אור ברסלב
גרש ירחים פרק א - המביא גט › דף י:

גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ

פרק א - המביא גט · דף י:

דף י: מהדו"ק

שם קא פסיק ותני כו' בשלמא שטרי מכר כו'. ויש לדקדק גם בשטרי מכר ניחוש שמא כתב שטר למוכר בלא לוקח דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו והיינו משום דזכו לו משעת חתימה ובהא לא שייך לומר עדיו בחז"ל כיון דבאמת אכתי לא יהיב זוזי זיכוי החתימה דמי למתנה, ולמ"ד אין עדיו בחתומיו זכין לו בעינן שטר הקנאה וערכאות כותיים לאו בני קנין נינהו, מיהו מדברי הר"ן משמע דקנין סודר מהני בערכאות, וצ"ל דשטר מכר איירי דכתב בפירוש דיהיב זוזי קמייהו, וא"כ קשה אמאי לא פריך במכר גופיה קפסיק ותני ל"ש כתוב בשטר דיהיב זוזי קמייהו ל"ש לא כתוב בשטרא, ואי לא כתוב בשטרא חספא בעלמא הוא, וא"כ בלא מתנה ה"ל לאקשויי ממכר גופיה, ואיפשר שקים להו בזמן הש"ס שאין דרך ערכאות כותיים לכתוב שטר מכירה עד דיהיב זוזי קמייהו, ואפי' אין עדיו בחתומיו זכין מ"מ י"ל דערכאות לא אזלי אלא אם המוכר מצוה לכתוב, וכן בהלואה שמא כתבו ללוה בלא מלוה דמה להם לחוש כיון שמחייב עצמו:

שם לא הוו מרעי נפשייהו. וכתב הר"ן דמ"מ מן התורה לא מהני, דהא משה ואהרן נמי פסילי רק מטעם תקנה, וקשה להבין לפ"ז נימא גם במתנה כשר מטעם תקנה כיון שאינו מן הדין, לכן איפשר לומר לענ"ד דהא דהכשירה התורה עדים היינו משום שמוזהרים בלא תענה אם משקרים וזה דוקא בדבר ששייך תורת עדים, אבל הקרובים שהוציאתן התורה מכלל עדים אין תורת עדות עליהם ואפי' משקרים אינם בלא תענה, וערכאות דסמכינן עלייהו היינו מטעם חזקה דקים לן דלא משקרי, ומשה ואהרן אינן פסולין רק מדין עדות, אבל מדין ידיעה בלא ראיה יש לסמוך עליהם דהא בבת רב חסדא דקים ליה בגוה נמי מרעינן שטרא אפומה כדאיתא בפ' הכותב, הרי דסמכינן על קים ליה בגוה לבטל שטרא, והא דלא סמכינן אקים לן בגויה איפשר דהא גופא מדרבנן שלא תתן דבריך לשיעורין ואין מבחין בכך על בוריה, דהא ארב פפא אמרינן לא קים ליה בגויה כדאיתא בפ' הכותב דף פ"ה, כן נלע"ד ודו"ק:

ועיין במרדכי שכתב הטעם דשטר מכירה כשר לפי שהכותים מקפידין על עשיית שטרות בערכאותיהם, וקשה לפ"ז גם בשטר מתנה יכשר משום הכי, דהא כיון דקפדי מסתמא איכא עלה דינא דמלכותא להכשיר, וא"כ גם שטרי מתנה כשרים, ואיפשר דס"ל להמרדכי דלישני פליגי וללישנא קמא לא אמרינן דינא כו' לכן לא הוכשר רק שטר מכירה, מיהו הא גופא קשיא כיון דהכשירו משום דקפדי, א"כ ה"ל להכשיר גם שטר מתנה, ונראה ע"פ מאי דמשמע קצת מדברי הרא"ש שכתב אם הנהיג המושל שלא יעשו שטר אלא בפני הערכאות שלא יחתמו העדים על שטר עד שיבואו בעלי הדברים לפני הערכאות ויראו וידעו הערכאות אמיתת הדבר ואז יתנו הרשות לעדים לחתום וכו' עכ"ל ע"ש, א"כ י"ל דלא קפדי הערכאות על שיהיו עדים ישראלים רק עיקר קפידא שיעשו השטר בפניהם, א"כ י"ל דלא קפדי אם יניחו לחתום עדים ישראלים כיון שגוף הענין נעשה בפניהם, והשתא י"ל שפיר דבשטר מכר אי איפשר לתקן שיהיו עדים ישראלים, דהא אין עדים רשאים לחתום אם לא ראו נתינת המעות כיון שכתוב בשטר שנתן המעות וזה לא ראו העדים ואם יאמרו שאין מאמינין לערכאות קפדי על זה, וע"כ להכשירן ולהאמינם על המעות א"כ אפי' חותמיהן עכו"ם כשרים, דבין כך ובין כך אין להכשירם מדינא, משא"כ במתנה כיון דבאיכא עדים ישראלים מתכשר מדינא דשטר נכתב בכל לשון, א"כ לעולם איפשר לתקן ע"י עדים ישראלים לכן לא הכשירו וא"ש:

ובהכי ניחא קושיית הר"ן הא במתנה נמי משכחת לה קנין חזקה דלא מרעי נפשייהו, ודחק לומר דה"ה איפכא הוה מצי לאקשויי, ואינו במשמע לשון הש"ס, אבל למאי דפרישית ניחא דבמתנה לא הכשירו כלל דאיפשר לתקן על ידי עדים ישראלים דכשר מדינא מדין שטר ודוק היטב:

שם אלא מתנה כו' והאי שטרא חספא בעלמא. והקשה הפני יהושע לפירש"י שפירש בסמוך לאו בני כריתה דכתיב וכתב ונתן, וא"כ י"ל דמתנה כשר בערכאות משום דלא שייך הך וכתב ונתן, ואיפשר לומר דבממון מודה רש"י דפסול, דהא הוי עדות שאי אתה יכול להזימה, דהא בהזמה כתיב כאשר זמם לעשות לאחיו ועכו"ם לאו אחיו הוא, וא"כ שטר מתנה בעדים שלהם חספא בעלמא הוא, משא"כ בגיטין דלא שייך הזמה א"כ י"ל כמ"ש התוס' ריש מכות דכל היכא דלא שייך הזמה לא קאי עליה כאשר זמם, וא"כ צריך לאקשויי בגיטין משום דלאו בני כריתה נינהו וא"ש:

ועוד נראה דרש"י ס"ל כמ"ש התוס' בקידושין דף י"ד דעכו"ם כל קנינו בכסף שאינו קונה בשטר דישראל גופיה לא קני לעבד עברי בשטר אלא משום דיליף מאמה ואמה איתקש לאחרת מה אחרת מיקני' בשטר אף אמה מיקניא בשטר, ובעכו"ם לא שייך האי טעמא שאינו בתורת גיטין וקידושין עי"ש, וא"כ א"ש דברי רש"י דלהכי לא מהני הך שטרא דכיון דאינו בתורת גיטין אמרינן משום הא גופא דכל קנינו אינו אלא בכסף דלא ידענא שטר רק מכח היקשא דאחרתו ובעכו"ם לא שייך, וא"כ צדקו שניהם יחדיו דמשום דאינו בתורת גו"ק לא ידעינן ביה שטר, ואף דשם איירי לענין קנין עבד מ"מ י"ל כל שטר שוה דהא כן פיר"ת לישנא דכל קנינו אינו אלא בכסף, ואף דאמרינן לקמן פ' השולח שטר דאורייתא דכתיב וכתוב בספר וחתום אין ללמוד עכו"ם כיון דלענין שטר קנין יש חילוק בין עכו"ם לישראל, א"כ אמרינן דאין קנינו רק בכסף, ודוק היטב:

אמנם בתר עיון נלע"ד עיקר בכוונת רש"י דלעיל דף ט' ע"ב פירש"י דחוץ מגיטי נשים הוא משום דלאו בני כריתות נינהו אבל על הדינין נצטוו בני נח, והתוס' הרבו להשיב דודאי עכו"ם פסול לעדות דלא עדיף מעבד, ונראה דרש"י ס"ל כיון דנצטוו על הדינין בעל כרחך עדותן מועיל דבן נח נהרג בע"א בן נח ג"כ:

אלא דאנן אמרינן דלא אלימא עדותן לאפקועי ממון ישראל, לכן אמרינן במתנה חספא בעלמא הוא ואין בשטרן כח לאפקועי ממון ישראל, והשתא ודאי אי הוה שייכי בתורת גיטין וקידושין א"כ הוה מהני קידושין שלהם לחייב גם הישראל מיתה, א"כ הוו כשרים גם לגיטין דישראלים, אבל השתא דלאו בני כריתה נינהו א"כ לא אשכחן עדותן מועלת לענין זה, ולהכי לא מהני לענין גיטין וקידושין דלא אלים עדותן שלא מצינו שיועיל לענין זה, ועפ"ז נראה דס"ל דערכאות דקים לן דלא מרעי נפשייהו איפשר מן התורה כשרים, דע"כ הכשירה התורה עדותן כיון דנצטוו על הדינין, ולא דמו לעבדים דאין להם דין עכו"ם ופסלתן התורה מכח לאחיו או דדמו לאשה כדאיתא בפ' החובל, אבל נכרים שנצטוו על הדינין ע"כ גם עדות שלהם כשרה, וכמ"ש רבינו יקר במרדכי, וא"כ א"צ לדחוק כדברי הר"ן ומרדכי דמשום תקנה כשרים דזה דוחק כמ"ש לעיל, אלא נראה דנכרים הכשירן התורה שאחר שנצטוו על הדינין גם עדות שלהם כשרים, וקרובים פסולין מגזירת הכתוב אף דודאי לא משקרי, אבל נכרים היכא דידעינן דלא משקרי שפיר הוה מועיל עדותן כגון בערכאות, ואף דמהני מ"מ לאו בכלל כשרים לעדות נינהו דלא אלימי לאפקועי ממון ישראל ע"י עדותן, אלא היכא דקים לן דלא משקרי סמכינן עלייהו, ולא דמו לקרובים כיון שיש עכ"פ דין עדות עליהם לגבי נכרים מהני נמי לישראל כיון דקים לן דלא משקרי שאין כאן הפקעת ממון ישראל כיון דקני בכספא ולא מרעי נפשייהו, והתורה הכשירתן טפי מקרובים כיון דנצטוו על הדינין, כן נ"ל בפירש"י, ודוק היטב:

בפירש"י בד"ה תני כו' וה"ה נמי דמצי לשנויי בע"מ כו' עכ"ל וקשה הא אמרינן לקמן דנקרא מזוייף מתוכו לא מהני ע"מ א"כ גם בשטר מתנה פסול וכמ"ש התוס', ועוד קשה א"כ אפילו בהדיוטות נמי יכשרו, ואיפשר דרש"י ס"ל כיון דערכאות מסתמא כתוב בלשון נכרים א"כ מסקי דעתייהו דעכו"ם הם ולא אתי למיסמך עלייהו) משא"כ בגט אשה דע"כ איירי שכתבו ישראל א"כ מסתמא בלשון ישראל הוא, א"כ יש לחוש דסמכי עלייהו וסברו שגם החתומים בו הם ישראלים וא"ש:

ומיושב מה דקשה, דהא בסנהדרין דף כ"ח במתנתא דחתימי עלה תרי גיסי אמרינן דלא מהני עדי מסירה דהוי מזוייף מתוכו, ולפ"ז ניחא דשם שטר של ישראל שפיר יש לחוש למיסמך עלייהו דלא ידעו שהם קרובים ודו"ק:

ועוד י"ל בדברי רש"י דשפיר כשרים בעדי מסירה ולא גזרינן דאתי למסמך עלייהו לעדי מסירה, דהא אמרינן בכתובות דף י"ח פסולי עדות מלוה מידק דייק ומיחתם, וא"כ י"ל בערכאות כיון שהענין עכ"פ אמת י"ל דמלוה מידק דייק שלא לסמוך עליהם עד שידע בבירור שהם כשרים, מיהו בהדיוטות י"ל דאפי' ע"י ע"מ פסול דחיישינן שיקח החתומים לעדי מסירה ולא שייך לומר מידק דייק דהדיוטות חשידי לשקר ורוצה באילו כדי שיוציא ע"י שקר ולא שייך מידק דייק רק אם הענין הוא אמת והיינו בערכאות דלא מרעי נפשייהו:

ובהכי ניחא בהך מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי דאמרינן דהוי מזוייף מתוכו כיון דאתי למיסמך עלייהו, ובאמת התורה הוציאה קרובים מכלל עדות א"כ אפי' אי משקרי לא עברי אלא תענה, לכן אין לסמוך עליהם דילמא משקרי וא"ש ודו"ק:

ועוד י"ל בדברי רש"י דבעדי מסירה אין לחוש דאתי למיסמך עלייהו דיסברו שהם ישראלים ואתי למימסר קמייהו, דאדרבה כיון שיראו שצריכין להדר אחר עדי מסירה ע"כ נכרים הם דאל"כ לא צריך ע"מ כלל לכן ליכא למיחש דאתי למיסמך עלייהו, אבל בגט אשה שפיר כתב רש"י דאתו למימסר קמייהו ואין ראיה ממה שמהדרין אחר עדי מסירה דבגט לעולם צריך עדי מסירה א"כ כשלא יהיו החתומים מזומנים ע"כ צריך לעדי מסירה א"כ יש לחוש דאתו למימסר קמייהו דחתומים ודו"ק:

אלא דקשה הך דמתנתא דחתימי עלה תרי גיסי דאמר ליקנייה ניהליה בע"מ ופריך והאמר ר"א מודה ר"א במזוייף מתוכו, וקשה הא גם שם ידעינן מדמהדרינן אחר ע"מ ע"כ החתומים פסולים, וי"ל דשם אין ראיה דאיפשר דניחא להדר אחר ע"מ שמא יטעון ממני נפל ומצאתיו, אבל בערכאות אין סדר רק כשבאים הבע"ד ומוסרין מיד השטר למקבל וא"כ כיון דבעי נמי ע"מ ידעינן שאין לסמוך על החתומים, וא"כ מיושב הקושיא דבהדיוטות נמי ליתכשר דבהדיוטות שפיר הוי מזוייף מתוכו דיסמכו על החתומים, והא דמהדרין אחר ע"מ היינו שלא יטעון ממנו נפל או שיהיה ראיה שלא יוכל לטעון מזוייף על החתומים, אבל ערכאות מינכרי ולא שייך לטעון מזוייף א"כ כשמהדרין אחר ע"מ ידעינן שלא סגי בע"ח לענין שטר מתנה וא"ש דברי רש"י, ודוק היטב, ועיין מ"ש לקמן עוד בישוב דברי רש"י והרמב"ם ועיין בסמוך:

בתוס' ד"ה חספא כו' וקשה דאדרבה תירוץ כו' נשאר כו' אפי' בקידושין כו'. איפשר ליישב פירש"י דודאי י"ל דאתי' כר"מ ומ"מ חשיב שטר שנעשה בערכאות דבגיטי נשים פסול לגמרי, ובקידושין אף דלענין קידושי שטר שייך ללמוד מגיטין מ"מ הא קיי"ל בשטר אירוסין שנכתב שלא לשמה שמין את הנייר אם יש בו ש"פ מקודשת וא"כ אפי' אין בו ש"פ מקודשת מטעם שמא שוה פרוטה במדי, א"כ י"ל הא דדחיק לעיל היינו אי לא ס"ל כשמואל דחיישינן שמא ש"פ במדי צריך לאוקמא דליתה בקידושין א"כ ע"כ לומר דפליגי בשמות מובהקין, אבל אנן דקיי"ל כשמואל א"כ חשיב ערכאות ליתה בקידושין כיון דעכ"פ מקודשת מדין כסף וזה לא שייך בגיטין ואף דמשכחת לה באיסורי הנאה בהא לא איירי דערכאות יכתבו על איסורי הנאה, גם לפמ"ש התוס' בקידושין דהיכא דיש שוה פרוטה שלא כדרך הנאה מקודשת, וא"כ לעולם הוי ספק שמא שוה פרוטה במדי ודו"ק:

בא"ד ואור"י דכי היכי דפסלינן כו'. לכאורה כל דבריהם דברי אריכות וה"ל לאתויי בפשיטות דמודה ר"א במזוייף מתוכו אף במתנה כדאיתא בהדיא בהך מתנתא דחתימי עלה תרי גיסי דעדי מסירה לא מהני ומייתי לה התוס' לעיל דף ד', והנלע"ד בכוונת דברי הר"י דלשיטתיה אזיל לעיל דף ט' ע"ב שסובר דמן התורה לא מהני ערכאות כותים רק מתקנה, והשתא תו לא פסיקא להו לדמות שטר של ישראל שפיר פסול בקרובים אף ע"י ע"מ דמזוייף מתוכו, אבל כאן שהוא מטעם תקנה א"כ אם הכשירו מה שמן התורה פסול גמור הוא ע"כ משום קפידת המושל וכדומה א"כ כ"ש שהיה לנו להכשיר בעדי מסירה שכשר מן התורה ולא ניחוש לגזירה דאתי למסמך עלייהו כמו שהכשירו שטר שאין כשר כלל מדין תורה, ולזה כתבו התוס' דמ"מ לא תקנו חכמים להאמינם בכה"ג אף דמן התורה כשר לגמרי, כן נ"ל בכוונת דברי הר"י ועיין בסמוך:

בא"ד אפי' אם נאמר כו' היינו משום שידוע כו' וכן כשר בהודאת נותן עכ"ל. נראה כוונת התוס' ע"פ מ"ש לעיל דף ד' ד"ה דקיי"ל דבגיטין אף דבעי עדי מסירה כיון שהגט כתוב כהלכתו מחזקינן שהיו עדי מסירה, לכן בשטר מתנה כיון שמסר לו שטר חתום בעדים אנן נחזוק שהיו עדי מסירה לכן אפי' אם באמת לא היו עדי מסירה כיון שמסר שטר חתום בעדים הוי כהודאה שהיו עדי מסירה, וזה דוקא בשטר שנעשה כתיקון, אבל בנעשה בערכאות לא מיקרי הודאה שנעשה בעדי מסירה דסתם שטר כזה אינו בחזקה שהיה כדין ע"פ ע"מ לכן לא חשיב שטר לקנות על ידו, כן נ"ל בכוונת התוס':

בא"ד דכשרים אפילו כתיבתן וחתימתן נכרים דהשתא לא מהני ע"מ מידי עכ"ל. המפרשים נדחקו בכוונת התוס' דהא ודאי שטר כשר בכל לשון כדלקמן דף י"ט ע"ב, ועיין בתומים ר"ס ס"ח, ולענ"ד הדבר פשוט דכוונת התוס' דלקמן פרכינן גבי שטרא פרסאה הא לא ידעי למיקרי וכו', וכתב הרא"ש דהקושיות שייכין נמי אמתני' אלא דכולהו פירכי לא שייכי אמתני' והיינו הך קושי' הא לא ידעי למיקרי דמתני' איירי בחותמיהן נכרים, והשתא כוונת התוס' דמשמע דכייל כל השטרות היינו שהכתב והחתימה לשון נכרי דומי' דכל השטרות דאף דלא ידעי למיקרי כשרים מצד הערכאות עצמן, והשתא איירי נמי בשטר מתנה אפי' ליכא דידעי למיקרי, והשתא לא מהני עדי מסירה מידי כיון דלא ידעי למיקרי, והא דלא כתבו התוס' בפשיטות דדומיא דאינך שטרות משמע בלא עדי מסירה, י"ל דמתני' אתי לאורויי הכשר כל השטרות בעדי מסירה ואיכא מינייהו דכשרים בלא עדי מסירה, אבל בהא ל"ל דכל השטרות כשרים ע"י עדי מסירה וידעי למיקרי כיון דבסתמא לא ידעי למיקרי כדפריך לקמן בפשיטות, וא"כ י"ל דמשמע ליה כיון דאיירי נמי בשטר מתנה לא איירי במציאות רחוק רק בפשוט דומיא דשאר שטרות דלא בעינן ידעי למיקרי כיון דלא צריך ע"מ ודו"ק:

בפירש"י ד"ה מודה כו' דילמא קאתי למימסרי' באנפייהו כו' עכ"ל לכאורה קשה דלעיל דפסלינן שלא לשמה משום מזוייף מתוכו לא שייך למימר הכי, דהא אי מסר בפני החתומים שפיר מהני, וע"כ הטעם כמ"ש התוס' דגזרינן כתיבה אטו חתימה כמ"ש לעיל דף ד', א"כ כאן ה"ל לפרושי דגזרינן כתיבה אטו חתימה שיכשירו ג"כ כתיבת ערכאות החתומים, והנלע"ד בזה דבלא"ה תמוה איך שייך שהבעל לא ידע אם הם נכרים שהוא הכותב ומעלה בערכאות, ובפ"י האריך בדברים שאין מתקבלין דמהיכא תיתי שלא תינשא ברשות ב"ד ויטעו הב"ד, אלא נראה דרש"י לא ס"ל כמ"ש התוס' דגזרינן כתיבה אטו חתימה רק כדפרישית לעיל דחיישינן שיחתמו בלא שישמעו מפי הבעל אי לא בעי לשמה וימסרו לשליח שלא מדעת הבעל ע"ש באורך, והכא נמי ל"ל דגזרינן חתימה אטו כתיבה דא"כ גם בשמות מובהקין נגזור, אלא דלא גזרינן הא, רק הטעם הוא דלפעמים כותב ומעלה בערכאות ולוקח הגט לעצמו, ופעמים שנחפז לדרכו ממנה שליח שימסור הגט לאשה והשליח שרואה החתומים בגט יוכל למסור בפני ע"ח, ועיין באה"ע סימן קמ"ב סי"ב דעדיף שימסור באפי הנהו סהדי שיהיה דבר שלם, עמ"ש בגמרא שם, מ"מ עכ"פ יש לחוש שהשליח ימסרנו שהרי השליח צריך למסור הגט בעדי מסירה שהשליח הוא מגרש, והשליח י"ל שלא ידע ויסבור שהם ישראלים, כן נ"ל בפירש"י וא"צ לדחוק כלל:

וארווח לן בזה מה שפירש"י דהוה מצי' לאוקמא שטר מתנה בע"מ, וקשה הא הוי ג"כ מזוייף מתוכו, ולפ"ז לא ק"מ דדוקא בגט אשה איכא הך חששא כשימסרנו לשליח וימסרנו השליח בפני החתומים, אבל במתנה אין דרך כלל למסור לשליח דאם אינו נמסר בו ביום ה"ל מוקדם, והנותן בעצמו יודע שהם נכרים, וגם אם מוסר ע"י שליח והשליח מוסר בפני ע"ח איהו דאפסיד אנפשיה, אבל בגט יש לחוש שיתירו אשת איש לעלמא ודו"ק:

ועפ"ז מיושב היטב דברי הש"ג שהביא בפני יהושע שפסק בגט היוצא מתחת ידי אשה בשמות מובהקין ואמרה שנמסר לה בעדי מסירה ישראלי' נאמנת, והתמיה עליו בספר פ"י דעיקר הטעם להכשיר בשמות מובהקין משום דלא יסמכו הב"ד כשלא תביא ע"מ בפנינו, ולפמ"ש לא קשיא כלל דודאי ליכא דטעי למסור בעדים נכרים רק דחיישינן שהשליח יטעה, אבל בשמות מובהקין הן שבא לידה מיד הבעל הן שבא לידה מיד שליח לא יטעו למסור בפניהם דמידע ידעי דנכרים הם, א"כ כיון דערכאות לא מרעי נפשייהו ובודאי כתבו וחתמו ע"פ הבעל אמרינן כמו בכל גט שמסתמא בא לידה בע"מ, וכאן נמי אמרינן מסתמא בא לידה בע"מ ישראלים, ודוק היטב:

תוכן העניינים

גרש ירחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה