גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק א - המביא גט · דף יא.
בגמרא בשמות מובהקין. והקשו התוס' א"כ הדיוטות נמי ליתכשרו בע"מ, ואיפשר לומר דהדיוטות פסולין דגזרינן שמא אחר שתוחזק מגורשת שאינה צריכה לגט לענין היתר כמו שפירש"י לקמן דף כ"ב ע"ב דיכולה להביא גיטה לב"ד וא"צ שוב לגט דיש זכרון וקול לדבר, א"כ אח"כ תגבה הכתובה עם גט זה שחתום בהדיוטות והדיוטות חשידי לשקר, א"כ איפשר שהגט לא היה חתום כלל רק נכשר ע"י ע"מ והיא חתמה עליו הדיוטות כדי להוציא הכתובה למ"ד גט גובה עיקר, ולענין ממון פסלינן הדיוטות אפי' בע"מ דיש לחוש שיסמכו עליהם כמ"ש התוס' להכי לא פריך בפשיטות:
ועוד נראה דשמות מובהקין לא מהני רק בערכאות, דנהי דהשמות מפורסמים שאין ישראלים מכונים בשמות הללו, מ"מ איפשר שגם נכרים לא נודעו להם שמות הללו ויש לטעות מ"מ דהם ישראלים, רק כשהם ערכאות, א"כ ידוע ומפורסם ששמות אלו לערכאות כותיים ותו לא תלינן בישראל שהרי ערכאות ידועים בשמות אלו, אבל אי לאו שמות מובהקין דערכאות איכא למיחש דילמא הני שמות גם נכרים אין רגילין ושפיר איכא למיטעי שכמו שנחשוב שהם נכרים שאין ידועים בשמות הללו נתלה בישראלי' שאין ידועים לנו בשמות הללו לכן בעינן ערכאות ג"כ, וכן נראה מפירש"י שכתב שמות דייני נכרים הם ודו"ק, מיהו בפירש"י בסמוך ד"ה אבל משמע דבגיטין אפילו הדיוטות כשרים:
עוד איפשר דשמות מובהקין א"צ שיהיו שמות שניהם מובהקין רק ע"א שיש לו שם מובהק, דבגט לא נסמוך על אחד אבל בממון יש לחוש לפמ"ש הרמב"ם בטוען פרעתי נגד שטר בע"א ה"ל מחוייב שבועה וא"י לישבע משלם, א"כ כשיסברו שא' ישראל תוציא הכתובה ואע"ג דכתובה שיעבוד קרקעות י"ל דפעמים משעבד מטלטלי אג"ק, מיהו בערכאות שפיר כשר לענין ממון כמו בשאר שטרות, אבל בהדיוט יש לחוש שמשקר ותוציא ממון בעד השני ההדיוט שלא כדת ודו"ק:
בפירש"י ד"ה אבל שמות שאינן מובהקין נעשו כשאר שטרות של מכר שנעשו בהדיוטות עכ"ל. ויש לדקדק לפירש"י דלעיל דגם שטרי מתנה כשרים ע"י עדי מסירה, וא"כ קשה ממה נפשך אי נעשו עם ע"מ הא רש"י ס"ל דכשרים אפי' שטרי מתנה, ואי בלא עדי מסירה אפי' בגט אשה פסילי ול"ל למיתני בשאר שטרות כיון דאפי' בגט אשה פסילי, ונראה דבשמות שאינן מובהקין פשיטא לן לפסול טפי בשאר שטרות מבגט, דכיון דא"צ ע"מ בשאר שטרות איכא למיחש טפי דיסברו שהם ישראלים ויסמכו עליהם, משא"כ בגט אשה דלא סגי בלא עדי מסירה אין חשש רק דילמא אתי למימסר באנפייהו, והא לאו חששא הוא כל כך. לכן קאמר דהוי כשאר שטרות באין מובהקין דפסילי אפי' ע"י ע"מ, ולא קאמר רש"י לעיל דשטר מתנה כשר אלא במובהקין, וכן משמע מפירש"י לקמן, ובאינן מובהקין מסתבר טפי לפסול בשאר שטרות מבגט אשה, לכן תליא בשאר שטרות דטפי מסתבר לפסול ודו"ק:
בגמרא מקום שאין ישראל חותמין נמי ליגזור כו'. וקשה דילמא במובהקין איירי וכולי האי (לא גזרינן) מובהקין אטו אינן מובהקין ומקום שישראל חותמין לא גזרינן:
בתוס' ד"ה רשב"ג כו' והקשה ה"ר אפרים כו'. איפשר ליישב קושייתו דמקום שאין ישראל חותמין היינו עיקר העדות שעל השטר דהיינו עדי חתימה שחתמו ראשונה דקפדי שלא להאמין לישראל, אבל אחר שחתמו שני עדים כותים תו לא קפדי להרבות בעדים אף שיהיו ישראל, ולכן במקום שאין ישראל חותמין ידוע שהם עכו"ם ואין מקיימין רק מן האחרונים שהם ישראל, משא"כ במקום שישראל חותמין יש לחוש שיקיימו מן הראשונים שיסברו שהם ישראל לכן לא מהני, אבל לעולם ס"ל ע"ח כרתי, ואיפשר דהתוס' לשיטתייהו לקמן דף י"ח ע"ב דס"ל דאין מקיימין השטר רק מעדים של מטה, אבל לפמ"ש הש"ך בסימן מ"ה דמקיימין נמי מעדים של מעלה שפיר י"ל דרשב"ג ס"ל ע"ח כרתי ומטעמא דפרישית דבמקום שאין ישראל חותמין מ"מ אחר שני עדים נכרים לא קפדי תו ומסתמא נהיגי לחתום כדי שיהיה על ידי ישראל, ודוק היטב:
בגמרא אמר רבא האי שטרא פרסאה. פירש"י שחתומים עליו הדיוטות, וקשה הא במשנה דמכשיר גיטי נשים דוקא משמע דשאר שטרות אפי' בעדי מסירה פסילי דומיא דגיטי נשים דאיירי בעדי מסירה פסילי שאר שטרות אפי' בע"מ, ועוד קשה דלעיל דפליג ר' עקיבא דמכשיר בהדיוטות ורבנן פסלי, וא"כ ע"כ בעדי מסירה מכשיר ר' עקיבא דבלא עדי מסירה פשיטא דהדיוטות חשידי לשקר, וא"כ רבנן דפליגי עליה ע"כ אפי' בעדי מסירה פסלי, והנלענ"ד בישוב פירש"י דודאי דברי הרא"ש דחוקים דמוקי בליכא עדי חתימה, וגם קשה מאי פריך הא בעינן כתב שאינו יכול לזייף, הא לקמן ס"ל לר' יוחנן דלר"א דס"ל ע"מ כרתי כותבין נמי על דבר שיכול לזייף אפי' בשאר שטרות, והתוס' ומפרשים הוכיחו מכאן דהלכה כר"א, ובאמת ר"ח פסק כר' יוחנן, והש"ך בסימן מ"ב דחק ליישב דברי ר"ח, ותו קשה אמאי לא פריך כל הני פירכי אמתני' דמכשרא ערכאות והא בעינן כתב שאינו יכול לזייף, ותו יש לדקדק דפריך והא לא ידעי למיקרי אטו נעלם מן המקשן דאיכא למימר דאיירי בדידעי, לכן נראה ליישב הכל חדא מגו חדא, והוא למאי דפריך בפשיטות והא לא ידעי למיקרי משמע בסתמא ישראל לא ידעי למיקרי בלשון פרסי, והשתא נראה דמתני' איירי דומיא דגט אשה שכתבו סופר ישראל, וכמו שפירש"י לעיל דף ט' ע"ב ד"ה ור"א, והשתא י"ל דהא דחיישינן בחתמו הדיוטות דילמא אתו למיסמך עלייהו היינו משום שיסברו שישראלים הם, היינו משום דכתיב בלשון ישראל, אבל אם כתוב בלשון פרסי כיון דסתם ישראל לא ידעי למיקרי מסקי אדעתייהו שעכו"ם כתבוהו וחוששין על החתימות ג"כ שהם נכרים לכן לא מכשרינן ליה בלא עדי מסירה, והשתא נראה דרבא שחידש זה בשטרא פרסאה שנכתב בלשון פרסי לא הוי מזוייף מתוכו דמסתמא תלינן בנכרים כיון דישראל לא ידעי בלשון פרסי בסתמא, והשתא פריך שפיר והא לא ידעי כיון דמכשרת ולא חיישת דאתו למיסמך עלייהו ע"כ משום דישראל אין בקיאין בלשון פרסי, א"כ מסתמא לא ידעי למיקרי, א"כ מאי מהני עדי מסירה, ומשני בדידעי דאיתרמי שידעו וע"מ בפנינו שידעו, אבל בסתמא לא תלינן שישראל כתבוהו בלשון פרסי וחתמוהו דתלינן טפי בעכו"ם ולא נכשיר בלא ע"מ, ולהכי נקט רבא שטרא פרסאה שנכתב בלשון פרסי, והשתא פריך והא בעינן כתב שאין יכול לזייף, והיינו ודאי לר' יוחנן דקיי"ל כוותיה היכא דאיכא עדי מסירה מכשרינן לעולם אף בשאר שטרות, והשתא קשיא כיון דמסתמא כתבו על כתב שיכול לזייף כדרכן של פרסאי א"כ לא נכשיר כשלא יהיו ע"מ בפנינו, וא"כ קשה אמאי איכפל רבא לאשמועינן בשטרא פרסאה שנכתב בלשון פרסי דלא נכשירו בלא ע"מ כיון דכתב פרסאה הוא, אפי' נכתב בלשון ישראל וחתמו עליו עכו"ם כיון דכתבו על דבר שיכול לזייף א"כ לא נכשיר באין עדי מסירה לפנינו, וא"כ ליכא למיחש דסמכי על החתומים דכל שיכול לזייף לא נכשיר בלא עדי מסירה וניחא הכל, וא"כ אדרבה מוכח דקיי"ל כר' יוחנן דגם שאר שטרות כשרים על דבר שיכול לזייף, וכשיטת ר"ח, והכל ניחא: ובזה
ובזה יש ליישב הא דלא פריך אמתני' הני פירכי, ולפ"ז י"ל שפיר במתני' הוה מצי לאוקמא שפיר דשטרות דערכאות כיון דלא כתבו רק על דבר שיכול לזייף י"ל דכשרים משום הכי משום דע"כ צריכים להביא ע"מ כיון שכותבין על דבר שיכול לזייף, ואי קשיא ערכאות ל"ל אפי' בהדיוטות כשרים י"ל דבעינן ערכאות כדי שיגבו ממשעבדי, משא"כ הא דרבא דקאמר דגבי מבני חורין קשיא ליה שפיר ל"ל טעמא דנכתב בלשון פרסאה יתלו בעכו"ם, הא בלא"ה בכתב שיכול לזייף לא נכשיר בלא עדי מסירה, ואין לומר דנ"מ לענין משעבדי דהא קאמרת דלא גבי רק מבני חרי, וא"כ אדרבה שיטת רבינו חננאל נכונה היא דקיי"ל כר' יוחנן, ומה שהוכיחו הקדמונים מכאן דקיי"ל כר"א אדרבה נהפוך הוא, ודוק היטב ונכון:
עוד איפשר לומר דבלא"ה קשה לשיטת הפוסקים דשטר שאינו גובה בו ממשעבדי יכול לטעון פרעתי, וא"כ קשה מאי נ"מ בשטר כיון דאיכא עדי מסירה ויודעין שהלוה, עיין ש"ך סימן ס"ט ס"ק י"ד, ובפרט לדעת הראב"ד דס"ל אפי' בערכאות אינו גובה ממשעבדי ויכול לטעון פרעתי, א"כ מאי נ"מ בשטר, ואי כתב בו נאמנות או תוך זמנו למאן דאמר אין יכול לטעון פרעתי, מ"מ כיון שהעדים יודעין מתנאי הנאמנות אפי' לו יהיה שהתנה בעל פה ג"כ אין יכול לטעון פרעתי, וצ"ל דיודעין שזה השטר הוא שנמסר ואין יודעין אם היה כתוב בו נאמנות, וא"כ פריך שפיר הא בעינן כתב שאינו יכול לזייף דשמא הנאמנות הוא ע"י זיוף, וא"כ אין ראיה כלל לפסוק כר"א ודלא כר' יוחנן ומיושב שיטת ר"ח ג"כ:
ועוד נראה ליישב שיטת ר"ח דקשיא באמת הך קושיא מאי נ"מ בשטר כיון שאינו גובה ממשעבדי ויכול לטעון פרעתי ולהד"מ אין יכול לטעון כיון דאיכא עדי מסירה, וי"ל דעדים אינם יודעין רק התחלת השטר וידעו שחתמו על אותו שטר סמוך לכתב כדרך עדים, וא"כ באמת אין יודעין הסך הכתוב בשטר, וקמ"ל טובא דלא יכול לטעון שחייב פחות ממה שכתוב בשטר כיון שידעו שמסר לו שטר כזה ויודעין שזה עצמו השטר שמסר לו כגון שיש להם בו סימן מובהק, וא"כ פריך שפיר הא בעינן כתב שאינו יכול לזייף ושמא מחק וכתב יותר, ומשני בדאפיצן, והשתא פריך הא צריך שיחזיר ושמא הוסיף שיטה, ומשני בדמיהדר, והיינו כיון דעדים אין יודעין היכן נסתיים השטר, ובהכי ניחא דקשה מאי פריך הא צריך לחזור כו' נימא דעדי מסירה יודעין שעד כאן היה השטר כתוב, ולפ"ז ניחא דאי ידעי לא צריך לעדי מסירה כלל, ובהכי ניחא דלא פריך אמתני' די"ל במתני' דאיכא ע"מ ויודעין מה שכתוב בו רק שצריך השטר כדי שיגבה ממשעבדי ולא יכול לטעון פרעתי, אבל הכא דלא גבי רק מבני חרי ויכול לטעון פרעתי גם על השטר פריך שפיר, דל"ל דע"מ יודעין דא"כ דל שטרא מהכא, ודוק היטב, ועמ"ש בתוס' ועיין בסמוך:
בפירש"י ד"ה שטרא פרסאה כו' וחתמו פרסיים הדיוטו' עליו עכ"ל גם הרמב"ם בהל' מלוה כתב שטר שעדיו עכו"ם כו', וכבר כתבתי שהקשו דה"ל מזוייף מתוכו כדלעיל דבעינן שמות מובהקים דוקא, ובכ"מ פכ"ז ובב"י גם בתומים סי' ס"ח נדחקו, וכבר כתבתי לעיל בפירש"י ליישב, מיהו ברמב"ם שכתב שטר שעדיו עכו"ם משמע אפי' בכתב ישראל רק שעדיו עכו"ם, ובהא קשיא דלעיל בעינן שמות מובהקין, לכן איפשר לחלק דבשלמא בגט אשה חיישינן דאתו למיסמך שמא יתן הלוה פעם א' שטר חתום בעדים אלו ולא ידע שהם פסולים לעדות, א"כ י"ל דהא דאמרינן בפ' ז"ב דבכה"ג ה"ל מזוייף מתוכו היינו בשטר מתנה שחתום בקרובים דחספא בעלמא הוא, א"כ יש לחוש שפעמים שיתן א' מתנה בחתומים קרובים והנותן לא ידע שאין השטר כלום ויוציא ממנו שלא כדין, אבל הכא בהלואה ממה נפשך אם יודע שהם עכו"ם יטעון שהשטר אינו כלום, ואם סובר שהשטר כשר כיון דהלואה היא אמת א"כ מסתמא לא פרעו דשטרא בידו מאי בעי, וא"כ אין חשש בשטר הלואה דמסתמא לא פרעו כיון שסובר שהשטר טוב:
ובהכי ניחא פירש"י פ' ז"ב דף כ"ח ע"ב שפירש דמודה במזוייף מתוכו שחתמו בו עדים פסולים דבמאי קני ליה להאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ע"כ, והוא תמוה דהא איירי בעדי מסירה וקני שפיר בע"מ, ולפ"ז ניחא דכוונת רש"י דטעמא דמזוייף מתוכו פסול אע"ג שזה חפץ ליתנו לו ודעתו לקנות מ"מ לא קני, לאפוקי בשטר הלואה לא איכפת לן במזוייף מתוכו, דמ"מ כיון שסובר שהוא שטר טוב אינו עשוי לפרוע עד שיחזיר לו השטר וליכא חששא אם סובר שהשטר טוב, וא"ש ודו"ק, אלא דקשה הא יגבה מלקוחות שלא כדין כיון שאין לו דין שטר, ולזה איפשר לומר דהא דמלוה ע"פ אינו גובה ממשעבדי היינו משום דמאן דיזיף בצינעה יזיף ולית ליה קלא, וא"כ שם כשיחתמו קרובים כיון שסובר שהוא שטר טוב מפקי לקלא והיה להם ללקוחות ליזהר ולא טריף שלא כדין, וכאן דהחתומים הם עכו"ם איפשר לומר דנהי דהחתומים לא מפקי לקלא היינו לפי שנכרים אין דרכן להיות מפקי לקלא מ"מ ישראלים הרואים השטר יפקו לקלא, אך אם ידוע שהם נכרים גם הרואים לא מפקי לקלא שהרי סבורים שאין רוצה הלוה בכך, אבל אם יסברו דישראלים הם הרואים השטר מפקי לקלא וליכא חששא אם יטרוף ממשעבדי ע"י טעות זה שיסברו שהם ישראלים, דטעמא דלא גבי ממשעבדי הוא משום שהרואים ידעו שהם נכרים וליכא דמפיק לקלא, משא"כ אי איכא למיחש לטעות שפיר יפקו לקלא וליכא חששא כ"כ, ודוק היטב:
אמנם כן בתר עיון אין צריך לדחוק כלל דודאי לא קשיא כלל אהך דניחוש דהוי מזוייף מתוכו, וגם בתומים דחק, ונראה דלא קשיא כלל, דהא באמת קיי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וא"כ כשיחתמו עכו"ם אם יטעון הלוה שנכרים הם הוא נאמן, וכן ללקוחות טענינן מזוייף ועד דמקיים לשטרא לא גבי וכשיהיו עדים שמכירין חתימת ידם מסתמא ידעו שנכרים הם, ואין לחוש שיקיימו משטרות אחרים דכיון דבאמת לא סמכינן אחתימתן אין דרך כלל שיחתמו בשטרות, דהא בלא עדי מסירה לא מיתכשרי שטרות שלהם, וא"כ אפי' בשמות שאינן מובהקין אין לחוש שלא יגבה בלא קיום השטר מן הלקוחות, וא"כ ליכא חששא כלל, וכן בשטר מתנה שנמסר בפני עדים ישראלים אין לחוש שיסמכו על חתימתן דלא ימצא קיום, אבל התם בפ' ז"ב דאיירי בחתומים קרובים יש לחוש שיקיימו כל אחד משטר אחר שחתום עליו לבד, דבאמת לכולי עלמא כשרים לעדים רק דהם קרובים זה לזה לכן יש לחוש למזוייף מתוכו, משא"כ בחתומים עכו"ם דבלא קיום לא יגבה וכשיתקיים ידעו שהם נכרים דהמעידין על החתימות מכירין אותם:
ובהכי ניחא פירש"י לעיל דס"ל דשטר מתנה כשר בעדי מסירה, והתוס' הקשו עליו דהוי מזוייף מתוכו, ולפמ"ש ניחא דבשטר מתנה שצריך קיום ממילא מאן דידע ח"י ידע שהם עכו"ם וליכא למיחש דסמכי עלייהו, רק בגיטין שא"צ קיום אם השליח יתן לה הגט ותינשא בו ליכא דידע שהם נכרים, משא"כ בשאר שטרות, ובחנם נדחקו הראשונים בזה ומקום הניחו לי להתגדר בו:
בתוס' ד"ה והא בעינן כו' לר"א פריך כו' עכ"ל. וכבר כתבתי לעיל בזה, ולשיטת התוס' מאי פריך הא בעינן שיחזיר מענינו של שטר הא עדי מסירה בפנינו ויודעין שלא הוסיף, ונראה דהתוס' ס"ל דשטרא פרסאה הוי שטר גמור שאין יכול לטעון פרעתי כנגדו, וא"כ כל שמוכח מתוך השטר שפיר י"ל דהוי שטר גמור, אף שעיקר ההוכחה מכח עדי מסירה מ"מ עדי מסירה לא עדיפי מע"ח, וכיון שעדים מעידין שמסרו יש לו דין שטר, והיינו דוקא למה שמוכח מתוך השטר, משא"כ מה שאינו מוכיח אין לו דין שטר לכן פריך שפיר הא בעינן שיחזיר, מיהו זה אינו אלא לשיטת הרא"ש דס"ל דכל השטר פסול כיון שלא נעשה כתיקון חכמים, אבל להפוסקים דכשר רק שאין למידין משיטה אחרונה א"כ לא פריך מידי די"ל דע"מ יודעין שלא הוסיף, וצ"ל כדפרישית לעיל:
ובהכי ניחא דעת הרא"ש דמוקי דלא חתמו כלל, דקשה מאי פריך הא ליכא למיחש לזיופא כיון דלא סגי בלא ע"מ, ולפ"ז ניחא דלעולם אין לו דין שטר ע"י ע"מ רק באופן שאילו היו חתומים היה לו דין שטר, ולר' אלעזר דלא מהני בכתב שיכול לזייף לא מהני ע"מ רק בענין שאילו חתמו בו היה לו דין שטר, משא"כ ביכול לזייף, ודוק היטב:
בפירש"י ד"ה לית ליה קלא כו' דסהדי דחתימי אשטרי מפקי לקלא עכ"ל. לכאורה תמוה דהא ר"א ס"ל דגובה מנכסים משועבדים בעדי מסירה כמו שפירש"י לעיל דף ג' ע"ב, וכן מבואר לקמן בגמרא דף פ"ו דגובה מנכסים משועבדים, ואיפשר לומר דתליא אי שיעבודא דאורייתא ומדינא גם מלוה ע"פ גבי ממשעבדי רק משום דלית ליה קלא, א"כ שפיר י"ל בע"מ גבי ממשעבדי דמילתא דלא שכיחא שילוה בעדי מסירה דאטו בכיפי תלי להו, לכן י"ל דשפיר גבי ממשעבדי, ורבא ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא לכן בלית ליה קלא גבי ממשעבדי, ור"א דקאמר גובה מנכסים משועבדים היינו בשיעבדו בפירוש דהוי שיעבודא דאורייתא, כמ"ש הש"ך ח"מ סימן ל"ט:
עוד איפשר לומר דע"מ נמי מפקי לקלא היינו בליכא ע"ח אבל כאן דאיכא ע"ח עכו"ם ושמות שאינן מובהקים, א"כ י"ל דסמכי ע"מ על ע"ח דליפקו לקלא שסוברים שהם ישראלים לכן לא מפקי ע"מ לקלא, אבל היכא דליכא עדי חתימה לגמרי שפיר מפקי עדי מסירה לקלא ולפ"ז מוכח דלא כהרא"ש דאיירי בליכא עדי חתימה, דאל"כ ממשעבדי נמי ליגבי כדלעיל ודו"ק: