי' לר' יוחנן דאמר משום תנאי נמי ה"ל מוקדם מחמת שנתאחר בין כתיבה לנתינה, בשלמא לריש לקיש י"ל שפיר נ"מ דכיון דכולם משום עדים לא מפסיד הבעל הפירות עד שיגמרו לחתום, וא"כ כשינתן לה הגט יסברו שנגמרה החתימה בזמן הכתוב בגט וטרפא פירות שלא כדין, משא"כ אי הוי משום תנאי מדינא הפסיד משעת חתימת השני עדים, אבל לר' יוחנן דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה א"כ ליכא נ"מ בין משום זנות בין משום פירות, דהא מ"מ ניתן לידה אחר עשרה ימים וכמו שיש לחוש לזנות כשהם כולם משום עדים האי חששא שייכא אפילו משום תנאי שהרי סוף סוף לא ניתן לה עד עשרה ימים, ובאמת איפשר לפרש בפשיטות דמשום תנאי היו יכולין לחתום אחר שנתנו לה ומיירי שנתנו לה מיד אחר שנחתמו השנים, ומ"מ משום עדים ה"ל מוקדם דעדיין לא נתגרשה ושייכי כולהו חששי בין לענין פירות בין לענין זנות, משא"כ אי משום תנאי כי חתמו ה"ל מגורשת למפרע אע"פ שחתמו אחר הנתינה, וכ"כ הר"ן בהדיא לעיל דף י' בסוגיא דעד כותי לפירש"י אפי' חתמו לאחר שנשאת הוי קיום התנאי כמו בכל תנאים, ותימא לפ"ז למה דייק רש"י לפרש שחתמו קודם שנתנו לה, ותו קשיא לדברי הר"ן אמאי לא קאמר נ"מ בפשיטות אי משום עדים צריכים לחתום קודם נתינה ומשום תנאי יכולין לחתום גם לאחר הנתינה ואפי' אחר שנשאת כמו בכל תנאים, ובאמת אין דברי הר"ן מוכרחים די"ל אפילו משום תנאי קפיד שיחתמו קודם שינתן הגט ליד האשה כדי שיהיה לה הביוש בשעת נתינת הגט בחתומים הרבה דודאי לא לחנם דייק רש"י קודם שנתנו, אלא דקשה לפירש"י דאם נתאחר הנתינה ה"ל מוקדם בין כך ובין כך ושייכא חששא דבת אחותו ופירי לר' יוחנן, אבל לדברי הר"ן ניחא די"ל דאי משום תנאי סגי שיחתמו אחר נתינה ומיירי בנתנו לה אחר חתימת השנים, דלמ"ד משום עדים ה"ל מוקדם משא"כ למ"ד משום תנאי הויא מגורשת למפרע שכן הוא התנאי שלא יהיה גט עד שיחתמו כולם ואם תקיים התנאי הוי גט משבא לידה אף שעדיין לא חתמו כולם דהוי כתנאי מעכשיו, וכן משמע מלשון הר"ן דמדמי לה לעל מנת דהוי כמו מעכשיו, לכן לא ידעתי איך פשיטא ליה לחמ"ח וב"ש בסי' ק"ך דכולכם הוי כתנאי אם שאינה מתגרשת עד קיום התנאי דפשט דברי הר"ן והרמב"ן משמע דהוי כשאר תנאים דמקיימא ואזלא מנפשיה בפרט דאיכא למימר זמנו של שטר מוכיח עליו דמזמן הכתוב בגט מגרשה, וגם תמוה לפי דבריהם איך אמר הכא דחתום תרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה ימים למ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול, ופירש"י דה"ל מוקדם ואי הוי כתנאי א"כ כיון שחתמו מכאן עד עשרה ימים אפילו משום תנאי לא התחילו הגירושין עד לאחר עשרה ימים כמו למ"ד משום עדים, ומאי נ"מ אי משום עדים אי משום תנאי הא אכתי לא התחיל הגט עד שיחתמו כולן, אלא ודאי אי משום תנאי הוי הגט למפרע ולא הוי מוקדם, אבל אם אין הגט חל רק משעה שחתמו כולם ונתקיים התנאי מה הועילו מה שחתמו השנים הרי עדיין אין התחלה להגט עד שיחתמו כולם, ובודאי לדברי הרמב"ן והר"ן מתפרש הסוגיא בפשיטות דחתמוהו שנים ונתנוהו לה מיד למ"ד משום עדים פסול שהרי עדיין לא נגמר ולמ"ד משום תנאי כשר, ואיפשר לפרש באמת דלמ"ד משום עדים פסול היינו עדיין הוא פסול ולא נתגרשה עדיין עד שיחתמוהו ויחזרו ויתנוהו לה כיון דאמר כולכם כתובו ותנו נתינה ראשונה שהיתה קודם החתימות לא אהני מידי שהרי הוא כאילו לא נחתם, ולמ"ד משום תנאי כבר נתגרשה ואי מקיימא תנאה הוי גירושין משעת נתינה ותו לא קשיא מה שהקשיתי לעיל דהיינו הך דלכך פסול כיון שלא נחתם עדיין:
ואמת שצ"ע בכל תנאי אף אם תקיים התנאי הא הוי מוקדם שהרי אינה מתגרשת עד שיתקיים התנאי וראוי שיפסל מטעם מוקדם, גם ראוי שיהיה צריך הגט להיות ברשותה כמו במגרש אחר ל' יום, וכמ"ש הב"ש בסימן קמ"ו סק"ב שצריך טעם למה לא יצטרך להיות הגט ברשותה ע"ש, וגם כל חששי דמוקדם שייכי בגט זה שמוציא הפירות מיום חתימה ואם תזנה קודם קיום התנאי תציל עצמה בגט ותאמר שניתן לה בלא תנאי, לכן צריך עיון גדול בדינים הללו ותנאי דכולכם נוטין הדברים דכוונתו מעכשיו וכדפרישית, ודלא כח"מ וב"ש, וצריך עיון:
וגם מפירש"י משמע שיחתמו כולם קודם הנתינה ודלא כהרמב"ן והר"ן, רק שצ"ע כיון דלא נמסר עד עשרה ימים אפי' אי הוי אמר כולכם משום תנאי ה"ל מוקדם שהרי לא נמסר לה רק אחר עשרה ימים, ומכאן נראה ג"כ דס"ל לרש"י דמוקדם כשר רק בהקדים הכתיבה לחתימה הוא שפסול וכדפרישית לעיל ע"א בפירש"י בד"ה ב' נשים, לכן לריש לקיש שעדיין לא נחתם כראוי מיקרי מוקדם כמו בנכתב ביום ונחתם בלילה, אבל לר' יוחנן שנחתם כהוגן ביומו לא מיקרי מוקדם דאותן משום תנאי יכולין לחתום לאחר זמן ג"כ קודם נתינה, ומ"מ צריכים לחתום קודם נתינה דמפרשינן התנאי שכך הוא כוונת הבעל, וא"כ דברי הר"ן ורמב"ן צ"ע לדינא כיון דמפירש"י אינו נראה כן וצ"ע ותלמוד, ותימא שלא הרגישו המפרשים בכל זה, ובש"ע סימן ק"כ סתם כדברי הר"ן וצ"ע:
שם בד"ה נמצא אחד מהן קרוב או פסול וקיימא לן אפילו מאה עדים כו' עכ"ל. גם כאן צ"ע דבפשיטות יש לפרש כיון דאמר כולכם חתומו משום עדים והקרוב אינו ראוי לעדות א"כ לא נתקיימו דבריו, ונראה דס"ל לרש"י אף שאמר כולכם משום עדים הרי עכ"פ הקרוב היה ביניהם ומאי איכפת לן במה שאינו כשר ע"פ הדין, מיהו יש לפרש בסוגיין דכולכם כתובו היינו שא' יכתוב וכולם יחתמו, כדאיתא בהדיא לקמן דף ס"ו במשנה כולכם כתובו א' כותב וכולם חותמין א"כ שפיר י"ל אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול לר"ל מפרשינן כולן משום עדים והפסול יהיה הכותב, אבל לר' יוחנן הוא משום תנאי וגם הפסול חותם משום תנאי, ולפ"ז היה מקום לומר דבגיטין אינו מזיק אם נמצא בחתומים קרוב או פסול אי לא קפיד הבעל ואומר כולכם ולא דמי לשטרות שעיקרן לראיה ואם אמר בגט כולכם חתומו גם קרוב יכול לחתום אף שאינו כשר לעדות דע"כ לא אמר ריש לקיש בנמצא קרוב פסול היינו משום דהבעל רוצה כולם לעדים לכן אמרינן מסתמא נתכוין שהפסול יכתוב והכשרים יחתמו, אבל אם מצוה לחתום כשרים ופסולין י"ל דלא דמי לשטרות דעיקרן לראיה והרי הפסול ג"כ לראיה לכן פוסל את כל העדים, אבל בגט שעיקרו שיעשה הכריתות שע"י גט זה תתגרש שפיר י"ל דמ"מ פעולת הגירושין ע"י הכשרים שהרי אין כוונת החותמין לראיה רק עיקר שתתגרש ע"י הגט ואין בגט כוונת עדות כלל רק הכשירו של גט בכך ע"י שני עדים חתומים והוי כאילו לא נתכוונו להעיד כלל, וניחא בזה טובא הא דאמר בגמרא אמרי לה פסול דאתי לחלופי בשטרות והוא תמוה דהא בגט גופיה נמי קרוב פסול אם חתם להעיד ונדחקו בזה טובא, ולמאי דפרישית א"ש טובא דהאי דינא לא שייך בגט כלל דעד החתום בגט עיקרו להכשירו של גט אתי שיהיה כורת בין הבעל והאשה, ואיפשר גם בשטר קנין דינא הכי, הגם שהוא דבר חדש נגד הפוסקים, תורה היא והתורה מונחת בקרן זוית, אולי מקום הניחו לי הראשונים בזה, אף שאין דברי עומדים במקום כל הפוסקים לא נמנעתי לכתוב הנלענ"ד כי מלאכת שמים היא, וריש לקיש ס"ל כולם משום עדים וקפיד הבעל שיהיו עדים דוקא וממילא בקרוב נחסר א' מן העדים וכדפרישית, אבל בלא אמר כולכם י"ל דאין קרוב פוסל בחתימת גט:
אמנם בש"ע העתיק אמר כולכם חתומו, וכתב הב"ש שמדייק הב"י מדברי הטור דכולכם כתובו לאו דוקא שאין בכלל כתיבה חתימה, וצ"ל כולם חתומו, ובאמת תימה על הב"י איך מדייק כן רק מדברי הטור הרי מצא לו רב גדול שהרי גם ברמב"ם בפ"ט כתב כולכם חתומו, ודברי הטור נראה שלקוחים מדברי הרמב"ם, מיהו אכתי לא תברא אפילו נימא במתני' דכתובו היינו כתובו וחתומו שפיר י"ל כדפרישית, שהרי עכ"פ אחד הוא כותב וי"ל שהפסול יכתוב והכשרים יהיו עדים כדפרישית ודו"ק:
מיהו לפירש"י י"ל כיון שנמסר העדות לכולן לריש לקיש כולם משום עדים ואפילו לא נצטרף הפסול לחתימה רק שכתב הגט מ"מ מיקרי צירוף דמ"מ רצה שיהיו כולם משום עדים ונצטרף ג"כ אל החתומים כיון שדקדק שיהיו כולם משום עדים וצירף כולם בצירוף אחד אף אם הסופר הוא קרוב פוסל ג"כ כל העדים מאחר שכללן יחד, ואינו דומה לאומר כתובו סתם דלא נצטרפו הפסולים כלל דאמרינן שלא דיבר אלא אל הכשרים וכדפרישית לעיל וגם נבדלו זה מזה ואין כותבין וחותמין רק א' ושנים חותמין, אבל הכא שעכ"פ נצטרפו כולם וצריך לברור מאותן אנשים לכתיבה וחתימת הגט וכולם נצרכים לענין הגט שפיר נצטרפו כולם וגם הכותב אם הוא פסול פוסל את כולם:
וארווח לן בזה מה שתמה מהרש"ל ומהרש"א למ"ש התוס' דבאמצע וסוף ודאי פסול רק בחתים פסול בתחילה הוא דאמרי לה כשר, ותמה מהרש"ל לפ"ז מאי נ"מ בנמצא א' קרוב, ולפ"ז ניחא דדייק הש"ס שנמצא א' מהם קרוב או פסול והיינו אפי' נימא דלחתימה הוא פסול מ"מ לר' יוחנן דס"ל כולן משום תנאי ואינו פסול רק משום דאתי לאיחלופי בשטרות א"כ לכתיבה עכ"פ כשר דבכתיבה לא גזרינן לחלופי ולריש לקיש שנצטרף מצד הצירוף גם בכתיבה פסול וא"ש ולק"מ, וא"צ לדחוק כמו שנדחקו בזה ודו"ק:
שם בד"ה אי חתים בתחילה כו' וכולם חתמו בו ביום עכ"ל. לכאורה הוא מגומגם דהא הכא לר' יוחנן קיימינן ולר' יוחנן דס"ל משום תנאי אפי' מכאן עד י' ימים יכולים לחתום, ולכאורה י"ל כוונת רש"י דאם חתמו לאחר עשרה ימים א"כ לא שייך אתי לחלופי בשטרות דניכר שהוא משום תנאי דאילו משום עדים לא חתמי שטר מוקדם וא"כ לא שייך איחלופי, מיהו יותר נראה בכוונת רש"י דודאי קיי"ל מלאהו בקרובים כשר כמ"ש התוס', וס"ל לרש"י לתרץ דודאי אם כבר חתמו הכשרים ודאי י"ל למילוי חתמו ולא שייך איחלופי אלא בחתום בתחילה היינו הראשון קודם שחתמו אחרים דבהא ס"ל להש"ס דשייך איחלופי, וכמ"ש הר"ן כיון שרואין שהפסול חתם בתחילה יאמרו שלשם עדות חתם א"כ ממילא אותן שהם לשם עדים חתמו בו ביום כיון דהקרוב חתם ראשונה ואותן שהם משום עדים ודאי חתמו בו ביום דלא ליהוי מוקדם ודו"ק:
בגמרא אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא. וקשה הא בגיטין גופייהו נמי ניחוש שיכשירו קרוב לעדות, וכתב הר"ן דבגט ליכא למיחש לפי שאין עדי חתימת הגט רואין כלום אלא בעל הוא שאומר להם לחתום ואינהו אדעתא דבעל חתמו ואיהו מסתמא הכשרים מחתים לשם עדות והפסולים לתנאי, אבל בשאר שטרות אי חתמו הפסולים תחלה השטר פסול דדמו כמאן דאמרו לאסהודי אתינן, וקשה לפמ"ש הר"ן לעיל בסוגיא דעד כותי דעדי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם, ופירש הר"ן דגזרינן שמא יאמר כולכם חתומו לעדים, א"כ אמאי יכשר בגיטין נגזור נמי שמא יאמר כולכם לשם עדים ואפי' באמצע יפסול הקרוב שאם אומר כולכם לשם עדים ודאי פוסל הקרוב, ויש ליישב:
וכבר כתבתי לעיל הנלע"ד, ולכאורה היה נ"ל דודאי בשטרות באמר כולכם חתומו ודאי משום עדים קאמר דליכא למימר שהבדיל קצתן מקצתן שיהיו שנים משום עדים והשאר משום תנאי דא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שכל אחד יוכל לומר אני בשביל התנאי, לכן שפיר גזרינן בגיטין אטו שטרות אי אמר כולכם וחתם קרוב בתחילה אף דבגט לעולם משום תנאי אפי' חתם בתחילה מ"מ גזרינן אטו שאומר כולכם בשטרות ובשטרות כולם משום עדים דאל"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה שיוכלו לומר אנן לתנאי חתמינן, אבל בגיטין לא בעינן ראוי להזמה דעיקר הגט אתי לכריתות לשעתו ולא בעינן ראוי להזמה אלא דקשה א"כ אפי' באמצע נמי יהיה קרוב פסול אטו שטרות, ועמ"ש בתוס' שסבורין ג"כ דבאמצע פסול ג"כ, מיהו י"ל איחלופי לא שייך רק בחתם תחילה, אבל אמצע מסקי דעתייהו דבגיטין משום תנאי ובשטרות חותם לעדות ועיין במ"ש בח"מ סימן מ"ה:
והרמב"ם בפ"ט מגירושין דין כ"ז כתב אמר להם כולכם חתומו וכו היה א' משנים הראשונים פסול ה"ז גט פסול שמא יאמר עד פסול כשר בעדות בשאר שטרות בעת שיהיו העדים רבים ולא הכשירוהו בגט שעדיו רבים אלא מפני שעדי מסירה עיקר עכ"ל וקשה כיון דטעמא דשאר משום תנאי ל"ל טעמא דעדי מסירה עיקר, ועוד אמאי לא קאמר בגמרא טעמא דעדי מסירה עיקר, ועוד מ"ט לדר"ל, ועוד קשה א"כ אפי' חתם באמצע נמי יהיה פסול משום איחלופי דדוקא בגט הכשירוהו שעדי מסירה עיקר, והנלע"ד בדעת הרמב"ם דקשיא ליה הא גופא אמאי אמרינן משום איחלופי דשטרות הא בגט גופיה אי חתם בשביל עדות פוסל, לכן ס"ל להרמב"ם דודאי בגט אפי' חתם לשם עדות אינו פוסל הכשרים כיון דהבעל לא קפיד שיהיו דוקא משום עדים רק משום תנאי, אלא שנים משום עדים ממילא הם עדים שצריכים להכשירו והשאר תנאי בעלמא לכן אע"פ שהחתום ראשון מסתמא חותם לשם עדות אינו פוסל הכשרים דלא מיקרי צירוף הכשרים עם הפסולים, דהא באמת קיי"ל עדי מסירה כרתי אלא דלשיטת הרמב"ם מהני נמי עדי חתימה והיינו מטעם שאחר שבא הגט ליד האשה אנן סהדי שנמסר לה הגט, וכמ"ש הר"ן בפ' המגרש, וא"כ בשעה שחתמו עליו לא שייך לומר שיהיו עדי מסירה א"כ כשנצטרפו לא היו בכלל עדים על עיקר הגט שהרי אין הכשירו ע"י עדי החתימה רק ע"י עדי המסירה ועדות המסירה אינו בא אלא מכח שאנו רואין הגט בידה אמרינן מסתמא נמסר לה מן הבעל ואז כבר נתבטל צירוף שישבו לחתום, משא"כ בשטרות שאנו דנין מכח עדי החתימה עצמן שפיר אהני צירופן לפסול דלגבי בעל לא הוי קפידא אימת שיחתום הפסול דמ"מ שנים הם משום עדים אפי' שיהיו אותן שאינם חתומים בראשונה לכן אם אנו רואין שחתם הפסול בתחילה מסתמא חתם לשם עדות, מיהו בגיטין לא איכפת לן אפי' חתם לשם עדות דעיקר אנו דנין מכח עדי מסירה ולא אהני צירוף דחתימה על המסירה, משא"כ בשטרות כיון דנצטרפו בשעת חתימה בטל כל העדות וכמ"ש הרמב"ם בהלכות עדות בפ"ה, אבל בחתם באמצע שפיר מסקי דעתייהו דמשום תנאי חתים שהרי יש עדים בלא זה הפסול, ומה שפסק הרמב"ם בפ"ה מעדות בשטר שהיו עדיו מרובין שאיפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום היינו בחתמו הכשרים תחילה, אבל כאן בהלכות גירושין מיירי ששנים הראשונים חתמו תחילה ואותן שחתמו תחילה ודאי הן משום עדים כמ"ש הרמב"ם ושנים שחותמין תחילה הם משום עדים וא"כ מ"ש היה אחד משנים הראשונים פסול אין הכוונה על שכתובים ראשונה רק אותן שחתמו ראשונה אפי' באמצע כיון דע"כ הגזירה משום שרואין הפסול חותם בראשונה דמשום שחתומים לפנינו בראשונה יש לתלות אפי' בשטרות דלמילוי חתמו כמ"ש הרמב"ם גופיה בהלכות עדות, וע"כ הוא מפני שאנו רואין הפסול חתם עצמו בפנינו תחילה א"כ אין תלוי במקום שחתם שאין המקום גורם רק החתימה בעצמו כשחתם תחילה מסתמא לעדות חתם, וכן משמע מלשון הר"ן שחילק בין מלאוהו בקרובים דכשרים חתמו ברישא, אבל כשהקרובים חותמין בתחילה נראה כעדים לכן אינו מובן לי מ"ש הר"ן, ולפ"ז אפי' מאן דפסיל הכא לא פסיל אלא לכתחילה אבל באמצע או בסוף לכ"ע כשר, והא דתניא בתוספתא שנים הראשונים וכו' עכ"ל דהא לפי פירושו של הר"ן לא תליא במקום מיוחד רק כשחתם תחילה קודם הכשרים אמרינן שחתם לשם עדות ולא תלוי ביחוד מקום כלל, אבל אם חתמו הכשרים תחילה י"ל אפי' חתם פסול למעלה כשר דכיון דחתמו הכשרים בראשונה י"ל דלא שייך איחלופי דמידעו ידעי דבגט משום תנאי חתמו והה"ד בסוף, ובשטרות איפשר דראשונים דוקא דתלינן למילוי חתמו, ולפ"ז שפיר מיושבים דברי בה"ג דס"ל בשטרות דוקא שנים הראשונים כשר דתלינן דלכבוד חתמו ואין מקום להקשות עליו מן הסוגיא דנקט אי חתים בתחילה כיון דפירושו הוא שחתם קודם שחתמו הכשרים, וי"ל בגט אינו מזיק קרוב או פסול דתלינן דלתנאי חתים רק אם ידוע שחתם קודם שחתמו הכשרים איכא למיגזר שיאמרו קרוב אינו פוסל, ובשטרות לא תלינן לתנאי חתם דאין דרך לעשות תנאי כזה בשטרות דכאן פירש"י כדי לביישה ובשטרות לא שייך, גם י"ל בשטרות לא שייך לתנאי שאינו עד מצד רצון הלוה רק מצד שראו ההלואה וממילא כיון שראה נעשה עד ולא תליא ברצון המתחייב, אבל בבעל כולה בדעתו תליא מילתא לכן לא חיישינן לחלופי דמידע ידיע דבגט חותם לתנאי ובשטרות לא שייך ולא גזרו רק אם חתם הפסול בתחילה קודם הכשרים שנראה כעד בהא גזרינן אטו שטרות, וא"צ לכל הדחוקים שנכנס בש"ך סימן מ"ה והכל נכון וברור, ודוק היטב:
וגם בשטרות אם ידוע שחתם הפסול קודם הכשרים י"ל ודאי מיקרי לעדות, כדמשמע לשון הרמב"ם שהרי איפשר שחתמו הכשרים והניחו מקום לגדול לחתום וכו' משמע שאם נודע שחתם הפסול בתחילה הוי חתימתו לעדות:
וגם מה שהאריך בש"ך לפרש הירושלמי להפך הגירסא לא נהירא כלל להפך דברי אלהים חיים, רק בירושלמי פשוט דר' אבין אמר בחתם ישראל לבסוף, ופליגי בירושלמי אמר ר' יוסי אתיא כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה, אבל למ"ד זה בפני זה אפי' חתם כותי בסוף כשר, והוא דירושלמי ס"ל להך מ"ד דחותמין זה בלא זה מ"מ כשר בגיטין ולא תלינן דרווחא שביק, ובגמרא פריך אפי' שטרות נמי, והירושלמי ס"ל דאין זו קושיא דהירושלמי מחלק שלא נחשדו על העריות ועל הממון נחשדו כמבואר בירושלמי לכן לא תלינן לפסול משום רווחא שביק כיון דליכא חשד כ"כ סגי בחתם ישראל לבסוף, מיהו למ"ד זה בפני זה אפי' חתם כותי לבסוף כשר כיון שהיה בפני הכותי מסתמא אי לאו דהוה חבר לא היה מצרפו אליו, ור' אילא בשם ר' יוסא חולק על ר' יוסי וס"ל כש"ס דידן ואף דהפסיק ביניהם בברייתא שטר שחותמו בארבעה עדים אין לחוש דמ"מ מוסב למעלה או שנתחלפו מוקדם ומאוחר עכ"פ א"צ להגיה כלל, וכן מוכח מלשון ר' אילא בשם ר' יוסא והוא לשון פלוגתא ולדברי הש"ך ה"ל למימר אמר ר' אילא בשם ר' יוסא, אלא ברור כשמש שהוא לשון פלוגתא ופליג על ר' יוסי וס"ל כש"ס דידן ולא קאי רק אעד כותי, והדבר ברור כשמש ואין ענינו לכאן כלל וכלל, והאמת יורה דרכו, ולא יחדל מתקו, ולא יקבל דוחקו, כי ממתקים חיכו:
עכ"פ איפשר לומר בגט מודה בה"ג דאין לפסול משום חתימת קרוב או פסול אי לא חתים בתחילה, ואף דהש"ך הביא התוספתא גט שחתומים עליו חמשה עדים ונמצאו ראשונים פסולים, וא"כ כיון דבה"ג ס"ל דראשונים דוקא א"כ ע"כ גם בגט ראשונים דוקא נראה דבה"ג לא גרס גט רק שטר כדמשמע מלשונו, א"כ י"ל דלא מיירי בגט כלל, ואפי' נימא דגם בגט ס"ל לבה"ג בנצטרפו לעדות פסול העדות ע"י הקרוב, י"ל בגיטין ס"ל דבסתמא כשר דתלינן לתנאי חתם, אבל בשטרות לא שייך לתנאי חתם לכן באמצע מסתמא לשם עדות חתם, ומ"מ בחתים באמצע לא שייך איחלופי דמידעו ידעי דבגיטין י"ל לתנאי חתם, רק בחתם בתחילה קודם שחתמו הכשרים בזו אין דרך לחתום אותם של תנאי קודם עדי הגט, לכן אמרינן דלעדות חתם אף דלפי האמת הוי בגט לתנאי גם בחתם בתחילה מ"מ מיחזי דחתם לעדות ואתי לאיחלופי בשטרות:
ועוד נראה לגירסת הרי"ף דגרס מיחתם לכתחילה קרוב או פסול אמרי לה כשר ואמרי לה פסול י"ל דה"ק דהיינו לענין לחתום לכתחילה וכמ"ש הש"ך אלא שדחק בלשון פסול לכתחילה ואינו במשמע, אלא נראה דכך הצעת דברי הש"ס דקאמר א"נ נמצא א' מהם קרוב או פסול והיינו שלא נודע בתחילה שקרובים ביניהם לכן לא גזרו בדיעבד אטו שטרות כיון דאקראי בעלמא הוא לא העמידו דבריהם לפסול אבל למיחתם לכתחילה היינו שיחתום בתחילה קרוב והיינו שידוע להם קודם חתימה שהוא קרוב או פסול בהא אמרי לה פסול, והיינו שאם נכשיר לכתחילה מילתא דשכיחא היא ויש לגזור אטו שטרות שיחתום לכתחילה לשם עדות, אבל אי אמרינן דלא הכשיר רק כשלא נודע בשעת חתימה שהוא קרוב או פסול בהא לא גזרינן דמילתא דלא שכיחא הוא שלא ידע ויחתום ואי מיתרמי לא שכיחא ולא גזרינן, וגם בנמצא אח"כ ולא ידיע מתחילה א"כ לא שכיח כ"כ שיהיה נודע לאחרים, אבל אי ידעו בשעת חתימה היינו לכתחילה ופסול אפילו דיעבד דכיון דידוע הקרוב ומחתימין אותו לכתחילה אף דבגיטין י"ל משום תנאי מ"מ גזרינן אטו שטרות שיחתמוהו לעדות, ולשיטת הרי"ף לשיטתיה דס"ל בלא ידיע בפיסולו לא פסיל הקרוב, א"כ יש לפרש ע"ד שכתבתי דבנמצא אחד קרוב או פסול לא שייך למגזר דבלא ידע בפיסולו אפי' בשטרות אינו פוסל, אבל מיחתם לכתחלה שהרי הקרוב ידוע שפיר פסול משום גזירה, ולריש לקיש פסול בהא אפי' לא ידע דהא כולם משום עדים והרי הקרוב לאו עד הוא, והרי"ף בפ"ק דמכות שצריך לטעם רווחא שביק היינו אפי' רגיל עמו ועיין בסימן ל"ו ובש"ך שם, מיהו מלשון הטור ורמ"א בסימן מ"ה משמע בדיעבד אינו פסול:
בתוס' ד"ה אמרי לה כו' וי"ל דשאני גט מקושר כו' עכ"ל. וקשה איך אמר רחב"ג בב"ב דף ק"ס מקושר שעדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט הא במקושר כשר קרוב וכשיהיה פשוט יפסל, וצ"ל דלאו בכל גווני מכשיר:
בא"ד ואור"ת כיון דעדי הגט כו' עכ"ל. צ"ע דה"ל לפרש בפשיטות דאם חותמין הפסולים קודם לשם עדות חתמו, וכאן איירי שיחתום הפסול קודם, אבל אם חתמו אחר שחתמו הכשרים י"ל למילוי חתמו ולא שייך איחלופי כיון שהרחיקו הכשרים י"ל למילוי חתמו וא"ש הך דמלאוהו בקרובים גם בגט, ואיפשר דר"ת בא לומר דבשטרות אפילו חתמו הקרובים קודם הכשרים מכשירין דמלאוהו בקרובים כשר ואנן לא חיישינן שמא חתמו הקרובים קודם משום כיון דיכולין לחתום למילוי יכולין לחתום אף בתחילה, וכאן דוקא כשהקרובים חותמין תחילה לפני הכשרים, אבל אם חתמו הקרובים אחר שחתמו כשרים למילוי י"ל גם בגט כשר דאף שרואה שחותמין הקרובים לפני הכשרים מ"מ כיון שחתמו אחר הכשרים ובכה"ג גם בשטרות כשר דודאי בשטרות אפילו חתמו הקרובים לפני הכשרים כשר, וכן משמע לשון ר"ת כיון שחתמו ראשונים משמע שהם חתמו בראשונה אבל אם חתמו אחר חתימת הכשרים אפי' בגט י"ל דלמילוי חתמו ואין כאן גזירה דאיחלופי רק אם חתמו בראשונה אבל אם חתמו אחר הכשרים י"ל אדרבה אי משום עדים ה"ל לחתום בתחילה, ובזה ניחא קושיית מהרש"ל ומהרש"א דלמאי דמסיק ר"ת דדוקא בתחילה פליגי ובאמצע פסול לכ"ע תיקשי מאי נ"מ, ונדחקו, ולפמ"ש לק"מ דאכתי איכא נ"מ אם חתמו בתחילה לאחר שחתמו הכשרים בהא גם בגט כשר רק לחתום בתחילה קודם הכשרים בהא אמרי לה פסול, אבל אם אח"כ חתם לא מיחזי כעדות רק למילוי וכשר לר' יוחנן דמ"מ נתקיים תנאו משא"כ לר"ל אין כאן עדות ולק"מ ודו"ק:
בא"ד דילמא אתי לקיומיה בשנים קרובים כו'. עיין ש"ך ח"מ סי' מ"ה שהביא בשם הרמב"ן לתרץ דבמקושר חיישינן טפי כיון דדרך להרבות בעדים י"ל דמקיימין מקרובים, אבל בשטר פשוט שאין דרך להרבות בעדים כשרואין ריבוי עדים מסקי אדעתייהו דקרובים ביניהם ומיגלי מילתא, ועוד תירץ דדוקא לכתחלה חיישינן להכי, וכתב הש"ך שהוא נכון, ולפמ"ש הש"ך גופיה דגירסת הרי"ף מיחתם לכתחילה אמרי לה כשר לא א"ש תירוץ זה ע"ש ודו"ק, ולענ"ד איפשר ליישב דודאי בהך שטר לא גזרינן איך שיתקיים דאנן ידעינן וקים לן דכשר הוא אלא דיש לחוש לרואין שיכשירו שני קרובים במקום שלא יהיו חתומים רק שני קרובים, מיהו בהא לא חיישינן דטעו דזיל קרי בי רב הוא דקרובים פסולים לעדות רק שיהיה הטעות דשני קרובים כחד כשר הם, וא"כ בגט מקושר שחתמו שני קרובים יש לחוש, אבל בחד קרוב ליכא למיחש דידוע דחד קרוב פסול לעדות:
בא"ד אבל בסוף פסול לכולי עלמא כו' עכ"ל. והקשה מהרש"ל א"כ למ"ד פסול מאי נ"מ בין ריש לקיש לרבי יוחנן, וכבר כתבתי ליישב בכמה אנפי, ונראה עוד ע"פ מה דאיתא בח"מ סימן מ"ה סי"ד במלאוהו בקרובים כשר ודוקא קודם שנראה השטר בב"ד עכ"פ יכולין לתקנו קודם שנראה פיסולו בב"ד, א"כ י"ל ודאי אפי' נימא דפסול משום האי טעמא דשמא יקיימנו בקרובים לא גרע משטר שהרחיק שני שיטין דיכול לזייף ומהני ביה תיקון א"כ כיון דלר' יוחנן תנאי בעלמא הוא כדי לביישה יש לה תקנה אחר שניתן לה תוכל למחוק חתימת הקרובים ושוב אין חששא, ולהכי אמר בש"ס נ"מ אי חתים קרוב בתחילה שאז אין תיקון למחוק דא"כ גם חתימת הכשר שאחריו לא תועיל די"ל אטיוטא חתמי, כדאיתא בסימן מ"ה סעיף ו' א"כ כשיבא לפני ב"ד יופסל לגמרי, ולק"מ ודו"ק:
ובפשיטות י"ל דודאי הא דפוסל קרוב משום שמא יקיימו ממנו, מ"מ בחתם בהדיא קרוב שאין לחוש עוד למילתא וכיון דמשום תנאי אינו מזיק משא"כ לריש לקיש אין יכול הקרוב לחתום כלל ומ"מ בחתם בתחילה פוסל משום איחלופי, וא"צ לדחוק כלל.
בא"ד למ"ד משום עדים כו' נשיילינהו עכ"ל. לכאורה י"ל כדאמרינן בכתובות דף י"ט חזקה מלוה מידק דייק ומחתים, א"כ י"ל חזקה שאין המלוה מחתים פסולים לעדות, מיהו ברמב"ם וש"ע סימן מ"ה מבואר דאם אין העדים קיימים לשואלן אם יש עדות ברורה שכולם ישבו לחתום כו' משמע דבאמת שואלין כשהם בפנינו והם נאמנים לקיים השטר או לבטל השטר, אלא דצ"ע למה נקט אם אין העדים קיימים ולא קאמר אם אין העדים בפנינו לשאול אותן מ"מ מכשירין השטר, ואיפשר דבעדים קיימים מיקרי מילתא דעבידא לאיגלויי כדלקמן סימן שי"ז במשכנתא, משא"כ באין עדים קיימין וצ"ע, מיהו מדברי התוס' כאן שש דעדים החתומים כמי שנחקרה עדותן בב"ד משמע דלא מהני הגדתן, ולש שלא הובאו בפוסקים: