גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק א - המביא גט · דף ח.
בתוס' ד"ה כל ששופע כו' וקשה לר"י כו'. נראה ליישב פירש"י דקפלוריא נמשך מצפון למערב על נסי הים, וא"כ לת"ק הוי ח"ל, משא"כ לר"י הוי א"י כל צד שבמערב וקפלוריא בריש נסין שבים לצד מערב, לכן יהיב שפיר סימנא בנסי הים, משא"כ לת"ק שאין כל צד מערב ארץ ישראל רק משופע מטורי אמנון ודו"ק:
בד"ה ר"י כו' שאל רבינו פטר כו' אבל קשה וכי ר"י כו' עכ"ל. לענ"ד איפשר לפרש איפכא דלר"י דס"ל כל מערב א"י א"כ אין ניכרין גבולי א"י, לכן לעולם צריך לומר בפני נכתב, משא"כ לרבנן דניכרין גבולי א"י דידוע גבולי א"י לענין תרומות ומעשרות א"כ ניכרין אותן ספינות שהם בגוף א"י, לכן א"צ לומר בפ"נ ודו"ק:
בד"ה המוכר כו' אין לומר כו' דא"כ הוי סברתם איפכא כו' עכ"ל. וקשה לפ"ז אטו לא ידע מתני' דת"ק ס"ל עכו כצפון ובודאי לא טעי בין מרחקא ומקרבא דמרחקא כ"ש ממקרבא, לכן לולא דבריהם היה נראה דגיטין לא תליא במכירת עבד דמטעמא אחרינא הוא, אלא דדייק מלישנא דר"מ דאמר לגיטין משמע דוקא לגיטין ולא לעבדים, דאל"כ סתמא כפירושא דלגיטין קאמר ודו"ק:
בד"ה בשלשה כו' נקט שלשה לשון זכר כו'. עיין מהרש"א שכתב דעפר ג"כ לשון זכר כמו והך את עפר הארץ והיה לכנם וכן מן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן, לענ"ד אין ראיה מזה דקאי על ההויה שיהיה העפר, ומצינו בכתוב כי יהיה נערה בתולה וקאי על המאורע, וכמ"ש אבן עזרא כי יארע דבר זה, ויותר היה לו להביא מעפר שריפת החטאת ונתן עליו הרי שהוא לשון זכר, מיהו מצינו באיוב כ"ח ועפרות זהב לו הרי שמכנה בלשון נקבה: