גרש ירחים· רבי אריה לייב צינץ
פרק א - המביא גט · דף ד:
בפירש"י בד"ה לפרושי כו' חד מינייהו נקט עכ"ל. ולשון לפרושי לא דייק, ולולא פירש"י היה נלענ"ד דודאי אי טעמא משום דאין מצויין לקיימו הוי רבותא טפי מביא ממדינת הים לא"י ממוליך, דיותר מצויים בני מדינת הים בארץ ישראל מבני א"י במדינת הים, דאסור לצאת מא"י לח"ל, וא"כ ס"ד דהוי כמו מארדשיר לאקטיספון לקמן דף ה' דידעי בח"י דבני ארדשיר, ולזה קמ"ל דמ"מ אין מצויין לקיימו, ורבנן בתראי לפרושי טעמא שהוא משום קיום, דלא נטעה דטעמא משום לשמה א"כ מוליך לא הוה צריך, קמ"ל טעמא משום קיום ודו"ק, ועמ"ש בסמוך בלשון התוס':
בתוס' ד"ה תנן כו' ומרישא כו' דמשמע דוקא ממדה"י לא"י כו' עכ"ל. והקשה מהרש"א אמאי לא קשיא לרבא ג"כ מרישא, ולמאי דפרישית בסמוך ניחא דטפי הוי רבותא לענין קיום ממדינת הים לא"י אף דבני מדינת הים מצויין טפי משום מצות ישיבת ארץ ישראל, ובזה מיושב מה שהקשה מהרש"א עוד לרבא קשיא אמאי נקט מוליך ולא נקט ממדינה למדינה בא"י, ולפמ"ש ניחא דודאי רבא לפרושי ת"ק אתי דלא נימא טעמא משום לשמה נקט מוליך דנדע דטעמא משום קיום, והשתא מיהת לענין קיום איפשר לומר דעכ"פ טפי מצויין בני מדינת הים בארץ ישראל משום ישיבת א"י, וא"כ מצויין יותר לקיימו ממדינה למדינה בארץ ישראל, וא"כ לענין קיום בהך ס"ד י"ל דטפי מצוי לקיימו במוליך מיהת מבמדינה למדינה בא"י ודו"ק:
בגמרא הא באותה מדינה כו' לרבה קשיא. ויש לדקדק דילמא רבה גופיה לא חייש לערעור הבעל רק באין מצויין לקיימו דנאמן לומר דאיכתב שלא לשמה במיגו דמזוייף לכן צריך לומר ג"כ בפני נכתב, אבל היכא דמצויין לקיימו דלית ליה מיגו אין יכול לערער שלא לשמה, ומ"מ לא סגי בפני נחתם לחוד על הקיום, דמ"מ ניחא טפי שיאמר ג"כ בפני נכתב כיון דבלא"ה צ"ל בפני נחתם, אבל באותה מדינה דלא צריך כלום לא תיקנו כלל, וצ"ל דפשיטא לן אי איכא שום חששא דאין בקיאין, דיש להצריך גם באותה מדינה במדינת הים אע"ג דמצויין לקיימו, ובזה יובן כוונת רש"י שפירש ואע"ג דאין בקיאין לשמה וקשה דילמא בעי לאותובי דע"כ בקיאין מדלא צריך לומר בפ"נ, ובפ"י דחק, מיהו נראה דכוונת רש"י לרבה דס"ל שאין בקיאין לשמה א"כ לא מסתבר לומר דבאותה מדינה דשייך קיום לא יצטרך בפ"נ אע"ג דלא שייך מיגו דמזוייף, מ"מ כיון דאין בקיאין ה"ל להצריך בפ"נ ודו"ק, ועיין בסמוך:
בתוס' ד"ה אלא כו' וא"ת ואמאי נקט כו' וה"ה ממדינה למדינה עכ"ל. למאי דפרישית בסמוך ניחא די"ל דנהי דבא"י בקיאין לשמה מ"מ לרבה לשיטתיה דס"ל דאמרינן מיגו במקום עדים כדאיתא בב"מ בעובדא דנהר פקוד, א"כ י"ל דממדינה למדינה בא"י יהיה נאמן שנכתב שלא לשמה במיגו דאי בעי טעין מזוייף ואין עדים מצויין לקיימו, ובמביא ממדינת הים אפי' מקויים נמי צ"ל בפ"נ אע"ג דלית ליה מיגו, כיון דאין בקיאין לשמה אפי' בלא מיגו מהימן, ולהכי קמ"ל דממדינה למדינה בא"י א"צ לומר כלום ואפי' באינו מקויים ודו"ק:
בגמרא הא בהדיא קתני לה המביא גט בא"י כו'. וקשה לפי מה שפירש"י לקמן בד"ה ואיכא דאיכא לאוקמא באותה מדינה א"כ לישני נמי אי מסיפא ה"א דוקא באותה מדינה, וכ"ש לפי דברי מהרש"א דלא משני הש"ס מידי כפירש"י שפירש אי מההיא מדוקיא דרישא דאכתי קשיא רישא ל"ל, וע"כ סיפא הוה מוקמינן באותה מדינה דתמוה דא"כ ה"ל לשנויי הכי באמת, לכן נלענ"ד ברור דודאי לקושטא דמילתא דלרבה טעמא משום לשמה א"כ ודאי אי נקט סיפא. לחוד שפיר מוכח דבא"י אפי' ממדינה למדינה א"צ לומר בפ"נ, והיינו מדלא איירי התנא לענין בפ"נ רק במביא ממדינת הים וסתם בא"י דא"צ לומר בפ"נ ודאי ליכא למיטעי לפי האמת דסיפא דוקא באותה מדינה איירי, דבכל כה"ג ה"ל לפרושי, אבל לרבא בס"ד דעיקר תקנת בפ"נ משום קיום, וא"כ מדינת הים ליכא דוקא דלא מסיק אדעתיה שום חילוק בין א"י למדינת הים לענין קיום, א"כ שפיר איכא למיטעי דבא"י באותה מדינה דוקא קאמר, אבל לרבה דעיקר טעמא משום לשמה אם איתא דגם בא"י צ"ל גבי ממדינה למדינה, איך שביק תנא לפרושי עיקר דינא כיצד ינהג בא"י ממדינה למדינה, אלא דמ"מ דרך התנא לאשמעינן באגב מדוקיא ולא לסמוך על הסתימה, לכן פירש אי מרישא לא שמעינן רק דיעבד וסיפא קמ"ל לכתחלה, ולא קשיא רישא ל"ל דדרך התנא לעולם לאשמעינן בבא יתירה בלא זו אף זו כ"ש דיוקא בעלמא אע"ג דליכא למיטעי בסיפא דדוקא באותה מדינה קאמר, דא"כ ה"ל לאשמעינן הדין בממדינה למדינה דצריך ולא לסמוך על הדיוקא, אלא ודאי מסיפא נמי שמעינן מסתימת התנא דאפי' ממדינה למדינה לא צריך בא"י, ומ"מ אין קושיא אי אשמעינן ברישא דממדינה למדינה לא צריך דיעבד ובסיפא קמ"ל אפי' לכתחלה א"צ, אע"ג דהוה נשמע מסיפא דודאי בכל גווני איירי, כן נ"ל ברור:
ובהכי ניחא מה שהניח בס' פ"י בצ"ע דנימא לקושטא דילמא לרבה ממדינה למדינה בא"י צריך לומר לכתחלה ולפמ"ש לק"מ דפשיטא שאין לחדש דין שלא זכר התנא בפירוש, ובסיפא ודאי משמע דאפי' ממדינה למדינה לא צריך בא"י, כן נ"ל ברור ודוק היטב:
בתוס' בד"ה אי מההיא כו' אבל קשה דאמרינן ברפ"ב כו' עכ"ל נראה ליישב קושיית התוס' למאי דמסיק לקמן לאחר שלמדו לרבה בקיאין לשמה רק משום גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו, א"כ שפיר יש לפרש א"צ אפי' לכתחלה והיינו משום דמתני' ודאי איירי נמי אחר שלמדו, וא"כ למאי דאמרינן דבא"י ה"מ דיעבד היינו משום דמ"מ לכתחלה צ"ל גם בארץ ישראל י"ל היינו קודם שלמדו, דבח"ל מדינא צריכין מאחר שאין בקיאין יש להצריך גם בא"י לכתחלה מיהת, אבל לאחר שלמדו דבח"ל נמי מדינא אין צריך רק משום שמא יחזור הדבר לקלקולו, א"כ בא"י דלעולם היו בקיאין א"כ לאחר שלמדו אפי' לכתחלה א"צ, וברישא קמ"ל אפי' קודם שלמדו א"צ לומר בא"י דמיירי מתני' מעיקר תקנתא, וא"כ האי דקאמר ה"מ לכתחלה היינו נמי לאחר שלמדו די"ל בדיעבד לא גזרינן שמא יחזור הדבר לקלקולו ודיוקא דמתני' דבח"ל אפילו דיעבד נמי צריך י"ל היינו קודם שלמדו בזו צריך אפי' דיעבד ובא"י לכתחלה, ואחר שלמדו י"ל בח"ל לכתחלה ובא"י אפי' לכתחלה נמי לא דלעולם אסקי' חד דרגא בא"י, וא"כ למאי דקאמר ה"מ לכתחלה היינו אחר שלמדו וממילא בא"י אפי' לכתחלה לא צריך וברישא קמ"ל דאפי' קודם שלמדו א"צ אפי' לכתחלה ולק"מ ודוק. אלא דבלא"ה משני התוס' שפיר:
בד"ה ואמר ר' יצחק כו' בלא דר' יצחק כו' דבא"י היתה כו' עכ"ל, איפשר לומר דבלא דר' יצחק היה איפשר לומר מהגמוניא להגמוניא היינו שהגמוניא א' בא"י וא' בח"ל כמו עכו שכתבו התוס' במשנה וקמ"ל אע"ג דעדיף ממובלעות, אבל ר' יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל דייק שפיר, ועוד נראה דהתוס' לקמן דף ס"ד הקשו למ"ד בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין בעל נאמן דאם איתא דלגירושין יהביה לדידה יהביה ניהלה, א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי יאמר לפקדון נתתיו, ותירצו דבב' עיירות לא שייך לדידה יהביה, וא"כ י"ל דלעולם הוא בחוץ לארץ ומ"מ בעיר א' לא שייך לתקן בפני נכתב דאין תועלת דאכתי יוכל לערער לפקדון נתתיו, אבל מהגמוניא להגמוניא בח"ל שפיר מועיל בפ"נ דלא יוכל לומר לפקדון נתתיו דלא שייך לדידה יהביה ניהלה כיון דמקפידות לא יוכל לבא בקל ומוסרו לשליח, להכי מייתי דר' יצחק אמר בהדיא דבא"י היתה ודו"ק:
בד"ה רבה כו' כיון דידענו לא מהני עכ"ל. והקשה מהרש"א דילמא באמת מהני ידענו בא"י מהגמוניא להגמוניא כיון דליכא למיחש רק לקיום, ונראה דלא קשיא דהא בלא"ה תיקשי מנ"ל להתוס' דלא סגי רק בפנ"ח לחוד משום קיום, וע"כ פשיטא להו דרשב"ג דמוסיף מהגמוניא להגמוניא את"ק קאי, א"כ משמע דבעי נמי בפ"נ כמו במדינת הים ולא מסתבר כלל שיהיה רשב"ג חולק על ת"ק בענין אחר, וכי היכי דבמדינת הים לא מהני ידענו גם במהגמוניא להגמוניא לא מהני ידענו: בגמרא המביא גט כו' אם יש עליו עדים כו'. עיין בספרי גט מקושר דף ע"ט ע"ב דקשה להלום לשון זה דפשיטא שיש עדים על הגט, דאל"כ לא מהימן שליח אחד כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מגירושין דין ל"ב וע"ש: