אור ברסלב
גנזי יוסף שבת › דף קנה.

גנזי יוסף· רבי יוסף בלוך

שבת · דף קנה.

דף קנד.

ד"ה למטה מי' וכו' א"נ כר' וכו'. לא הבינותי דא"כ באילן נמי מותר דמשתמש באילן שבות הוא כדאיתא בעירובין (דף ל"ב ע"ב) דלר' אפילו נתנו באילן עירובו עירוב ודו"ק וצ"ע:

שם רש"י ד"ה וה"ק מתירין פקיעי עמיר דכל וכו' אוגדיהן כפקיעין וכו' כצ"ל:

שם ד"ה ר"י מתיר וכו' הא כ"ש וכו'. עיין במהרש"א עד לפום הך סברא דר"ה להיפך דר"י מתיר וכו' ניחא דרבי יהודה וכו' כצ"ל:

שם ועוד הו"ל למשרי נמי וכו' עיין במהרש"א ולא ידעתי מה יענה בפספוס פקיעין וכיפין דהו"ל לר' יהודה למיסר דמיטרח באוכלא הוא לכ"ע לר"ה דס"ל הן הן פקיעין הן הן כיפין ולענ"ד נראה דלא ניחא ליה לרש"י לומר דהו"ל למיסר התרה ופספוס בפקיעין וכיפין דהי' אפשר לומר דלמא ר' יהודה ס"ל דמותר בין מטרח באוכלא ובין שוייא אוכלא לכן לא הקשה אלא דהו"ל למשרי נמי זירין ודו"ק:

שם תוס' ד"ה רב יהודה וכו' וא"נ לר"ת וכו'. ולענ"ד נראה ליישב שיטת רש"י דס"ל דפקיעי עמיר כשהן באגדן אינם ראויים לאכילה אלא שהם עומדים לאכילה דהיינו להתיר אוגדיהן ויהיו ראויים לאכילה ולכן שרי לה ר"ה ולא אסר שוי אוכלא אלא כמו זירין דמעיקרא סתמייהו לאו אוכלא הוא כלל וזה מדוקדק בלשון רש"י בד"ה וה"ק אליבא דר"ה ור"י ס"ל ג"כ דפקיעי עמיר עומד לאכילה אלא דמ"מ כיון דכשהן באגדן אינם ראויים לאכילה מותר ולא אסר אלא היכי דלא הוי אלא לתענוג ולא נחלקו אלא בפספוס פקיעי עמיר דלא הוי אלא לתענוג דר"ה מתיר ור"י אוסר ובדארזי דסתמייהו לאו אוכלא דר"ה אוסר ור"י מתיר וזה מדוקדק בלשון רש"י ד"ה וה"ק אליבא דר"י ודו"ק. ואפשר שגם התוספות פירשו דברי רש"י כן ומ"מ לא נראה לר"ת דר"י חשיב לי' שוי אוכלא כיון שאינו ראוי לאכילה כמו שהוא ור"ה לא חשיב לי' שוי אוכלא מטעם דמעיקרא עומד לאכילה ודו"ק: (שם ע'"ב(:

רש"י ד"ה כוותיה דר"י שהמראה וכו' לא הבינותי דהול"ל שהלעיטה למקום שיכולה להחזיר וכדמסיק בד"ה מאכילה מעומד דהמראה לכ"ע למקום שא"י להחזיר ודו"ק וצ"ע:

תוכן העניינים

גנזי יוסף

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה